בסוף השבוע הקרוב, תתקיים אליפות העולם בטריאתלון. התחרות תערך בביג'ין על המסלול האולימפי מ-2008. עבור ספורטאיי העלית, התחרות מהווה את גמר סבב אליפות העולם ולמעשה אלוף ואלופת העולם יוכתרו על-פי סבב התחרויות ולא רק מתחרות אחת כמו שקורה בנוער ובקבוצות הגיל
מאת:רן אלתרמן
כיוון שבתחילת השנה הייתי פצוע ולא התחריתי, ירדתי מאוד בדירוג העולמי ולמעשה עדיין לא קיבלתי "סטרט" לתחרות ואני נמצא ברשימת המתנה. כרגע הסיכוי שלי להתחרות תלוי האם ספורטאי מסויים לא יגיע לרישום או שיהיה חולה, ואת התשובה הסופית אני ככל הנראה יקבל ביום חמישי, מיד לאחר התדרוך. למרות שהתכוננתי לתחרות כאילו אני מתחרה (עומסים וטייפר) הכנתי את עצמי למצב מאוד הגיוני שאני לא אקבל מקום ואני אאלץ לעודד את דני מהצד.
תוך כדי האימונים, פתאום עלה לי רעיון נחמד – להתחרות באליפות העולם באקוותלון. תחרות האקוותלון משלבת בתוכה שני ענפים – שחייה וריצה. בדר"כ הסדר הוא ריצה-שחייה-ריצה אבל לפעמים כאשר השחייה היא עם חליפות אז רק שוחים ומיד רצים. התחרות נכנסה בפעם הראשונה למסגרת התחרויות באליפות העולם בשנת 2002 ומאז תמיד קרץ לי לעשות אותה. הבעיה היא הסמיכות הקרובה יחסית לאליפות העולם בטריאתלון ותמיד נאלצתי לוותר על הרעיון.
ביום שני בבוקר, כאשר פורסמה מחדש רשימת המתחרים העדכנית, ראיתי שלא נעשה שינוי ואני עדיין ברשימת ההמתנה ופתאום נזכרתי בתחרות האקוותלון. דיברתי על זה עם דני ועם המאמן שלי וזה נראה כרעיון נחמד מאוד. מיד מאוד התלהבתי וכשהייתי בדרך לשדה התעופה ביקשתי מאיגוד הטריאתלון שירשום אותי לתחרות. אני זוכר שמיד אחרי, צלצלתי לאישתי ואמרתי לה שאני רוצה להיות אלוף עולם!!!
אני לא משלה את עצמי ויודע שזו לא ממש תחרות ברמה גבוהה. הרוב הגדול של הספורטאים לא משתתף בתחרות הזו ומתכונן לתחרות הטריאתלון, במיוחד בשנה שלפני האולימפיאדה, אבל קיוויתי שתהיה רמה טובה, תחרות חזקה ושבסופה ישמיעו את התיקווה!
למקצה של העלית זינקנו 13מתחרים, מקצה שכלל את הנוער, 23U וגברים עלית. המרחקים של התחרות היו 2.5ק"מ ריצה – 1000מטר שחייה – 2.5ק"מ ריצה. הריצה הראשונה הייתה מאוד מהירה וידעתי שאני חייב להוביל אותה ולשמור על קצב גבוה. המתחרה העיקרי שלי היה הבריטי, ריצ'רד סטנרד, מי שהיה כבר פעמיים אלוף העולם בתחרות זו. כמו כן היו כמה חבר'ה חזקים מהנוער כמו שני האיטלקים (אחד מהם סיים שלישי באליפות אירופה לנוער האחרונה), מתחרה הונגרי וכמה מקסיקנים. החלק החזק של הבריטי הוא השחייה ולכן רציתי לנסות "לנער" אותו בריצה ולתת לעצמי יתרון מסויים בכניסה למים.
בסופו של דבר, למרות הקצב המהיר בריצה, סיימנו את קטע הריצה קבוצה של כ6-7 ספורטאים, אבל אני בצעתי את ההחלפה המהירה ביותר ונכנסתי למים ראשון. ההרגשה הייתה קשה מאוד והייתי די מחומצן. התכוננתי לתחרות חזקה אבל מסתבר שהמעבר מריצה לשחייה קשה משחשבתי. הבריטי עקף אותי אחרי כ100מטר ומיד "התיישבתי" לו על הרגליים. הצלחתי להחזיק איתו איזה 150מטר אבל אז "נפלתי". זה בחור שלפני כמה שנים היה מוביל את החלק של השחייה בכל תחרות בה השתתף. המשכתי לשחות חזק ואחרי חצי מרחק בערך תפסה אותי הקבוצה מאחור וגם הפעם "התיישבתי" על הבחור המוביל. הקצב היה חזק אבל אמרתי לעצמי שהפעם אני לא נופל.
ביציאה מהמים היינו כארבע ספורטאים ביחד אבל החלפה מהירה נוספת שלי ואני מתחיל את הריצה שלישי (הבריטי ראשון בפער של 38שניות, האיטלקי ואני מיד אחריו). אני שומע את דני מקריא לי זמנים ומצליח לצעוק לי גם "זה יהיה קצר, תשמור על ריכוז". מיד חשבתי לעצמי, "זו אליפות העולם, אל תוותר, תזכור מה אמרת לאילנה (אישתי) – אתה רוצה להיות אלוף עולם". התחלתי את הריצה מהר ומיד עקפתי את האיטלקי. לא ראיתי את הבריטי מקדימה, כי המסלול מתעכל, אבל רצתי הכי מהר שיכולתי. לקראת הסיבוב בריצה ראיתי את הבריטי חוזר ושמתי לב שאני מצמצם עליו. ניסיתי להגביר ולחצתי עד הסוף. ב500מטר האחרונים נכנסים לישורת האחרונה ואני רואה אותו לפני, מנסה לצמצם ולא מוותר, אבל בסוף, למרות שצמצמתי איזה 20שניות סיימתי שני.
בהתחלה הייתי די מאוכזב, מאוד רציתי לסיים ראשון. אמרתי לעצמי שאם אני עושה את זה אני חייב לנצח. אבל אחרי כמה דקות, כשלאט לאט התאוששתי מהקצב המהיר של התחרות, התחלתי לקחת דברים בפרופורציה וקלטתי שזו אליפות העולם ושאני שני. כשהיינו בטקס הסיום וראיתי את דגל ישראל מונף התחלתי לחייך. אומנם זה רק אקוותלון ולא צריך להיסחף ולהתרגש יותר מידי, אבל אני יכול להוסיף עוד תואר לרזומה שלי, אני סגן אלוף עולם.
רן אלתרמן
סגן אלוף ישראל, מאמן קבוצת A1termans
