סיכום היום העשירי

אורך המסלול: 77 ק"מ

מאיפה לאן: משיטים לאילת

את היום העשירי של המסע (והיום התשיעי של הריצה) התחיל כפיר מן בשעה 4:30 בבוקר בשיטים. בחפ״ק נמצאים עידו דיאמנט, ליאור טישקוף, גילי וניר רייכמן שהגיעו במיוחד לתגבר ולסייע. "הריצה התנהלה על כביש 40 לכיוון דרום, בתוואי לא פשוט לרגליים", מספר מן, "שכבר ככה עייפות. התוואי הוא של גבעות מתגלגלות 'רולינג הילס' בהתחלה שהופכות לירידה תלולה בהמשך".

צילום עם השלט לכיוון אילת וממשיכים

כפיר מן עבר על פני נאות סמדר ומספר כי הם עצרו בתצפית יפיהפיה על הרי אדום ועל הערבה והרוויחיו זריחה מרהיבה. "הגענו לכביש 90 כביש הערבה, צילום קצרצר עם השלט לכיוון אילת וממשיכים. כל הדרך רצנו על שבילים מקבילים לכביש הערבה, כשרכב החפ״ק ממש צמוד אלי במהלך כל הדרך וכל פעם מישהו אחר מלווה אותי בריצה. עברנו את קטורה וגרופית, ועצרנו למנוחה ביוטבתה. מתחילים להרגיש את החום. זמן מצוין לעצור להתרעננות.

"השעון מראה 35 ק״מ, כלומר נשאר עוד מרתון מלא עד אילת. ב-16:00 מזג האוויר נהיה נוח יחסית ואנחנו מחדשים את הריצה. הטמפרטורה יחסית טובה, אבל אובך כבד ורוח דרומית חזקה מקשים על הריצה ויוצרים קושי בנשימה. התכנון היה לרוץ 20 ק״מ ויום למחרת להגיע מוקדם בבוקר לאילת. אבל אנחנו מקבלים החלטה שאם הרגליים מתפקדות – ממשיכים עד הסוף כבר היום.

"התנאים לא קלים, אבל מתקדמים לאט לאט קילומטר ועוד קילומטר עד היעד. בבאר אורה מצטרף אלינו רוני מאיר, שהוזעק ברגע האחרון בעקבות ההחלטה לסיים היום. למי שלא מכיר, רוני הוא מנהל מועדון השיט באילת, שאימן אותי בתור נער בנבחרת ישראל בגלישת רוח. רוני מנהל את המועדון כבר שנים, ומבחינתי הוא דמות מעוררת השראה, מחנכת לערכים, לאהבת הארץ והספורט דרך הים. בנוסף הוא גם עשה כמה פעמים איש ברזל ולכן הצטרף לריצה בקלות. באותו שלב כבר היה לי מאוד מאוד קשה, אבל כשראיתי את רוני קיבלתי זריקת מוטיבציה רצינית.

"בשעות הערב אנחנו נכנסים לעיר וההתרגשות מתחילה להציף אותי. את החלק האחרון, בטיילת, אני רץ כשאני עטוף בדגל ישראל, מתרגש ולא מאמין. במועדון הימי באילת מחכים אישתי והילדים, ואני מגיע, מלווה בכל אנשי החפ״ק בתוספת איילת ויפתח שרייר שהגיעו במיוחד מלהבות חביבה לקחת חלק בסיום המסע.

"זהו… הסתיים מסע מדהים שכנראה יקח לי כמה ימים טובים לעכל אותו ולהבין את מה שעברתי. תודה לכל מי שעקב ותמך, בימים הקרובים אפרסם סיכום של המסע כולו כאן שוונג".

סיכום היום התשיעי

אורך המסלול: 57 ק"מ

מאיפה לאן: ממצפה רמון לשיטים

"ביום שישי בערב התמקמנו בחאן בארות שאירחו אותנו בנדיבות", מספר כפיר מן שמוביל כעת את המסע לבדו לאחר ששותפו שחר שרגא החליט להפסיק את הריצה, "אבא שלי הגיע והופתעתי ושמחתי לראות שהדוד היקר שלי גלעד דוכן הגיע גם הוא ללוות אותי. את גלעד אימנתי וליוויתי במרתון טבריה האחרון. ביום שבת מוקדם מאוד בבוקר התארגנו ליציאה ובשעה ארבע וחצי בבוקר התחלנו תנועה מנקודת הסיום של יום שישי במכתש רמון.

