לאורך השנים נכתבו במדורי הספורט לא מעט ידיעות שעסקו בספוורט ומריחואנה. אחד הכוכבים הגדולים של הידיעות האלו היה מייקל פלפס, כי כשהשחיין הטוב בכל הזמנים מצולם מעשן באנג זה ללא ספק הופך לאחד הסקופים הגדולים בהיסטוריה של עיתונות הספורט.
אולי זה בכלל עזר לו? מייקל פלפס | צילום: Bryan Allison
"השימוש במריחואנה מעצים את חווית הריצה שלי"
והיו כל כך הרבה כמו פלפס, כי ספורטאים צעירים נוטים לרצות "להתפרק" בתקופות הקצרות שבין תכניות האימונים המפרכות שלהם והלחץ האין סופי. זו הסיבה שתמיד היה אפשר להקל ראש ב"עבירות סמים" כאלה ואחרות של ספורטאים. אבל היום יש כאלה ששואלים למה ההקשר בין ספורטאי למריחואנה צריך להיות תמיד שלילי? בעיתון הבריטי "גרדיאן" הקדישו כתבה שלמה לקשר, אולי החיובי, בין ריצות למרחקים ארוכים למריחואנה.
עוד כתבות בנושא
פעילות גופנית ותרופות: ממה צריך להיזהר?
אופוריית הרצים – עובדה או מיתוס?
משאירים עשן למתחרים
המרואיין המרכזי בכתבה הוא אייברי קולינס, רץ אולטרה מרתון אמריקאי בן 25 שהשתתף ב-30 מרוצי אולטרה בשלוש השנים האחרונות בארצות הברית וגם ניצח בכמה מהם כולל מרוץ ל-200 מייל בהרי הרוקי אותו ניצח בזמן של 65 שעות. בנוסף קולינס הוא גם צרכן מריחואנה, אבל כשמתארים אותו בכתבה מדגישים שלא מדובר במי שקרוי בשפת העם שלנו "סטלן" שיושב כל היום על הספה, מגלגל ג'וינטים ומזמין ג'אנק פוד. קולינס הוא ספורטאי, שהוסיף לתזונה שלו כרץ אולטרה מריחואנה אכילה, אותה צורך לפני אימונים ולפעמים תוך כדי. מריחואנה אכילה הפכה ללהיט במדינות אמריקאיות שבהן הקנאביס הפך לחוקי, ולא מדובר רק בעוגיות כמו בבתי הקפה באמסטרדם אלא בסוכריות, מסטיקים, חטיפים ועוד.
אייברי טוען שהשימוש במריחואנה במהלך האימונים לא רק שלא מאט אותו, אלא מעצים את חווית הריצה שלו. "זה מדהים, זה ממש עוזר לי לחוות את הרגע ולחוש את כל מה שקורה", הוא אומר. למרות זאת קולינס טוען שבתחרויות בהן הוא משתתף הוא לא משתמש במריחואנה ולא חושב שהיא אמורה לתפקד כחומר שעוזר לו להגיע להישגים. נכון להיום, המריחואנה נחשבת לאחד החומרים האסורים של הרשות הבינלאומית למניעת סמים בספורט (WADA) וספורטאים שנבדקים בתחרויות ונמצאים אצלם שרידים של מריחואנה אמורים להיענש. לכן נשאלת שוב השאלה – האם המריחואנה היא סם שיכול לשפר ביצועים בספורט?
מעצים את חווית הריצה? קנאביס | צילום: Cannabis Training University
"להיות יותר בשליטה ויותר במקום של מדיטציה"
למרות האיסור, ריצה תוך כדי שימוש במריחואנה הפכה לפופולרית בעולם, ויש רצים שעושים את זה כדי למנוע עייפות, שעמום או חרדות במהלך ריצות ארוכות. יש כאלה שבשבילם זה גם תחליף למשככי כאבים או תרופות אנטי-דלקתיות, שמאוד פופולריות בקרב רצים למרחקים ארוכים בתקופות התאוששות.
עוד רצה שסיפרה שהיא משתמשת במריחואנה באימונים היא ג'ן שלטון, שאמורה להיות מוכרת לכל מי שקרא את הספר "נולדנו לרוץ", שם היא היתה חלק מאותה משלחת רצים שיצאו מארצות הברית למקסיקו ותוארה כספורטאית לא הכי שגרתית בלשון המעטה. מצד שני היא רצה מצטיינת למרחקים ארוכים ובעיקר למרתונים ואפילו השתתפה במבחנים האמריקאים לקראת המשחקים האולימפיים ב-2012. בנוסף היא הודתה בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" שגם היא צורכת מריחואנה. עוד אחד ש"יצא מהארון" בארצות הברית בעניין הזה היה הטריאתלט קליפורד דרוסינסקי שמנצח בלא מעט תחרויות בקבוצת גיל ואומר שהשימוש בכדורי THC (החומר הפעיל במריחואנה) לפני אימון גורם לו "להיות יותר רגוע באימונים, יותר בשליטה ויותר במקום של מדיטציה".
ועם כל מה שנכתב כאן לא מספיק, חכו שתקראו את הנתון הבא. במרתון שיקגו האחרון נרשמה היסטוריה, כשאחת החברות שהיו הספונסריות של המרתון היתה קרסקו לאבס (מעבדות קרסקו) שמייצרת קנאביס רפואי. העלון שלהם חולק לכל אחד מ-45 אלף הרצים בשיקגו בתוך ערכת המשתתף שלו. מהצד השני, בפסטיבל הקנאביס 4/20 שמתקיים מדי שנה בסן פרנסיסקו התחילו להעלות את המודעות לריצה למרחקים ארוכים כחלק מאורח חיים בריא, ואפילו קיימו מרוץ במסגרת הפסטיבל. יותר מזה, חלק מהמשתתפים עשו שם היכרות עם קבוצות ריצה המיועדות לצרכני מריחואנה כמו למשל קבוצה מדנבר בשם RUN ON GRASS.
