ישי מספר כי הרגיש מוכן ובטוח שיזכה בתחרות כי "צריך להגיע למרוצים עם הרבה ביטחון". הוא מתוודה ש"יש ספקות במקביל לביטחון אך עדיין צריך לדעת לבחור באמונה ולא בחוסר אמונה". כשנשאל ישי אילו ספקות עוברים לו בראש העלולים לערער את הביטחון, ענה: "ספקות יכולים לעלות בקשר למזג האוויר החם, מצבו של חיימי [מתחרו העיקרי של ישי], תקלות טכניות העלולות לצוץ ועוד". לעומת זאת, לגבי הכושר, "לא היה לי ספק שאני מוכן. אני בכושר טוב למרות שאני לא בשיא העונה. לא חיפשתי כושר גופני מושלם לאליפות מכיוון שיש הרבה דברים אחרים התורמים להצלחה של התחרות – צריך להגיע חדורי מוטיבציה ונעולים על המטרה, לדעת מה נדרש לעשות, ולעשות".

ישי גם מספר כי לא ידע מה מצבו האמיתי במהלך התחרות ולא היה בטוח בניצחונו אלא רק כשחצה את קו הסיום. "אמנם ידעתי ששלומי היה מאחור, אך מילדות חינכו אותי שהתחרות נגמרת רק כשהיא נגמרת". ישי גם מתוודה שחווה בזמן התחרות רגעי משבר וקשיים. "במהלך שתי ההקפות הראשונות נלחמתי מנטאלית בחוסר הסובלנות שלי וברצון לפתוח פער על מתחרי כבר על ההתחלה". אך כל זאת היה מתוכנן מראש, כחלק מהאסטרטגיה התחרותית בה בחר. ישי הסביר כי תכנן את זה כך שיהיה חלוד בהתחלת התחרות וישתפר במהלך ובעיקר לקראת הסוף. בחירת אסטרטגיה זו הייתה מבוססת על הידיעה שהמרוץ תובעני מאוד מבחינת מזג האוויר. הוא הסביר שאם היה בוחר לפתוח חזק, "הגוף היה נכנס ל"אובר" כבר על ההתחלה, ומשם כבר אין דרך חזרה". עדיף מבחינתו, בתנאי תחרות כאלו של חום כבד, כמו אלו שהיו באליפות השנה, "להגביר לאט לאט ולא לעבור את נקודת השבירה מוקדם מידי. כמובן שיש מרוצים שכדאי לפתוח אחרת – למשל במרוצי גביע עולם, מכיוון ששתי ההקפות הראשונות הינן קריטיות כי יש פקקים לסינגלים. במקרים כאלו צריך לעשות הכל כדי להיכנס מהר [לסינגלים] ו"לשבת" על גלגל (דרפטינג) ולהוציא מעצמך על ההתחלה 180% ולא רק 100%".

ישי הגיע לתחרות במיוחד מארה"ב, שם הוא כיום לומד תואר ראשון בפיזיולוגיה של המאמץ במכללת Fort Lewis בדוראנגו שבקולוראדו. הוא כעת מתחיל את שנתו הרביעית והאחרונה ובמקביל גם התחיל קורסים בקדם רפואה. הוא מספר כי החליט ללמוד בארה"ב לאחר ששני חברים טובים שלו, רוכבי הכביש ירדן גזית ואסף יוגב, הלכו לפניו במסלול זה, באותה המכללה. ישי זכה במלגת לימודים מצומצמת, בסך 500,000$ מהמכללה עצמה, מלגה אשר פתוחה לכל רוכב אופניים באשר הוא המחליט להצטרף למכללה והוא בעל ציונים טובים.

ישי מספר שבחר ללמוד בחו"ל ולא בארץ מכיוון שבעונת 2006 קלט שאין לו אפשרות להיות רוכב מקצוען בישראל והבין שבארץ לא יקבל ישועה במימון טיסות ומחיה בחו"ל בכדי להשתפר ולהתמקצע בתחום ולהגשים את החלום ולהגיע לתחרויות הגבוהות באירופה. הדבר המגביל ביותר בהתקדמות זו היה, ונשאר, המחסור הבולט במספר המתחרים ובתחרויות בארץ. בארץ, בדומה לעידן שפירא (מתחרה באופני שטח גם כן), ישי היה מתחרה בכביש בכדי להכפיל את מספר התחרויות השנתיות שלו. הוא מספר כי "המצב בארץ מתסכל כי למרות שיש כישרון ומחויבות בארץ בקרב הרוכבים, קשה להם לבטא זאת. צריך ללמוד לבטא כישרון לאורך זמן ובענף של סיבולת, הכושר משתנה מחודש לחודש וצריך התמדה וכוח רצון, דבר המצריך טווח זמנים ארוך וטיפוח של שנים. כדי להשיג תוצאות יש צורך בתחרויות על רמה ורוכבים אחרים שדוחפים אותך לקצה", דבר שבהחלט חסר כאן.