נוף מדברי חורפי מרהיב שכuלל פריחת צמחי מדבר

"התחלנו לחצות את המכתש כשרוב הזמן רצנו על שביל ישראל המקביל לכביש 40. במהלך הריצה פגשנו זוג שעצר את רכבו ותמה מאיפה באנו ולאן אנחנו רצים. דקה לפני כן חשבתי לעצמי את אותה שאלה בדיוק… חייכתי לעצמי ועניתי 'מהחרמון לאילת'. הזוג היה מופתע ואיחל לנו בהצלחה ואמר לנו שאני בכיוון הנכון.

המשיכו במגמה חזקה דרומה לכיוון שיטים

"סיימנו לחצות את מכתש רמון והמשכנו במגמה לעבר נחל פארן וקינחנו בעליה רצינית. הנוף נוף מדברי חורפי מרהיב שכלל פריחת צמחי מדבר, נופי קדומים ומרחבים אדירים. לא יכולתי שלא להשוות בין הנוף המדברי לנוף הצפוני אותו עברנו ימים ספורים לפני. מזג האuויר היה מצוין ושיחק לטובתנו לאורך כל הדרך. משם המשכנו במגמה חזקה דרומה לכיוון שיטים, חצינו את נחל ציחור וסיימנו כארבעה ק"מ אחרי שיטים.

מלא באמונה לסיים את המסע בעוד יומיים באילת

"הרגליים כואבות, כפות הרגליים צועקות הצילו ואני אומר להן תחזיקו מעמד רק עוד יומיים… למרות הקשיים והכאבים אני מלא באמונה שאסיים את המסע בעוד יומיים באילת. את הערב סיימנו בנאות סמדר שאירחו אותנו לעילא ועל כך תודות לרוני אנגלסרט".

סיכום היום השביעי

אורך המסלול: 52 ק"מ

מאיפה לאן: ממשאבי שדב למצפה רמון

אחרי ההחלטה הקשה לחדול את מסע הריצה חזרו שחר שרגא וכפיר מן הביתה בשעות הצהריים של יום רביעי, פרקו את הציוד מרכב החפ"ק וחזרו איש לביתו ולמשפחתו. "במשך כל אותו היום התהפכה לנו הבטן מהמחשבה שלא הצלחנו לכבוש את היעד ששמנו לעצמנו לפני שנה ואליו התאמנו כל כך הרבה", הם מספרים. "ישבתי בבית והבנתי שלא אהיה שלם עם עצמי אם לא אשלים את הריצה על פי התכנון", אומר לשוונג כפיר מן, "לאחר התלבטויות רבות והתייעצות עם חברים ועם משפחתי החלטתי שאני חוזר ומסיים את הריצה הזאת. הבנתי שאהיה חייב לנקוט באמצעי זהירות משמעותיים כדי להצליח במשימה. לכן, בבוקר הלכתי לבדיקת רופא להערכת מצב וכן החלטתי שארוץ בעיקר בלילות, כדי שלא אצטרך להתמודד עם עומס החום. כמו כן ניסיתי שוב לגייס חפ"ק וחברים שילוו אותי וכן אעשה הערכת מצב בכל יום מחדש לגבי מצבי ולגבי מזג האוויר הצפוי. אחרי עיכוב של 24 שעות הגעתי אחר הצהריים של חמישי לדרום. עידו דיאמנט, מרתוניסט בהוויתו, הצטרף אלי עם אלעד שושן ואשתו שרצו איתי ממשאבי שדה. אז עכשיו אני ממשיך, אמנם ללא שחר, שותפי, אבל עם חברים אדירים שמלווים אותי בדרך. אני מרגיש טוב ומלא ברצון לסיים את הריצה באילת ומקווה שכך יהיה", מסכם מן.