תשכחו מהאנדרופינים
מסתבר שפרט לקשר ה"רוחני" אם אפשר לקרוא לזה ככה, יש כאלה שטוענים לקשר ישיר בין ריצה למריחואנה. "אומרים שה'היי' של הרצים נגרם כתוצאה משחרור אנדרופינים", אומר פרופסור גרגורי גרדמן ממכללת אקרד שחוקר את הקשר בין מצב רוח טוב כתוצאה מפעילות גופנית לפעילות המוח. "אבל האנדרופינים לא חוצים את מחסום דם-מוח, וזה אומר שההרגשה הטובה לא נובעת משחרור האנדרופינים אלא מהמערכת האנדוקנאבינואידית" (מערכת פנימית מרכזית שמשפיעה על מנעד רחב של תהליכים ביולוגיים וכימיים – מתוך האתר קנאביס.com).
המריחואנה הרפואית הגיעה עד מרתון שיקגו | צילום: Laurie Avocado
באותה מערכת יש מולקולות קטנות שנקראות קנבינואידים ומה שקורה לפי פרופסור גרדמן אצל רצים שמשתמשים במריחואנה הוא שהקנבינואידים קולטים את ה-THC שהוא החומר הפעיל במריחואנה וקנבינואיד בפני עצמו, ולכן ככל הנראה ההשפעה היא כל כך טובה. אגב, גם החוקר הגרמני ד"ר יוהנאס פוס מאוניברסיטת המבורג הגיע למסקנות דומות במחקר שפרסם בעקבות ניסויים שביצע על עכברים. פרופסור גרדמן לעומת זאת עבד עם מתנדבים ואמר: "גילינו שאחרי 30 דקות של פעילות עולה רמת האננדמיד במערכת האנדוקנבינואידית". אגב, המושג "אננדמיד" הומצא על ידי הפרופסור הישראלי רפאל משולם שנתן את השם לאחד הרכיבים הנמצאים בתוך הקנבינואידים המיוצרים בגוף האדם. פרופסור גרדמן המשיך וסיפר על המחקר שלו: "באחד המחקרים מצאנו קשר ישיר בין רמת האננדמיד בדם לבין ההרגשה הטובה של הרצים וכך בעצם התחלנו לדבר על האננדמיד כפרס של הרצים. בהרבה מקרים האננדמיד מתפקד כ-THC ולא סתם השם שלו הוא תרגום של "אושר עילאי" מסנסקריט.
האם זה משפר ביצועים לספורטאים?
עד עכשיו לא נערכו מחקרים שבדקו האם המריחואנה יכולה לשפר את הביצועים של הספורטאים. כמו אייברי קולינס, גם ג'ן שלטון אמרה בראיון בו דיברה על מריחואנה שהיא לא משתמשת בה בתחרויות ולא מאמינה שהיא יכולה לשפר את הביצועים שלה. מצד שני לא צריך לפסול את זה שאם המערכת האנדוקנאבינואידית יכולה לשלוט על התשישות, אז אולי השילוב שלה עם החומרים הפעילים במריחואנה עלול להפחית תשישות פיזית ומנטלית. אולי זו הסיבה שמבחינת WADA השימוש במריחואנה אסור במהלך תחרויות, אבל הבדיקות שלהם לא יסגירו שימוש בסם לפני התחרויות.
ארגונים אחרים כמו ליגת הפוטבול NFL או ליגת המכללות NCAA נלחמים בתופעה, אבל עושה רושם שבעיקר בגלל הדימוי השלילי והלא חינוכי שנור כתוצאה משימוש במריחואנה, בדיוק כמו במקרה של מייקל פלפס שאיבד בגלל זה לא מעט הכנסות מספונסרים.
אבל לפני שתחשבו לנסות בעצמכם את הקשר בין קנאביס לריצה כדאי שתקראו את אחד המסרים היותר חשובים שיש לפרופסור גרדמן לומר בעניין. "סביר להניח שהקנאביס יעזור למי שמבצע פעילות גופנית, אבל הקנאביס גם מעלה את הדופק כך שעבור מי שלא רגיל להתאמן זה עלול לגרום לסחרחורת או לעלייה מהירה בלחץ הדם. זה עלול להיות מסוכן מאוד למבוגרים ולסובלים ממחלות לב".
הרצים האמריקאים שכבר "נחשפו" מאמינים שבקרוב מאוד יצטרפו אליהם רבים אחרים, שפשוט יודו בעובדה שזה עושה להם טוב. אחד מהם אגב הוא רץ בשם כריס ברניקל, שמכנה את עצמו "הסטלן המהיר בעולם" כי בתקופה שבה הוא השקיע קצת יותר בריצה מקצוענית הוא השיג תוצאה של 28:10 דקות ב-10 קילומטרים ו-1:05 שעה בחצי מרתון. הוא השתתף אפילו בתחרויות המבחן האחרונות של האמריקאים למשחקים האולימפיים, וכנראה שהאמריקאים שמחו כשסיים במקום האחרון כדי שלא יצטרכו לספק כל מיני הסברים. אבל על דבר אחד יהיה קשה להתווכח והוא מה יותר מזיק? אותם סמים קלים כמו הקנאביס שהפכו לחוקיים בכל כך הרבה מקומות, או החומרים הכימיים משפרי הביצועים שאין ספק שהם מחריבים את הגוף מבפנים.
