איך אפשר לשכוח כזה יום? בניגוד לצפוי , המכשול העיקרי לאופניים הוא מזג האוויר. לנו היה מזג אויר מדוגם! אמנם קצת שמש וקצת גשם אבל באירופה התנהג כמו האירופאים. להם זה בכלל לא מזיז… מתלבשים כמו שצריך: 3 שכבות ומעיל גשם קל קל ויאללה – לטיפוסים
מאת:רפי פרחי
• על ההכנות לטראנס אלפ – מהר להר כוחנו עולה
• רפי פרחי מספר על היום לפני הזינוק כאן
• היום הראשון: גשם, קור ורוכב שנהרג
• היום השני: רכיבה מנהלתית והמון גשם
והטיפוסים פה- זה קטע קטע. אתם יודעים מה זה ״לא נגמר…״? זה פשוט לא נגמר.
נכון, הנופים פצצה! אבל כולם לא שוכחים שאנחנו במרוץ. אי אפשר לשבת על מקיאטו באמצע הנקודה שממנה רואים את הנהר למטה (מים לבנים לגמרי), טירה ענקית על הגבעה ממול ושני כפרים עם כנסיות וצריחים מאד מרשימים על קו האופק ומעל כל זה פסגות מדהימות מכוסות שלג לבן לבן.
ככה זה על הבוקר
רק לסגור את העיניים ולחלום…
מדוע יש לי טענות לטיפוסים? כי הבטיחו 6% – 7% ומה קיבלנו? שני טיפוסים לשני כפרים מדהימים עם שיפוע קבוע של 12%.
אלוהים, שמור עלינו…
קצת רטוב אבל חם
וזה לא נגמר, והרגליים דוחפות עוד ועוד, כבר נגמר… בשום אופן לא! יש עוד סיבוב, עוד סיבוב ופתאום רואים את הכנסייה למעלה למעלה – שם זה יסתיים…
והירידות: אין דברים כאלה!!! הכבישים טובים וזורמים בסבבה, גם בגשם כשהם רטובים.
הדבוקה דוחפת בעלייה. אם אתה לא שם – אתה לא קיים!
חצינו כמה כפרים על אבני ״פאבה״ סטייל ״פריז רובה״, ארוך ארוך. ואני רק מהרהר, איך עושים מרוצים על הקפיצות האלה? כמעט לא מחזיקים בכידון, חושבים "אופני שטח" ועפים על זה. איזה יופי!
האמת שאין לנו בארץ ירידות של 20 ק״מ (חוץ מהחרמון,,כמובן) ופה – זה כיף חיים, עולם של אופניים בירידה!
גאווה ישראלית באמצע הסבל
אנחנו כרגע בשוויץ, בכפר נחמד שנקרא: ״זרנז״ יושב על נחל שזורם חזק, עם הרבה רעש שיכול לתרום לכולנו לבריאות הנפש.
אין פה כלום חוץ מטבע חזק! ואחרי כל מה שעברנו היום: 110 ק״מ על 2500 מטר טיפוס, רכבנו עוד חצי שעה בעלייה, למלון שלנו בכפר אחר.
הטיפוס השלישי – לא נגמר!
חייב לספר לכם על שוויץ…
הגענו לקו סיום ומזג האויר התחלף בשנייה: רוח קרה מהנהר, הטמפרטורה צנחה ועמדנו שם רועדים מקור.
חיכינו לכל הרוכבים כדי לרכוב למלון ביחד. בשטח הכינוס, מבנה מפואר עם הבריכה המקומית שבפתחו יש לובי גדול ומאד פשוט, אבל מחומם! נכנסנו פנימה, רועדים מקור – רק להתחמם לרגע. ניגשה אלינו אחת העובדות וביקשה שנצא החוצה – המקום מיועד רק לחברי הבריכה.
לא עזר לי שהסברתי לה שאנחנו אחרי 5 שעות ובחוץ 2 מעלות… לא עזר! יצאנו לקור!
תגידו לי, באמת: בארץ – זה היה קורה?
אביגייל ושימאנו
הזוג אלי ושי – מובילים את המרוץ בין הישראלים. כבוד!
ומה מחר?
137 ק״מ על 3996 מטר טיפוס! מטפסים לשני מעברי הרים: פאסו די סטלביו: 25 ק״מ טיפוס לשמים, 1800 מטר רצוף ופאסו פוסקניו: 15 ק״מ טיפוס, 1000 מטר מצטבר… וכמובן עוד השלמות ל 4 פסגות בסביבה! הגיהנום בהתגלמותו!
פאסו די סטלביו
26.6.2013
רפי פרחי – רוקח במקצועו, ספורטאי בנשמתו ובעל זכויות על "אין דברים כאלו"