ממשיך בזהירות ורץ כל יום מחדש בתקווה להגיע לאילת

אחרי ששינו את מסלול הריצה, החליט כפיר מן לשנות קצת את מאפייני הריצה:
1. ריצה בשני קטעים – בוקר וערב, כדי לא להיכנס לחום
2. ריצה בצירים קרובים לכביש
3. ריצה עם מלווה

התחלנו אתמול בלילה במשאבי שדה במרחק של 20 ק"מ עם חברים טובים נוספים: אלעד שושן ואשתו ענבל, שכל אחד רץ איתי 10 ק"מ ואז רץ לשמור על הילדים. היום בבוקר המשכנו את הקטע מאזור שדה בוקר עם אודי מדינה, שרץ איתי 30 ק"מ ועידו דיאמנט שמשך אותי בחצי השני של היום.

חלפו על פני בה"ד 1 וירדו את הירידה של מצפה רמון

היתה ריצה מאתגרת בתוואי עולה ויורד, עם מזג אוויר מצוין באזור גבוה והררי סמוך למצפה רמון. עברנו בדרך נופי מדבר אדירים, חלפנו על פני בה"ד 1 וירדנו את הירידה של מצפה רמון עם תצפית מדהימה למכתש. סיימנו את היום כ-20 ק"מ דרומית למצפה רמון, כאשר חתמנו את היום במרחק כולל של 52 ק"מ. מכאן אני ממשיך בזהירות ועובר כל יום מחדש בתקווה שאצליח להגיע לאילת.

סיכום היום השישי

אורך המסלול: 60 ק"מ

מאיפה לאן: מפורה לרמת חובב

סיימנו את היום השישי והגענו לבירת הנגב – באר שבע. יותר ממחצית הדרך מאחורינו, ו-230 קילומטרים בלבד עוד לפנינו. ארי גינוסר מקבוצת יבנה הצטרף אלינו והפך לדמות המרכזית שלנו. ארי סיפר לנו על המלחמה, על הנפילה בשבי, על הקמת העמותה "ערים בלילה" ועל השיבה הביתה.

הבינו שהאויב הגדול ביותר במסע הוא מזג האוויר

בסיכום היום ובהפקת הלקחים, הבנו שהאויב הגדול ביותר שלנו במסע זה הוא מזג האוויר. חשנו זאת גם היום וגם אתמול. לאחר העומס הרב שנבע מהפעילות המאומצת המצטברת, ראינו כי שילוב של ריצה ממושכת בטמפרטורות שאינן גבוהות יתר על המידה, יחד עם העומס המצטבר עשויים להיות קריטיים ואף מסוכנים. בתום היום התחלנו בתכנון יום המחר וממבט על המשך הדרך זיהינו כי נוצרה בעיה. כעת אנו רצים במדבר, על כל המשמעויות העולות מכך, ותחזית מזג האוויר מציגה עלייה ניכרת בטמפרטורות בימים הבאים.

נפגשו עם ארי גינוסר (במרכז) מקבוצת יבנה שהצטרף אלינו והפך הדמות המרכזית שלנו

התחלנו בתכנון של חלופות כגון העברת הריצה ללילה, אך מהר גילינו כי אפשרות זאת תצרוך מאיתנו הקדשת זמן רב בניווט השטח, מתן קשב לעבירות, תגרום לכך שהקצבים בהם נרוץ לא יאפשרו לנו להמשיך. קיבלנו החלטה שעוצרים. מבחינה גופנית אנו מרגישים טוב, הגוף למד להתמודד עם הכאבים שאנו מייצרים לו. זוהי החלטה שהיה קשה לקבל, אך כאשר בשלב התכנון העלנו אפשרות שכזו הגדרנו כי ריצה בתנאים שכאלו הם קו שאינו ניתן לחצייה. היתה בינינו דילמה, אך בחנו יחד את כלל האפשרויות. מבחינתנו ישנם סדרי עדיפויות בחיים, יש לנו כיום מחויבות לא רק כלפי עצמנו, אלא גם כלפי משפחותינו.

