רבות מאיתנו חוששות מריצה לבד בארץ זרה. בעקבות השאלות והבקשות שעלו בפורום הנשים, מור שלזינגר החליטה להקדיש את הפוסט הזה הפעם לריצה בחו"ל: איך בוחרים מסלול, איך יודעים איפה בטוח, ומה לקחת?
מאת:מור שלזינגר
ניו יורק, 6:00 בבוקר, השמיים נצבעים באדום עז של זריחה מעל האיסט ריבר והנשימה נעתקת, איזה כיף לרוץ בתוך כל היופי הזה. יש משהו מיוחד בריצה בחו"ל: לגלות אזורים חדשים ולא מוכרים דרך הרגליים. להתחבר לסביבה בצורה אחרת, לראות דברים בצורה שונה. בין אם זה חופש, ובין אם זו נסיעת עבודה, אני נוהגת באופן קבוע לצאת לרוץ בבוקר מוקדם, להתחיל את היום בדרך החביבה עלי.
וגם הפעם, במה שהיה שילוב מוזר של חופשה ארוכה, עם כמה ימי עבודה בסיומה, המשכתי לפתוח כל יום בריצת נשמה כזו. רצתי בחום לוהט, ובקור מקפיא עצמות (אוגוסט!), אפילו ההוריקן ביל שהוריד עלי כמויות נאות של גשם לא עצר את הריצות האלו. רצתי בטבע בנופים מדהימים, עם איילות, סנאים ואפילו דוב אחד שגרם לי לרדת מפסגת ההר במהירות שלא תאמן, לצד נופים אורבניים. מראות מדהימים, שמרחיבים את הלב, ומנקים את הנשמה. תחושת חופש מושלמת.
הרבה פעמים שואלים אותי למה להתעקש ולהשחיל ריצה בתוך לו"ז צפוף של נסיעת עבודה, או ביום חופש עם המשפחה? אז ככה:
כי זה עוזר לג'ט לג – מחקרים רבים מראים שפעילות גופנית קבועה לפני ואחרי הטיסה מצמצמת את השפעת הג'ט לג.
כי זה מרגיע – בנסיעות עבודה במיוחד, יום ארוך, לחוץ ועמוס בפגישות נראה אחרת לגמרי כשהוא מתחיל בריצה.
כי זה תיירות – בריצה דברים נראים אחרת, החיבור לטבע הוא שונה, החיבור לאנשים אחרים, לעיר הוא אחר. בשעות הבוקר המוקדמות גם איזורים תיירותיים בטירוף והומי אדם, פנויים ומחכים רק לנו, הרצים השרוטים, להגיע ולהנות מכל היופי הזה בשקט. ובנסיעות עבודה במיוחד – לפעמים כל הפעילות התיירותית שאני זוכה לעשות היא בריצת הבוקר.
סן פרנסיסקו – בשעות הבוקר
איך לבחור מסלול
אחת הדילמות הקשות שעומדות בפנינו היא בחירת המסלול. קודם כל שיקולי בטיחות: לא בכל מקום בטוח לאישה לרוץ לבדה. ומעבר לכך, מסלול שמתאים לריצה, עם עוד רצים (תחושת בטחון), עם נוף ועוד. השיטה הבדוקה היא להתייעץ עם המקומיים. במלון אני תמיד מבררת ערב קודם בקבלה, איפה מקובל לרוץ, האם זה בטוח לרוץ בשעות האלו, וכו'. ברוב המלונות גם יש מפה קטנה של הרחובות באיזור המלון, ואז אני מבקשת שיסמנו לי על המפה.
בנסיעות עבודה אני מתייעצת גם עם קולגות מקומיים שגרים באיזור. גם אנשים שלא רצים, מכירים רצים אחרים, ויודעים לספר על מסלולים טובים, ולהמליץ על שעות ואיזורים בטוחים לריצה. המקומיים גם יידעו להסביר איך להגיע לאיזורים מיוחדים לריצה, מה ללבוש, ועוד. הרבה פעמים במהלך בחירת המסלול אני גם מאלתרת, פשוט עוקבת אחרי רצים אחרים (לפעמים צריך להגביר קצת את הקצב או להאט – אבל זה שווה את זה) ומגלה מקומות חדשים.
