בראשון למרץ זרחה השמש. זה היה מן סימן בשבילי שאולי עכשיו דברים יתחילו להשתנות. מעולם לא הבנתי בצורה כל כך ברורה מה המשמעות של מזג האוויר על הריצה. בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל המספרים על השעון לא שימחו אותי וככל שהחורף החמיר כך גם התוצאות

מאת:דפנה שב

כל יציאה לאימון הייתה מלווה בתחילה בהרגשה טובה, אבל אחרי מספר קילומטרים הרגשתי שמשהו פשוט לא מסתדר. חיפשתי סיבות שונות ומשונות, אולי חטפתי וירוס, אולי לא עשיתי מספיק אימוני מהירות אבל בסוף, שאני מגרדת את הקרח מהפנים ומהנעליים- הבנתי הכול.
באותו יום שזרחה השמש יצאתי לריצה אחרי הצהריים. לבושה בפחות שכבות פתאום הרגשתי יותר קלה, ולשמחתי גם המספרים על השעון נראו לי הרבה יותר הגיוניים. למזלי, ואולי באופן מכוון לא הייתה לי אף תחרות במהלך החודשיים האחרונים של החורף הקשה. אף על פי שהפארק תמיד היה מלא ברצים, כנראה שכולם היו באותו המצב.

שפנדאו, מרכז העיר, רולף אלן / צילום: דפנה שב

פתאום מרגישים איזה שינוי באוויר, שקל יותר, ואפשר באמת לנשום. השמש זורחת מוקדם יותר ושוקעת מאוחר יותר, ושוב, אני יכולה לרוץ בחוץ בשעות שפויות. בימים כאלו לא היה דבר נחמד יותר מלהשתתף במרוץ שנקרא " ריצה עבור סימפטיה".

מרוץ הסימפטיה הוא מרוץ גדול של קרוב לאלף רצים, למרחק של 5 ו- 10 קילומטרים. המיוחד בו הוא שהמסלול עובר מנקודה לנקודה. המרוץ הוא שיתוף פעולה של שני מועדוני ריצה גדולים ויותר מזה, שיתוף פעולה של שתי רשויות מקומיות שונות. המרוץ מתחיל בשכונת פאלקנסי, ומסתיים בשכונת שפנדאו. שתי השכונות כמעט ולא נפגעו בתקופת המלחמה ולכן ניתן לראות שם בתים בני מאה שנה, ורחובות צרים יפים.

הארגון של מרוץ מנקודה לנקודה כרוך בהמון אדמיניסטרציה, העברת הציוד האישי של הרצים ומערכת הסעות. למרות הכול ארגנו גם מקצה של 5 ק"מ שהתחיל בדיוק מהאמצע,ועדיין הארגון היה מושלם. בסוף המרוץ על מנת שהרצים יוכלו ליהנות מהעיר העתיקה, תחמו המארגנים את הכיכר המרכזית כדי שנוכל לרוץ בה כמו בשביל, ונוכל ליהנות מקהל המעודדים.

מאוחר יותר הסתבר לי שמרוץ הסימפתיה הוא קרנבל של שלושה ימים. ביום הראשון היו הופעות ויריד אוכל בחסות הספונסר הראשי, ביום השני הייתה ארוחת הפסטה המסורתית, וביום השלישי נערך המרוץ, שכלל שלל מקצי מרוצי שליחים, מרוצי ילדים, ריצה עממית למשפחה לצד המקצה התחרותי. עם ההגעה לקו הסיום נגלו בפני מתקני הלונה- פארק ודוכני האוכל הרבים.

אמנם לא רצתי כל כך מהר באותו היום, אבל יכולתי ליהנות ממגוון הרצים שהשתתפו בתחרות. תמיד נחמד לראות קבוצות לבושות בחולצות המועדון ורצות יחדיו, לראות את הרצים הצעירים, ובנקודת ה-5 ק"מ לראות את השליחים דרוכים להחלפה בצד הדרך. גם המסלול, העובר בכביש הראשי, ונמתח כקו ישר מנקודה לנקודה מרשים בפני עצמו.

מדליית התחרות, נילס ביבל / צילום: דפנה שב

ערב קודם, עוד טפטף קצת גשם וכבר חשבתי שאולי בכל זאת האביב קצת מתעכב. אבל האווירה בשפנדאו והמון הרצים הוכיחו לי שהעונה רק מתחילה. רק עכשיו מתחילים הרצים באמת להתאמן אחרי שבחודשי החורף הורידו הילוך.

עם קצת יותר אופטימיות והרבה סימפטיה התחלתי שבוע אימונים חדש. וכמו שחיכיתי בסבלנות עד השלג הראשון, ואחר-כך המתנתי בשקט שיעבור הקור הנורא, אצטרך להמתין גם לבוא האביב. כבר עכשיו הפארק נראה בסופו של החורף. האגמים הפשירו ושוב הברווזים רצים על הגדה. אפשר להבחין בניצני הפרחים על העצים,ואפילו מתחילים להופיע עלים. ויש כל מיני סימנים שהם רק של רצים, כמו שאפשר מדי פעם כבר לרוץ בלי כפפות וכובע. בכלל, כולם בפארק נהיים הרבה יותר חברותיים. לא סתם האביב היא תקופה של התחדשות, אני מרגישה את זה באוויר שמשהו הולך להשתנות.