קיבלנו החלטה שעוצרים

שורה תחתונה: היה מסע מרתק ומאתגר. רצנו בנופים מרהיבים ועוצרי נשימה, פגשנו אנשים נפלאים לאורך הדרך, הגענו למצב בו הגוף הסתגל לקושי ולכאבים, והחלטנו אחת ולתמיד לחדול את הריצה. רצינו שוב להודות לכל המלווים שלנו, לשוונג אשר הרימו את הכפפה והיו מקור חשוב עבורו. ל-DAA על הציוד המעולה, ל-Israel body על התוספים. לרמי שרמן על הטיפולים והחבישות. לגל ציון-פור התזונאי המעולה.

נתראה באתגר הבא…

סיכום היום החמישי

אורך המסלול: 60 ק"מ

מאיפה לאן: מלטרון לפורה

היום רצנו מלטרון לשמורת פורה. יום מאוד מאתגר, משום המרחק ומשום התוואי, לא נחנו לרגע, טיפסנו על גבעות בכל שלוחה אפשרית: לטרון, בית שמש, רמת אביסור, חרבת צורה, תל לכיש ועוד. ל-30 הקילומטרים הראשונים הצטרף אלינו חברנו הטוב גלעד שגב, איש "השומר החדש". לאורך כל הדרך ניסה גלעד להסב את תשומת ליבנו לפריחת עצי השקד, פריחת הכלניות ולרקפות.

מפגש עם צמד מסוקים שריחפו מסביב

בשלב מסוים הסברנו לגלעד כי קשה להתלהב מפריחות כי הגוף כואב וזה דורש ריכוז –  מה שכן, אם יתקל בדב פנדה או בקנגרו,שיעצור ויודיע לנו. במהלך היום רצנו ברמת אביסור, אחד הרכסים המרשימים בדרום אזור המרכז. בדרך פגשנו בצמד מסוקים שריחפו מסביבנו. בהמשך הגענו לתל לכיש, שם שמענו את סיפור הגבורה של בן ציון פיקר, אשר היה בן 6 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה והחל למכור סיגריות בכיכר שלושת הצלבים כאשר הוא מתחזה לנער פולני, כיצד התקיים ושרד בכוחות עצמו במלחמת העולם השנייה.

יום מאוד מאתגר משום המרחק ומשום התוואי

לאחר ההפסקה עלינו על ביגוד הקומפרשין של סקין שליווה אותנו עד לנקודת הסיום. התחושה היתה טובה, הניידות היתה תמידית והנוף היה מרשים. כעת נותרו ימים של חמסין בתוואי שטח קשוח. נרגשים לקראת היציאה ליום השישי.

מסלול הריצה על פי ימים ומרחקים

סיכום היום הרביעי

אורך המסלול: 57 ק"מ

מאיפה לאן: מכפר מונש ללטרון

היום שחר חזר לרוץ אחר יממת התאוששות שנבעה מההתייבשות. תוואי הציר של היום הרביעי אופיין בשני חלקים עיקריים: הראשון התאפיין בריצה על בסיס שבילים ברורים שתופסים כיוון דרומה חזק, מעבר מהיר של דרום השרון והימנעות מריצה על כבישים. החלק השני התאפיין בחציית רכסים שכיוונם ממזרח למערב בעוד אנו חוצים אותם מצפון לדרום.

ניסיון לחצות את הירקון באמצעות צינור ישן ששימש מעין גשר

את היום פתחנו ב-6 בבוקר בשדה ורבורג, כשבחפ"ק הצטרף אלינו ניר מיטל שדאג למעטפת הלוגיסטית מתחילתה ועד סופה. ה-10 קילומטרים הראשונים עברו בצורה חלקה יחסית, סמוך למושב אלישמע נתקלנו באחד מיובליו המזוהמים של הירקון שהיה בלתי ניתן לעבירה. ניסינו לחצות באמצעות צינור ישן ששימש מעין גשר, אך התגלה בשבבי זכוכית שליוו אותנו לאורך הדרך. לא נותרה ברירה ונאלצנו לחצות את הביב. מיותר לציין כי המים המזוהמים תרמו רבות לפטריות ולשלפוחיות שהודו לנו על הרענון הצונן.

