לאחרונה כולנו שומעים יותר ויותר על תזונה הקרויה "פליאוליתית". דיאטה פליאוליתית או בשמות נוספים שלה: דיאטת האדם הקדמון, דיאטת איש המערות או בקיצור – פלאו דיאט, נחשבת כיום לאחת משיטות התזונה שיש סביבן הכי הרבה עניין וגם הכי הרבה מחלוקות, מיתוסים וחצאי אמיתות. גישה נוספת נקראת "דיאטה דלה בפחמימות" בה מאמין ומקדם פיזיולוג הספורט המפורסם טים נוקס והיא אחותה "החצופה" של הדיאטה הפליאוליטית. בכתבה זו נבאר את המושג וערכיו בעזרתו של התזונאי יאיר להב.
מצדו השני של המתרס ישנה התזונה הטבעונית שדוגלת באי אכילת מזונות מהחי והתבססות מלאה על תזונה אך ורק מהצומח. לעומתה, התזונה הפליאוליתית דוגלת באכילת מזונות מהחי כבסיס ראשוני בתוספת ירקות ופירות, ללא מזון מעובד ומתועש, בקיצור, להפרד לשלום מהפחמימות הפשוטות. הרעיון שעומד בבסיס השיטה ומכאן גם נגזר שמה, היא תזונה, המזכירה את זו של האדם הקדמון עד לפני כ-10,000 שנה עם התפתחות החקלאות.
ישנן יותר ויותר עדויות ומחקרים שמצטברים ומעידים על כך שקיים חוסר התאמה בין התזונה שלנו כיום ואורח חיינו המודרניים שגרמו להתפרצות מחלות לב, כלי דם וסוכרת. כך למשל נטען, כי עד לפני כ-500 דורות, כל בני האדם צרכו מזון פראי שאינו מעובד וצדו את מזונם. לכן, תזונתם היתה עשירה יותר בחלבון רזה, שומנים רב בלתי רווים כדוגמאת אומגה 3, שומנים רווים, סיבים, ויטמינים, מינראלים וחומצות שומן.
מחקרים אנתרופולוגיים מצביעים על כך שהציידים והלקטים בתקופה ההיא היו
בריאים יותר, בעלי כושר גבוה יותר ולא סבלו ממחלות לב וכלי דם שכל כך
שכיחות בימינו.
כתבות נוספות בתזונה
> עוד על תזונה פליאוליתית
> המלח עשה עלייה
> דגים- שקטים שקטים וחודרים עמוק
בני האדם התפתחו במהלך התקופה הפליאוליתית מלפני 2.6 מליון שנים ועד לפני 10,000 שנה. ראיות של DNA מצאו שינוי קטן יחסית בגנום האנושי במהלך 10,000 השנים כך שהגנום נשאר במידה רבה ללא שינוי. אולם, עדיין חלו תמורות בחייהם של בני האדם:
המהפכה החקלאית הביאה עמה שינויים ומהפכות, אנחנו חיים אורח חיים יושבני רוב הזמן ואיננו עוסקים כמעט בכלל בפעילות גופנית והתזונה התרחקה מאוד מהתזונה שהיתה מוכרת לציידים לקטים ולגוף האנושי והיא הפכה להיות יותר מעובדת וסינטתית.
ראיות היסטוריות וארכיאולוגיות מצביעות כי הציידים-לקטים היו רזים יותר ובכושר גבוה יותר כיוון שהיו צריכים לצאת ולחפש אחר המזון וכאשר עברו לתזונה המתבססת על חקלאות, הבריאות הכללית שלהם ירדה בהשוואה לאבותיהם הציידים שצרכו בשר רזה, פירות וירקות. נמצא כי אחרי השינוי התזונתי שמבוסס על דגנים, תוחלת החיים ירדה, היתה שכיחות גבוה יותר לאוסטיאופורוזיס ומחסור במינראלים שונים וכאשר הציידים-לקטים אימצו את אורח החיים המערבי הופיעה השמנת יתר, סוכרת סוג 2, טרשת עורקים.
חוקרים רבים ניסו לביא פתרונות שונים לתחלואת האדם ולשינוי אורח חייו ותזונתו. דיאטת אטקינס המליצה על צריכה גבוהה של חלבון ושומן רווי והימנעות כמעט מוחלטת מפחמימות. מן העבר השני, פרופ' דין אורניש המליץ על תזונה המבוססת 80% פחמימות וצריכה מזערית של שומני חלבון מן החי.
בסופו של דבר, מחקרים רבים הצביעו על שלוש גישות עיקריות מבחינה תזונתית:
1. החלפת השמנים הרווים ושומני הטראנס עם שומנים חד בלתי רווים ושמנים רב בלתי רווים.
2. צריכה מוגברת של מזונות המכילים אומגה 3 כמו דגי ים צפוני או אגוזים.
3. תזונה עשירה בירקות, פירות, אגוזים, דגנים מלאים והימנעות ממזונות עם עומס גליקמי גבוהה.
כל שלושת הדברים הללו, מתאימים גם לתזונה הפליאוליתית אותה צרכו אבות אבותינו הקדמונים.
