טריאתלון אשקלון שהתקיים אתמול היה סוער, תרתי משמע. הנה הניתוח של רן אפק לאירועים בפן הטכני וגם בפן הרגשי

מאת:רן אפק

זה לא סוד שבדרך כלל רוב המתחרים בטריאתלון אינם נשארים לטקס הסיום וחלוקת המדליות, אפילו כשמדובר בתחרות כמו אליפות ישראל בטריאתלון קצר שהיתה בשבת האחרונה באשקלון, ולכן ככל הנראה הפסידו את החלק המרגש והשנוי ביותר במחלוקת בתחרות, אבל על כך יכלו ויוכלו לקרוא בשוונג בכתבות קודמות על התחרות.

עוד כתבות בנושא
> מנצחת טריאתלון הספרינט באשקלון נפסלה

אקדים את המאוחר ואספר כי דווקא לרוב המשתתפים התחרות היתה קלה ונעימה עד מאוד, אולי זאת משום שהתחרות היתה האחרונה לפני פגרת הקיץ בליגת הטריאתלון המשמשת ובאה, אולי כי מזג האוויר האיר את פניו, אולי כי התחרות היתה קצרה וקלה יחסית ואולי זה בגלל הבירה שחולקה בחינם לכל מסיים, שגרמה לו למצב רוח טוב יותר מהרגיל.

הכל התחיל מוקדם מאוד, המקצה של הנוער קבע למארגנים את מועד סגירת שטח ההחלפה בשש וחצי והוצאת של כל יתר המשתתפים ממנו, שבדיעבד מתברר שבסופו של יום גם גרם לאותן מחלוקות בטקס הסיום. כך למשל מקצה בני ה- 45 ומעלה נאלצו להמתין כשעה וחצי עד לזינוק שלהם, דבר שגרם לחלקם לא רק לשכוח היכן הציבו את האופניים, אלא גם מה הם בכלל עושים בחוף הים בשעה כה מוקדמת בבוקר.

המדוזות טרם הגיחו השנה
שריקת הזינוק הזכירה לכולם שבעצם מדובר באליפות ישראל בטריאתלון קצר וכדאי למהר אם רוצים לזכות בתואר היוקרתי. הגלים שהיו בים ושהעיפו חלק ממקצה הילדים מוקדם יותר, הלכו ושככו ככל שהיום עלה, וזאת בניגוד למקובל בדרך כלל בים, שעולה ככל שהבוקר עולה. לא רק שהים היה רגוע יחסית בניגוד לתחזיות, אלא גם לראשונה העונה, המים כבר נעשו חמים מדי לשחייה אופטימאלית, וגם המדוזות לא הגיעו השנה, כאשר בלב מקננת התקווה שכולן מתו ולא נסבול מהן יותר לעולם.

העלייה מקו המים לשטח ההחלפה לא היתה תלולה כמו בנתניה, אך יותר ארוכה ובעודנו עולים גילינו כי נצטרך גם לרדת אותה בריצה בירידה לקראת סיום התחרות, שכן שם גם שכן שער הסיום וגם האקספו.

במסלול האופנים התברר מושג היחסיות. שתי ההקפות היו לאורך מסלול עתיר בכיכרות, דבר שמנע את היכולת לפתח מהירות, וטוב שסומנו מכסי הביוב שבדרך בסימון ירוק לזהירות. המסלול היה כולו בעלייה מתונה וארוכה, כך שהציפייה שבחזרה יהיה ניתן לפתח מהירות, התבדתה לאחר ששוב הוכח שהרוח היא גורם יותר משמעותי באופניים מאשר תוואי הדרך. היחסיות התבטאה בכך שבסיבוב השני, רוכב האופניים ידע כי העלייה הארוכה המתונה היא דווקא החלק הקל יותר מבין ההלוך ושוב. אך באופניים, למרות שהיה צריך לתת עבודה לשני הכיוונים, לא היה זה מסלול קשה.

גם הריצה על צוק הטיילת מול הים בשני סיבובים היתה קצרה, שכן כבר התרגלנו אחרי מספר תחרויות לקצב ביצוע של מסלול אולימפי, ופתאום הכל נגמר מהר מדי וקל מדי. ואז גם היום התחיל להתחמם והשמש קפחה, כך שדיילות הקרטיבים שחילקו אותם חינם הלכו ובאו עד שלכל אדם היה אפשרות לנגוס שוב ושוב במקפא הקר והמתוק הזה.

מה שקרה בטקס הסיום, פורט בהרחבה בכתבה בשוונג ומלמד משהו על עוצמת הרגשות בענף בו הפרסים הכספיים זניחים לעומת הכבוד, ועל כמה התחרותיות זולגת לעתים למחוץ למסלול, אבל שוב מיהרנו להגיע לתל אביב לפני שסוגרים את הכבישים להפנינג הענק של הסובלנות והשיוויון שהתקיים באותו היום, שאולי מוטב ששמץ ממנו היה גם מגיע לטקס הסיום באליפות ישראל בטריאתלון הקצר באשקלון.