באותה השנה בה כמעט ופרש, פגש ישי את המאמן שלו כיום, ריק קרופורד (מאמנו לשעבר של ארמסטרונג וליווי ליפהיימר), אשר המליץ לו ללכת ללמוד בעיירה בקולוראדו כי, רק דרך המכללה יוכל גם ללמוד וגם להתקדם מקצועית ברכיבה. ב-2007, בגיל 21, החליט ישי לבקר באותה עיירה קטנה את חברו ירדן גזית אשר נסע שנה לפניו ללמוד שם, ולהתרשם מהמקום. במקביל ישי התחיל להתאמן תחת ידו המקצועית של קרופורד ושנה לאחר שחזר לארץ, ארז פקלאותיו סופית ועזב את הארץ. ישי מתוודה שאילולא היה פוגש את קרופורד, ספק אם היה ממשיך להתחרות.

ישי מספר שהמעבר לארה"ב עשה לקריירה המקצועית ולחיים האישיים שלו רק טוב. "הגורם המספר אחד אשר השתנה היה שינוי באורח החיים שלי: למדתי לשלב שני דברים חשובים בו זמנית – לימודים אקדמיים ורכיבה תחרותית ברמה גבוהה". ישי מתוודה כי הוא נהנה ללמוד ושאינו רואה עצמו עושה משהו אחר כיום. עבורו "לשלב שני דברים אלו בחיים זה הרבה יותר חיובי מאשר להתמקד בתחום אחד". "זה עוזר להתחבר ולהתנתק מדברים ולהתפקס על מה שחשוב באותו הרגע. בסופו של דבר לומדים לא לחיות בסטרס עם האימונים בזמן ההתמקדות בלימודים. הלימודים משמשים אחלה שילוב עם הרכיבה כי הם מאפשרים לי גם לעסוק בדברים אחרים כאשר נמאס לרכב".

למרות היתרונות הברורים במעבר לארה"ב, ישי מתגעגע לארץ ובעיקר למשפחה. הוא מעיד כי משפחתו חסרה לו כי הוא "מחובר אל כולם מאוד". לישי אח בטורונטו ואחות בקריית ביאליק שמאוד תומכים בדרכו המקצועית והאקדמית ואף אחד לא נפגע עקב זה שהמשפחה נאלצה להקריב המון, ובעיקר כלכלית, בבחירתו של ישי. מסלולו של ישי לדבריו, " הוא בהחלט עול כלכלי להורים", שהיו עד לאחרונה הספונסרים העיקריים."רק עכשיו אני מצליח באופן מסוים לממן את עצמי. אינני עובד אך אני דואג לבד למלגות ולספונסרים".  כרגע ישי מתמקד בלהשלים את עונת המרוצים הנוכחית עם סבב אמריקאי ואליפות אירופה והעולם כחלק מנבחרת ישראל. משם והלאה הכל עדין פתוח. ישי יודע שהוא רוצה להמשיך ללמוד אבל מוקדם מידי להצהיר כוונות לגבי הכיוון הסופי.  

הדבר שסיקרן אותי הכי הרבה לגבי ישי היה אופיו הצנוע והשקט. כמעט שלא שומעים עליו בתקשורת הישראלית, ובכל זאת הבחור מגיע לאליפות ומוכיח שהוא בכמה רמות מעל כולם. ישי מספר שבניגוד לשלומי חיימי אשר משקיע מאמצים בשיווק עצמי בארץ, הוא מעדיף להיות "ממוקד במטרה ולהתחבר לקבוצות אמריקאיות ברמה הבינלאומית". "ביום יום אני עסוק במטלות לימודים ואין לי זמן לטפח הילה, גם אם הייתי רוצה. בארה"ב אין ספק שמכירים אותי. אני רוכב בקבוצת טים ג'אמיס שזו קבוצה ידועה שאחריה עוקבים באדיקות". ישי מספר כי רבים אמרו לו שעליו לדחוף ולשווק עצמו יותר בארץ, אך הוא עומד איתן בדעתו שיש למעשים הרבה יותר משקל ממילים וש"להתרברב זה להקטין אחרים ולהגדיל עצמך". ישי מאמין ודוגל במשפט: put your money where your mouth is (בתרגום חופשי – אל תקפוץ מעל לפופיק) וזאת אין ספק שהוא מצליח לעשות.

עכשיו שרותם ישי חזר לארה"ב לשנתו האחרונה בלימודים ולהמשך עונת התחרויות, שוונג תמשיך לעקוב בעניין אחר התקדמותו ולהמשך בחירותיו העתידיות בתחום האקדמיה וכמובן רכיבת השטח התחרותית.

תמר ברניס
רצה, רוכבת ובעיקר רוכבת ורצה.
[email protected]

קישורים: אופניים, אופני הרים, תחרויות בארץ