תסמונת הישבן הרדום או GAS בשמה הלועזי (Gluteal Amnesia Syndrome) הנה תופעה שכיחה. אמנם היא לא מדבקת, אך זו מחלה שרואים יותר ויותר בשנים האחרונות. תופעה זו מתארת למעשה מצב בו שרירי הישבן הגדולים באזור האגן (העכוז הגדול והעכוז התיכון) נהיים חלשים ולא תפקודיים.

קשה לשמור על שרירי אגן חזקים כשיושבים כל היום | צילום: pixabay

עוד כתבות בנושא 
האם תמיד צריך לחזק שרירים חלשים? 
איך מטפלים בנקע בקרסול? 
צפו || 5 פציעות נפוצות בריצה 

שרירי הישבן פעילים מאוד בשגרת היומיום שלנו. למשל בהליכה, קימה מישיבה לעמידה, עמידה ועוד. העולם היושבני בו אנו חיים שם את פוטנציאל גיוס שרירי הישבן בבעייתיות מסוימת, שכן יש דיכוי בשדר העצבי לשרירים אלו במנחי ישיבה ומנוחה מרובים, דבר שמגביל את עוררות השרירים, מקצר ומגביר את מתח השרירים הנגדיים להם, ובסופו של דבר מוביל לירידה תפקודית, חולשה וחוסר יכולת לגייס את שרירי הישבן. זה מוביל לגיוס של שרירים מפצים, ליצירת תבניות תנועה חלופיות, ואף ללקויות במערכת התנועה ולפציעות.

רקע אנטומי וביומכני

מסת שרירי הישבן שוכנת באזור האגן, בחלקו הצדי והאחורי, ומורכבת משריר העכוז הגדול (Gluteus Maximus) שהוא השריר בעל שטח החך ופוטנציאל ההיפרטרופיה (גדילת השריר) הגדול ביותר בגופינו. מכאן משקלו הרב בתנועה, פיתוח כוח כמו גם המשמעות בחוסר גיוסו לתבניות תנועה בסיסיות שונות, בדגש על הליכה, ריצה ובלימת הטיית הגוף לפנים על גבי רגליים ואגן מקובעים.

השריר השני הוא העכוז התיכון (Gluteus Medius) השוכן בחלק הצדי (לטראלי) של האגן. תפקידו התנועתי הוא לבצע הרחקה (הנעת הירך הצידה ממרכז הגוף) – אך יותר חשוב ותפקודי מכך, תפקידו לייצב את גופינו במהלך הליכה ותנועה ולמנוע נפילה הצידה.

השריר השלישי הוא הקטן מבין השלושה – עכוז קטן (Gluteus Minimus), ששותף בתנועות הרחקה וסיבוב פנימי כמו גם ייצוב עצם הירך אל מול האגן בתנועה.

לשרירים אלו משמעות ניכרת בהשפעתם, לא רק במפרק הירך אלא גם על האגן ועמוד השדרה המותני ואף יותר מכך, על כל השרשרת של הגפה התחתונה, לרבות מפרקי הברך, הקרסול וכף הרגל.

חולשה של האגן משפיעה על כל היציבה שלנו | צילום: thinkstock

לשרירי הישבן יש משקל גבוה וקריטי בייצוב, וחולשה שלהם עלולה להוביל לירידה בייצוב, לשליטה שרירית ירודה סביב המפרק, לשיווי משקל פגום ואף לנפילה ולפציעה.

פציעה: מפל האירועים הקלסי

ברגע שיש לנו ירידה תפקודית בשריר הישבן, גוף האדם כמכונה סתגלתנית וחכמה, ימשיך לבצע את מטלות היומיום – רק שבמקום שרירי הישבן שמצויים בכיווץ מגננתי ובמתח שרירי ירוד, יבצעו את המטלות הללו שרירים אחרים שישמשו כפיצוי (קומפנסציה). הם יבצעו את אותן תנועות – גם אם בצורה פחות יעילה, וגם אם זה על חשבון איזון שרירי מיטבי וחלוקת עומסים אידאלית. הדבר יכול להוביל לעומס מוגבר על מפרק או אזורים מסוימים בשרשרת התנועה ואף לפציעות.

