טריאתלון שנערך בפעם הראשונה תמיד מרגש וטריאתלון אכזיב הראשון שנערך אתמול הבטיח וגם קיים
מאת:רן אפק
יש משהו מאוד מרגש בטריאתלון שנערך בפעם הראשונה במקום חדש. לא עוד אותם מסלולים שחוקים ומוכרים של אותו טריאתלון קבוע שמתקיים גם השנה בפעם המי יודע כמה. לא עוד אותו מסלול ריצה על קטעי הצל והשמש שלו. לא עוד הרכיבה על האספלט המוכר עם או נגד כיוון הרוח באותו הכביש. ולא עוד אותה השחייה… רגע, זו אף פעם לא אותה שחייה. השחייה בים תמיד מספקת חוויה משתנה, שונה וחדשה.
מזג האוויר התחיל קריר ומעונן בבוקר והפך לחם ושמשי בצהרים צילומים: צלם אותי
עוד כתבות בנושא
טריאתלון חדש ומבטיח
בטריאתלון חדש החששות מהלא מוכר, שמלווים את המקצוענים השואפים לפודיום, כאומרים "מה יטמון בתוכו המסלול שיכול לגרום למתחרים שלי לקבל יתרון עלי?", הם הריגוש של הטריאתלט בדרג הביניים עתיר התחרויות. מה יהיה חדש, שונה ומרגש הפעם? האם השחייה תהייה במים קפואים עד אובדן תחושה כמו בטריאתלון נהר הירדן? האם הרכיבה תהיה עלייה אחת ארוכה ואינסופית כמו בטריאתלון ארמגדון? והאם גם הפעם נרוץ בענן ריחות המתחלף בין השבילים המתפתלים בין הרפת, הלול והמפעל הכימי של הקיבוץ התורן?
כמו מרבית התחרויות שנערכות בפעם הראשונה, גם טריאתלון אכזיב לא היה מרובה משתתפים. אבל המרחק הגדול ממרכז הארץ, בכל זאת מדובר במטר מגבול הצפון, הסמיכות היחסית לתחרויות אחרות, ובעיקר הוספת מקצי המשחים בלבד, הפכו אותו לאקסקלוסיבי ומאוד איכותי. גם הארגון של גן ספורט והעובדה שהתחרות היא חלק מליגת הטריאתלון הרשמית הבטיחו כי חריקות המאפיינות תחרות ראשונה במקום חדש יצומצמו למינימום.
שטח החלפה. "הריצה מקו המים לכיוון שטח ההחלפה היתה ארוכה"
מזג האוויר התחיל קריר ומעונן בבוקר והפך לחם ושמשי בצהרים, והעיד על כך שהשנה גם במחצית השנייה של מאי הקיץ מסרב להגיע ואנחנו עדיין באביב. דבר זה שוב הזכיר כי השמש והחום שהמתחרה מייחל להם בבוקר לפני הכניסה למים, היא האויב אותו הוא מקלל בשלב האחרון של הריצה. ממש כמו הרוח המצננת שמברך אותה המתחרה בריצה, היא הגורם המקשה והמעכב בשלב הרכיבה על האופניים.
מה זה דרפטינג?
מקצי הילדים והנוער הוזנקו בשקט מופתי, ויפה היה לראות כיצד כי כל מקצה הוזנק לכיוון מצוף אחר, כך שבו זמנית ניתן היה לראות ולהבחין בין שני המקצים. מקצי הבוגרים נדחו מעט, באופן שמאפיין תחרויות רבות. אולם המים, אוחחח… המים. לשחיינים ציפה ים צלול כבדולח של ראש הנקרה, בו ניתן היה לראות את הקרקעית וגם קצת סלעים אם שחית לא בכיוון. אפילו במים העמוקים ביותר. יתרון וחוויה שהים של חופי המרכז יכולים רק לחלום עליו. במיוחד בעונה הנוכחית עת טרם התפוגגה העכירות בים של תל אביב.
הריצה מקו המים לכיוון שטח ההחלפה היתה ארוכה, אך דבר זה אינו נדיר בתחרויות. מסלול האופניים כלל סיבובים של 12 ק"מ מאכזיב לראש הנקרה, עם עליות וירידות מתונות ורוח לא משמעותית. אך הנה הגיע המאפיין השני של התחרות, עלייה לראש הנקרה שמאחדת את הרוכבים בעלייה ומפוררת אותם בירידה, או ההפך. וזאת יש לזכור ולבצע 3 פעמים במקצה האולימפי ופעמיים בספרינט. כך שבעצם המקצה האולימפי ירכוב רק 36 ק"מ ואילו הספרינט ירכוב 24 ק"מ, בסך הכל. אבל, גם החלטה זו לא היתה חריגה והיתה נהוגה במשך שנים גם בטריאתלון תל אביב.
כנראה שבגלל המיקום הצפוני היו משתתפים חדשים, שגילו להפתעתם את היתרון שברכיבה צמודה ממש מאחורי מתחרה אחר או במקביל לו. דבר שגרם למתחרים הוותיקים להסביר להם באמצע התחרות כי למרות הנוחות והכיף שבדבר, מדובר בפעולה שנקראת "דרפטינג" והיא אסורה בתחרות.
הרכיבה לאורך חוף הים בכביש הראשי והריצה לאורך אותו מסלול רק בכביש הפנימי נתנו למי שלא היו מרוכזים רק בתחרות ועיניהם לא נשתלו באספלט אפשרות לראות את אחד החופים היפים בארץ על המפרצונים הסלעיים המקסימים שלו והים הכחול כחול. אך מה שעוד ניתן היה לגהץ ברכיבה, גרם למעמסה בריצה. אותן עליות וירידות המתונות בריצה הלוך ושוב (בסיבוב אחד!) בשילוב השמש שכבר יצאה וקפחה במלוא עוזה, היו אתגר לא פשוט, עד כי היו כאלה שאמרו שמסלול הריצה היה קצת ארוך מהסטנדרט ונקודות מים נוספות היו יכולות להקל על החוויה.
האם הרכיבה תהיה עלייה אחת ארוכה ואינסופית כמו בטריאתלון ארמגדון?
נקודת הסיבוב הרחוקה בריצה האולימפית היתה בכיכר כך שלא ניתן היה לראות עד ממש הסיבוב עצמו כי בעצם לא קיים שטיח מדידה שם. חסכון למארגנים ויתרון למי שרוצה לעזור למשתתף אחר לתחמן בריצה.
סיום מסלול הריצה היה עינוי מענג. המעודדים צועקים "עוד 200 מטר לסיום!" והנה מתקרבים לשטח ההחלפה. אך מה זה? משטח ההחלפה התברר כי יש עוד 200 מטר לקו הסיום. והנה רצים בין בקתות הכפר ובעליה ופונים לכיוון המים היכן ששחינו, אך גם שם לא נמצא שער הסיום, ועוד קצת לרוץ, וגם בחול ים ועוד עליה ואיפה לעזאזל שער הסיום?
ונגמר. אז היה קצת צפוף לאחר שער הסיום, אבל היי, קיבלנו תיק, חולצה וכובע ים מקסים. מולנו היה מזנון ענק מלא כל טוב והאקספו הקבוע ואפילו – בניגוד לריצה, המון המון צל. בסוף ולבסוף גם יצאה רשימת משתתפים, אבל אנחנו כבר המשכנו לתל אביב.
25.5.2014
רן אפק
מאמן מטעם איגוד מאמני
הספורט המקצועני האמריקאי
הספורט המקצועני האמריקאי