נאלצו לחצות את הירקון בחלק המזוהם שלו

לאחר 10 קילומטרים פגשנו את חברנו היקר עידו דיאמנט, שמשמש כמאמן ריצה מנוסה, שהוביל אותנו בקצב מהיר 12 קילומטרים נוספים. בדרך שקענו בבוץ, חצינו שלוליות, אך נהנינו מאוד. הגענו בריצה ליער קולה, שם חיכה לנו החפ"ק עם ארוחה מפנקת. לאחריה ישבנו כולנו על המחצלת ושמענו בפעם הראשונה על מבצע אנטבה ממקור ראשון: רמי שרמן הפיזיותרפיסט שלנו היה קצין המבצעים של סיירת מטכ"ל במבצע, וכאחד כזה רמי היה ועודנו בקיא בכל הפרטים, עד האחרון שביניהם. לרמי הצטרף חברו לצוות יוחאי רותם והשניים העבירו זיכרונות מתקופת השירות הצבאי, אי שם בשנות ה-70. המשכנו מלאי אנרגיה ומוטיבציה, לאחר ששמענו כי אין דבר העומד בפני הרצון.

פגשו צבאים ונחשים ועל אף הקושי הטופוגרפי נהנו מהטבע

חצינו את יער בן שמן, בדרך פגשנו צבאים ונחשים ועל אף הקושי הטופוגרפי נהנינו מהטבע, מהחי ומהפורח. סיימנו את היום בלטרון עייפים, כואבים, אך מסופקים. חלקים נוספים בגוף החלו לדבר אלינו ולהתדיין עמנו אודות המצב. קינחנו בארוחה שכללה את כל אבות המזון החשובים אצל גלעד, הדוד של כפיר. מחר יום קשוח במיוחד.

סיכום היום השלישי

אורך המסלול: 62 ק"מ

מאיפה לאן: מקיבוץ דליה לכפר מונש

היום חוו הרצים בלת"מ ראשון כשנודע ששחר (שרגא) התייבש בצורה משמעותית ועל כן נאלץ לנוח. את הסיבה להתייבשות הם גילו כאשר שקלו אותו- 7 קילוגרמים שהושלו מהגוף בתוך 2 ימי ריצה בלבד. המטרה המרכזית היתה לתמוך בכפיר (מן) ולאפשר לו לסיים את היום השלישי.

המטרה המרכזית היתה לתמוך בכפיר ולאפשר לו לסיים את היום השלישי

היום השלישי התאפיין בתוואי שטח נוח, שבילים ברורים וכבושים שלוקחים באזימוט דרומה חזק וגורמים לשטח לחלוף באופן מהיר יותר. הזינוק היה בקיבוץ דליה, שם הם התארחו ברחבת הצימרים של זהר בדשא, וב-6:00 בבוקר יצאו למשימה. אל השניים הצטרף הטריאתלט ניר רייכמן, מאמן קבוצת טריאתלון. בתוך פחות משעה הם הגיעו לקיבוץ רגבים ומשם ריצה מהירה בשבילים עד לעין שמר. בדרך הצטרפו אל השניים כמתוכנן גל פרידמן שהוכיח יכולות ריצה מרשימות וגור שטיינברג שהגיע עם המון מוטיבציה חיובית. בהמשך הצטלבו דרכם עם תלמידיו של כפיר מתיכון המושבה בזכרון יעקב. היתה זו ריצה מרגשת והתלמידים שמעו משטיינברג מהי התמדה וכוח רצון. דור הולך ונעלם? ההיפך המוחלט, ניכר היה על התלמידים שהם חדורי מוטיבציה. התלמידים ביקשו מהמורים להמשיך עוד מקטע, אך הסרגל שלהם לא אפשר זאת.

הטריאתלט ניר רייכמן הצטרף לקטע מהמסלול (שני מימין)

המחסור באנרגיה מתחיל להיות מורגש, כך שהמשמעת התזונתית הפכה למחמירה, נמסר לשוונג. הגוף חווה מאמץ עילאי והמיקוד שלהם בריצה מתחיל בקילומטר הראשון ומסתיים במטר האחרון. בחפ"ק הפיזיותרפיסט רמי שרמן מסייע להם בכל פעם עם חבישה חדשה ומיוחדת. היום הם יוצאים משדה ורבורג לכיוון מודיעין, כשהם מקווים להמשיך ולמתוח את הגבול ולהתקדם דרומה לכיוון אילת כמתוכנן.