השרירים השכיחים שיפצו על GAS הם ההמסטרינגס, שריר הפיריפורמיס, זוקפי הגו והמרובע המותני (QL – Quadratus Lumburum) בנוסף לגיוס מוגבר של האנטגוניסטים לשרירי הישבן (כופפי ומקרבי הירך) על רקע עכבה עצבית שמובילה למתח מוגבר ולקיצור של אותם אנטגוניסטים.

בין הפציעות שנוצרות כתולדה מתסמונת הישבן הרדום אפשר לציין מתיחות של שריר ההמסטרינגס, כאבי ברך קדמיים (PFPS – Patelo Femoral Pain Syndrome), תסמונת ברך רץ (Runners' Knee) , דלקות גידיות שונות בגפיים התחתונות, פלנטר פשיאיטיס, דלקות בגיד אכילס ועוד.

חוסר הייצוב שמקנים בצורה אידאלית ותקינה שרירי הישבן יכול להימנע על ידי שמירה על רכיבי כוח בסיסיים של סיבולת, כוח, כוח מתפרץ ויכולת גיוס שרירי.

חשוב לזכור שהמנגנון הטבעי של גוף האדם לאחר פציעה ותאונה הוא להכניס את השרירים העיקריים סביב אזור הפגיעה לספאזם הגנתי. כך למשל לאחר כאב גב תחתון אחד השרירים להיכנס לכיווץ מגננתי שכזה הוא העכוז הגדול – דבר שיוביל למתח עצבי ירוד ולחולשה מקומית של שרירי הישבן, וזהו תאור מקרה קלאסי שמסתיים בתסמונת GAS המדוברת.

איך לאבחן את תסמונת הישבן הרדום? 

הבדיקות היעילות ביותר דורשות גיוס מבודד של הישבן ובדיקת יכולת אחזקת השריר לאורך זמן. למעשה אלו יהיו תרגילים בדיקתיים אבחוניים שגם ישמשו כתרגילים מתקנים לעידוד גיוס הישבן. תרגיל כזה ניתן לבצע בשכיבה על הבטן עם ברך ישרה או כפופה והרמת הרגל באוויר (ביצוע פשיטת ירך עם ברך כפופה או Prone hip extension with knee flexed).

רק אחרי התרגול המתקן הבסיסי ניתן יהיה לעבור לסקווטים | צילום: pixabay

בנוסף ניתן לבצע כיווץ של שרירי הישבן ממנח שכיבה על הגב ולבדוק האם ניתן להישאר במנח זה או שיש חולשה וחוסר יכולת – דבר שמכוון לתסמונת GAS.

התרגול המתקן הבסיסי הזה של גיוס רצוני של שרירי הישבן ("כיווץ הלחיים של הישבן") במנחים שונים (שכיבה, ישיבה, עמידה וכו') חשוב ומטרתו לייצר חיזוק ובמקביל להיות מבוצע לאורך היום כדי להתחיל לייצר תבנית תנועה חלופית לתבנית הקיימת ובכך להכניס את שריר הישבן "הרדום" בחזרה למצבו התקין מבחינת תזמון גיוס, מתח השריר ויכולת העבודה שלו עם שרירי העזר שלו.

לאחר שתבנית הגיוס של שריר הישבן השתפרה דרך תרגילים מתקנים ייעודיים וגם בתוספת של שחרור עצמי ומתיחות רלוונטיות – ניתן לעבור לתרגילים מורכבים כגון: הרמות אגן, סקווט , מכרעים וכדומה.

סיכום

תופעת הישבן הרדום שכיחה וקשורה רבות לארגונומיה, הרגלי ישיבה ממושכים וחוסר פעילות. הדרך המומלצת לזיהוי, אבחון ופתרון הבעיה היא הליכה לפיזיותרפיסט מוסמך אשר בנוסף לטיפול ייתן "שיעורי בית" (כמו בגישת התרגילים המתקנים האינטגרטיביים') לפתרון הבעיה ומניעתה בעתיד.

איך להימנע מהתופעה, איך לגרום לשרירי הישבן להתגייס לתנועה שלנו ולהתחזק בצורה הטובה ביותר? על כך בכתבה הבאה.

עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות למאמנים ומטפלים