טימותי אולסון רץ על שומנים
בסצנת הריצה בפרט והספורט בכלל, קיימת התעניינות רבה בקרב ספורטאים בכל הקשור בתזונת הפלאו. טימותי אולסון שניצח את מרוץ הווסטרן סטייטס 100 מייל בארה"ב, הוא דוגמה לרץ אולטרה שמבסס את תזונתו על אורח חיים שמשלב בין הפליאוליטי לדיאטה דלה בפחמימות. אולסון, מספר בבלוג התזונה שלו כי גילה שהגלוטן אינו טוב לו והפסיק לצרוך אותו, כעבור שנה הפסיק גם עם כל מוצרי התבואה האחרים (למרות שהיה קשה לו לוותר על הבירה), אבל הוא עדיין צורך טורטיות מאורז או תירס. הוא עדיין צורך תפוחי אדמה ופירות כמקור פחמיממתי.
מאמיני הפליאו ודיאטה דלת הפחמימות, אימצו את אולסון אל קירבם למרות שהוא כן צורך מזונות עתירי פחמימות לפני מירוצי אולטרה ואחריהם.
ערב לפני ריצה ארוכה או מרוץ, מספר אולסון בבלוג התזונה שלו, הוא אוכל בטטות עם הרבה שמן קוקוס ואחרי ריצות ארוכות או תחרויות או שותה סמודיס' (שייקים) על אבקת חלבון ופירות כדי לחדש את מאגרי הגליקוגן בשרירים ולסייע לשרירים לבנות את עצמם. הוא כותב "אני לא אוהב תוויות ולא קורא לעצמי דל פחמימות או פליאו וכו', הייתי אומר שאני עוקב אחרי דיאטה עם יותר חלבון ושומן ופחות פחמימות מרוב האנשים וזה עזר לי להחלים מהר יותר, להפחית דלקות ובכללי פשוט להרגיש בריא יותר".
תזונתו של אולסון מבוססת על בשר, ירקות, אגוזים, ביצים, זרעים, פירות, בטטות וקוקוס. במהלך מירוץ הוא טוען כי עושה שימוש מינמאלי בפחמימות, בעיקר כדי לשמור על הבטן שלו תחת שליטה ומשתמש במאגרי השומן שנמצאים אצלו בגוף כמקור לאנרגיה. הוא עושה אימונים של עד 5 שעות בהן הוא מתבסס על ג'ל 1-2 כלומר כ-200 קלוריות, אך במהלך מירוץ הוא צורך כ-100-200 קלוריות לשעה של ג'לים או קוקה קולה. לפעמים, כשנמאס לו מהג'ל הוא צורך ג'ינג'יר אייל להרגיע את הבטן.
סך הכל צורך אולסון תזונה יחסית מאוזנת, ללא גלוטן ומוצרי תבואה וללא מוצרי חלב. בניגוד לפרשנותם של חובבי הפליאו ודיאטה דלת הפחמימות, אולסון כן צורך פחמימות כיוון שללא פחמימות במהלך מירוצים ואימונים, הוא לא היה יכול להמשיך ולעסוק בספורט הסיבולת בו הוא עוסק.
בראיון מעמיק עם יאיר להב, דיאטן קליני ואיש חינוך גופני מהמרכז הבינתחומי לתזונה ולפעילות גופנית, הוא טוען, על בסיס מאמרים ומחקרים עדכניים, כי במאמצים של עד כשעתיים ובעצימות בינונית, לא בהכרח חייבים לצרוך פחמימות אקסוגניות (מבחוץ) כמקור אנרגיה. "אולסון צרך כ-150 קלוריות בשעה בממוצע במהלך התחרות, הבחור אכל ג'ל וחצי או שווי אנרגטי של כ-4-3 תמרים. על מה ממליצים המומחים לתזונה ומאמץ? על 200-300 קלוריות. מה החידוש פה? 150 קלוריות לעומת 200 קלוריות, זה שווה את הדיון? מה החידוש או על מה המהומה? נכון הוא אכל בחלק התחתון של הסקאלה שזה לא רע ברמה הפיזיולוגית, אך ארוכה הדרך מכאן לצאת בהמלצה לא לאכול פחמימות! הוא צרך פחמימות אבל בכמות קטנה יחסית".
יתרה מזו יש לשים לב כי אולסון צרך בטטות בעלי כמות גבוהה של פחמימות לפני המאמץ וסיים בשייק עשיר בפירות העשירים בפחמימות שמאפשרים התאוששות נאותה ומילוי מאגרי הפחמימות. לכן ההגדרה ללא פחמימות אינה ראויה ונכונה ואף עלולה להטעות. להב ממליץ להיזהר ולא להקיש מהצלחתו של ספורטאי כזה או אחר שיכול להיות בעל שונות גנטית או יכולות פיזיולוגיות כאלו ואחרות על התזונה המומלצת לנו כספורטאים.
בחלקה השני של הכתבה | ראיון מעמיק עם הדיאטן הקליני, יאיר להב בו יבהיר לנו סוגיות ושאלות רבות על דיאטת הפלאו הלכה למעשה, נעסוק בפירמידת המזון והאם היא עדיין רלוונטית לחיינו המודרנים, מה הם ההבדלים בין הדיאטות השונות ומה הן הטעויות הנפוצות מהן ניזונים קוראים רבים ברשת, כיצד נכון, בריא ומאוזן לאכול תזונה פליאוליטית.