לפני הריצה
במקרים שבהם אני רצה באיזורים מבודדים, אני מקפידה לתאם מראש מסלול עם מי שהמליץ לי, שיידעו בדיוק איפה אני נמצאת ומתי אני חוזרת. בדצמבר האחרון, הייתי בקונטיקט הקפואה בנסיעת עבודה. רצתי באיזורי יערות מבודדים, בטמפרטורה של מינוס שתים עשרה מעלות. וידאתי בדיוק שיודעים מתי יצאתי (כן, יצאתי קצת מאוחר יותר מהרגיל בשביל זה), מה המסלול המדוייק של הריצה שלי, ומתי אני אמורה לחזור.
בנוסף, לפני היציאה לריצה כדאי לשתות הרבה יותר מבדרך כלל. אי אפשר לדעת אם ומתי תמצאו ברזיה בדרך. כבר קרה לי פעם אחת שרצתי יותר מ-20 ק"מ לפני שמצאתי את הברזיה הראשונה.
נופים בכרמל, קליפורניה
מה לקחת אתכם?
קודם כל מפה – הכי טוב המפות הפשוטות שמחלקים במלון – כך אין בעיה שהמפה תתקמט ותתפורר מהזיעה, אפשר לקחת מפה חדשה למחרת. והיא מספיק קטנה כדי להחזיק בנוחות ביד.
כתובת מגורים – על המפה אני דואגת לסמן את המלון ורושמת את שם המלון ומספר החדר שלי. אם אין מפה אני לוקחת כרטיס ביקור עם כתובת של המלון שאני מוסיפה עליו את מספר החדר, או במידה ואני מתגוררת בבית – פתק עם כתובת המגורים וטלפון.
כסף – קל מאוד ללכת לאיבוד בחו"ל, גם עם מפה. גם אם משננים היטב את הדרך. לכן אני תמיד מקפידה לקחת איתי כסף למקרה חירום.
טלפון נייד – שוב משיקולי בטיחות. כדאי לדעת שבמדינות רבות בעולם, ובפרט באנגליה ובארה"ב, מקובל להכניס רשומה מיוחדת לכתובות בטלפון שנקראת ICE (ראשי תיבות של In Case of Emergency). פשוט מכניסים מספר של איש קשר קרוב למקרה חירום, וכך אם קורה משהו, הפרמדיקים יודעים לאן להתקשר.
בריצה עצמה
קודם כל להנות. ריצה בחו"ל בשבילי היא לא אימון, היא הזדמנות לנשום אויר, לספוג את הנוף, את האוירה, את תחושת האחווה הבינלאומית הזו עם רצים אחרים. התחלה רגועה ליום עבודה מייגע, או יום טיולים ארוך ומייגע אפילו יותר לפעמים. אם אתן רצות עם שעון דופק, כדאי לזכור שב-24-48 שעות הראשונות אחרי טיסה ארוכה הדופק לא ממש מייצג. עדיף לרוץ לפי הרגשה, ריצה קלה, ולא להתייחס יותר מדי לדופק, או לשינויים בדופק.
כדאי לרוץ לפי זמן, ולקחת בחשבון את זמן החזרה. להסתכל על רצים אחרים, ולאתר באמצעותם ברזיות, שירותים, או מסלולים מעניינים אחרים. היו מוכנים לבלתי צפוי – בריצות בחו"ל תמיד קורים לי דברים בלתי צפויים. אני טועה בדרך, לא מוצאת מים, סוגרים את המסלול ואני צריכה לאלתר דרך חלופית (קרה לי בסנטרל פארק), ועוד ועוד. כדאי לקחת ספיירים כדי לא להלחץ.
מומלץ לעצור ולצלם מדי פעם עם הטלפון הנייד, לתפוס את הרגע, להנציח את התחושה המיוחדת, וליצור לעצמנו מזכרת מן הרגעים המיוחדים האלו.
סנטרל פארק, ניו יורק: לצלם ולתפוס את הרגע
8:00 בבוקר, השמיים מתבהרים, מנהטן מתעוררת. ואני? אני מוכנה ליום חדש, אחרי ריצת בוקר טובה, אין דבר שיעמוד בפני.
