אם אתם חושבים שאתם מבינים את שגרת החיים של תושבי עוטף עזה, נסו לדמיין מה עובר על השחיינים שגרים שם. גם ככה קשה לדמיין את הריצה מהבית או מבית הספר למרחב המוגן, מה קורה כשאזעקת "צבע אדום" תופסת אתכם בתוך המים?
בחוץ הכל שרוף, מזל שיש את המים | צילום: Nizzan Cohen
עוד כתבות בנושא
כל ההישגים של השחיינים הישראלים באליפות אירופה למאסטרס
קבוצת השבוע: רצי עוטף עזה
השחייה הישראלית לאן? הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה
קשה לדמיין, עוד יותר קשה לחיות את זה, אבל כמו הרבה דברים גדולים שאנשים הצליחו לעשות בזכות הספורט – גם במקרה הזה יש לנו סיפור מרגש עם סוף טוב. זה סיפור של שתיים מהשחייניות שמתאמנות כמעט כל יום בבריכה של מכללת ספיר, ודווקא בקיץ הנוכחי הם התאמנו כפי שלא התאמנו הרבה מאוד שנים.
אירית אפרתי ומיכל גזית השתתפו באליפות אירופה בשחייה למאסטרס שהתקיימה בסלובניה. עבור גזית זו היתה הפעם הראשונה באליפות מאסטרס בינלאומית ואפרתי עשתה את זה בפעם השנייה. יולי-אוגוסט היו מן הסתם החודשים העמוסים ביותר בתכנית האימונים שלהן. זו גם היתה התקופה הקשה ביותר בשנה האחרונה בסביבת המגורים שלהן. גזית תושבת שדרות, אפרתי גרה במושב עין הבשור שבחבל אשכול. לצד העבודה, המשפחה והתחביב שהוא לפחות חצי מקצוע, הן נאלצו להתמודד עם האזעקות, השריפות, ובעיקר חוסר הודאות הגדול, החשש ממלחמה וההסלמה שגרמה לסגירה זמנית של הבריכה בספיר.
"15 שניות זו פיקציה, יש לנו בקושי 7 שניות", מספרת אפרתי שבעברה היתה שחיינית נבחרת ישראל שהשתתפה באליפות העולם ב-1991, "גם בבריכה. אם אני באמצע בריכה, אין לי לאן לרוץ. עדיף לי להישאר בצד, כי אם תרוץ אתה תיפצע רק מההחלקה. זה לא טווח סביר מבחינתי".
ובתוך כל השיגעון הזה, מסתבר, רוב הספורטאים מחליטים שלא לוותר. אפרתי בכל חזרה לספורט דרך אימוני הטריאתלון בקבוצה "אתגרית עוטף עזה" בהדרכת יוסף למדן. גזית חזרה לבריכה אחרי 10 שנים והיא חלק מהמערכת שמרכיבה את המועדון "הפועל שחייני הנגב", אחד המקומות שמכניסים שפיות למציאות קשה בעוטף עזה.
הן הרגילו את עצמן להילחץ כמה שפחות, אבל זה פחות עובד כשיש ילדים ששוחים בבריכה. בקיץ חלק מהילדים היו בפגרה, אבל הן התאמנו בשיא המרץ. "זה קרה בשיא ההכנות שלנו", מספרת גזית, "כשחשבו שתהיה הסלמה סגרו לנו את הבריכה ליומיים. למזלנו היו לנו חברים שאירחו אותנו במרכז והמשכנו להתאמן בבריכה בהרצליה, שום דבר לא עצר אותנו".
"שום דבר לא עצר אותנו". מיכל גזית | צילום: באדיבות מיכל גזית
בסופו של דבר מיכל גזית זכתה בשתי מדליות, זהב ב-100 גב וכסף ב-200 גב בקטגוריית הגיל 35-39. אפרתי זכתה בשלוש מדליות ארד במשחי 50, 100 ו-200 חזה בקטגוריית הגיל 45-49. שתיהן השתתפו גם במשחי המים הפתוחים בסלובניה, והיו חלק מאחת המשלחות הדומיננטיות באליפות. מעניין מי מהמתחרות שלהן היתה מאמינה שככה מתאמנים שחיינים שגרים לא כל כך רחוק ממרכז ישראל, אבל במציאות שונה לחלוטין.
"לא דיברתי על זה עם אנשים מחו"ל במהלך האליפות", מספרת אפרתי, "למען האמת אני לא יודעת עד כמה אנשים בארץ מבינים את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה כי זה שתי מדינות כאן. אנשים במרכז לא מבינים את המציאות הזאת עד הסוף. היינו צריכים לנסוע דרך השריפות והטילים למרכז כדי להתאמן. באופן כללי, המצב הביטחוני קודם לכל ולפעמים צריכים לבטל אימונים".
ובתוך כל הבלגאן הזה, שתמיד נמצא שם כדי להפריע לשגרת החיים בעוטף עזה, לפעמים יותר ולפעמים פחות – אנשים עושים ספורט. שוחים, רצים, רוכבים. לפעמים צריכים למצוא מרחב מוגן תוך כדי הריצה, אבל כבר רגילים לזה.
"אני לא יודעת עד כמה אנשים בארץ מבינים את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה". אירית אפרתי | צילום: באדיבות אירית אפרתי
"כבר קרה לנו פעם שבאמצע תחרות של 300 ילדים בבריכה היתה לנו אזעקת "צבע אדום" והיה צריך להוציא את כולם. השחיינים שלנו כבר מתורגלים לזה", מספרת גזית, "זה מלחיץ, אבל צריך לשמור על קור רוח. אצלנו בקבוצה הילדים לא מוותרים להורים שלהם ובאים להתאמן. אין שום ספק שהשחייה מחזקת את כולם, ויש לא מעט שחיינים שזה מה שמחזיק אותם במקום יותר טוב".
אפרתי מגיעה לבריכה בספיר ממקום שהוא קצת יותר רחוק. היא גם מאמינה בלב שלם שהספורט יכול לתרום המון לכל מי שחווה את המציאות הקשה ובעיקר הילדים. מצד שני, מאוד מאכזב אותה שכיום יש רק מועדון פעיל אחד בכל עוטף עזה. "לצערי באשכול אין בריכה, היא נסגרה לפני שנה אחרי שאנשים עם חזון הקימו שם מועדון. כל הילדים שרצו להמשיך עברו לשחייני הנגב, שם יש בסיס. בשנים האחרונות ניסינו לקדם את הנושא והילדים התאמנו בבריכה שהוציאו לה צו סגירה. המועצה לא השכילה לקדם את נושא השחייה בשנים קודמות והילדים התאמנו בבריכה שהוציאו לה צו סגירה. עכשיו בונים בריכה חדשה, אבל זה יכול לקחת שנים".
בלון תבערה עם מטען בקצהו | צילום: מינוזיג MinoZig
השחיינים הישראלים באליפות אירופה למאסטרס בסלובניה חזרו משם עם 40 מדליות בסך הכל (בכל קטגוריות הגילאים, בבריכה ובמים פתוחים). אין ספק ש-5 המדליות של אפרתי וגזית היו מרגשות במיוחד. אז אולי יש דברים שיש עליהם פחות שליטה, אבל דבר אחד בטוח – לעשות ספורט וכמה שיותר, בעיקר בעוטף עזה, זה אחד הדברים שחשוב לקדם היום, ובטח לא לשמוע על בריכות שנסגרות.