בהמשך הצטלבו דרכם עם תלמידיו של כפיר מתיכון המושבה בזכרון יעקב

סיכום היום השני

אורך המסלול: 61 ק"מ

מאיפה לאן: מגינוסר לקיבוץ דליה

היום השני מאחורינו, השעון מראה 61 קילומטרים. מגינוסר ועד קיבוץ דליה. התחלנו את היום ב-13 קילומטרים של עלייה "מפנקת" בוואדי חמאם. הגוף עבד חזק והרגליים דיברו אלינו בכל צעד. ה-Itb של שנינו זימר בטונים גבוהים, והעומס כבר מורגש. הגענו לבקעת בית נטופה, שם פגשנו את החבר היקר בז'ה נבבה והמלווה המהיר שלו עידו דיאמנט.

התחילו את היום ב-13 ק"מ של עלייה "מפנקת" בוואדי חמאם

למי שאינו מכיר בז'ה בן 32, ומדורג 5 בעולם בין רצי המרתון העיוורים. בז'ה לא נכנע לנכות, השתתף באולימפיאדת בייג'ין ואף העפיל לפסגת האוורסט. בז'ה כיום הוא מאמן האתלטיקה העיוור היחיד בעולם. הריצה עם בז'ה ועידו היתה מרוממת רוח וחוויתית. המשכנו במסלול, הגענו לעמק יזרעאל ופגשנו ברוח פנים בעוצמה חזקה. חצינו את עמק יזרעאל וקינחנו ב-9 קילומטרים של עלייה מכובדת עד לקיבוץ דליה. בסוף העלייה הצטרפו אלינו חברי קבוצת הסאפ של כפיר וריגשו אותנו בסיום. סיימנו עוד מקטע ארוך וקשה, ועלו לנו מספר תובנות חשובות, ביניהן: הריצות הן פיזיות ופסיכולוגיות צריך להיות מרוכזים וקשובים לגוף, לחוש כל צעד, לא להיגרר לקצבים הרפתקניים, לתכנן כל מקטע היטב, כל 5 קילומטרים, להכיר היטב את התוואי, את השיפועים, את משטר הרוחות, את סוג השביל ועוד. זהו, מסכמים את היום, בודקים שכל המערכות תקינות, חשש התייבשות של שחר, מחכים ליום הבא.

מדורג 5 בעולם בין רצי המרתון העיוורים. בז'ה נבבה (שני משמאל)

סיכום היום הראשון

אורך המסלול: 66 ק"מ

מאיפה לאן: מהחרמון לגינוסר

סיימנו את היום הראשון. במד המרחק מופיעים 66 קילומטרים של נופים, בעלי חיים, מעיינות ונחלים. התחלנו את היום בשעה 5, לאחר ארוחה קלילה בבי"ס שדה חרמון שאירח אותנו בנדיבות ועלינו למבצר נמרוד. כמה תמונות ומתחילים לרוץ. בדרך עשינו עצירה מרעננת במעיין הצונן של עין פית, מפגש עם חזירי בר, צבאים ושפני סלע.

עצירה מרעננת במעיין הצונן של עין פית

 לאחר 20 קילומטרים, הצטרפו אלינו משפחתו וחבריו של סרן שרון אלמקייס ז"ל, קצין גולני שנהרג בפעילות מבצעית בהר דב בשנת 2005. היה מאוד מרגש. המשכנו בריצה לאורך הירדן, רמי הפיזיותרפיסט, והחברים אסף וליאור הקדימו אותנו בכל נקודה עם מים, סנדוויצ'ים והתוספים החשובים. הגענו לירדן ההררי, אחד מהשבילים המרתקים בצפון, בכל עיקול נגלתה אלינו הכנרת בזווית מעט שונה, יחד עם המדרונות המוריקים והפריחה שבשיאה, המקטע היה חוויתי. לאחר מכן המשכנו לכנרת, על בסיס הטיילת הנהדרת  עד לגינוסר. הגענו ללינה מפנקת בחוות כנרת שמארחת אותנו בצורה נהדרת.

לסיכום: היה זה יום מרגש, חוויתי, עם יותר מ-1,300 מ' ירידה מצטברת, דבר שהורגש היטב בברכיים שלנו. חושבים כבר על היום הבא.