השבוע שהיה- בדרך ההתפתחות של ספורטאי עלית בטריאתלון יש תהליך בנייה למרחק האולימפי. אני מופתע כל פעם מחדש לאן המאמן שלי, וורוויק, לוקח אותי. בתחילת השבוע חשבתי שהנה עוד שבוע מתחיל ובסיומו תחרות ספרינט, עדין אזורית עם מספר מתחרים אבל רק בתור אימון. השעות שביליתי השבוע באימונים והעוצמה שלהם היו מבחנתי איזשהו מחסום גם פיזי וגם נפשי שלא הכרתי
מאת:רון דרמון
השורה התחתונה של השבוע: למעלה מ- 90 ק”מ ריצה בעליות, כוח, מהירות וכל מה שאפשר לדמיין בתחום של הריצה כולל טכניקה של ריצה, שלא נדבר על הרכיבות גם שם כמה מאות ק”מ בעליות, במהירות, במתפרצות בנפח ועוד כמה ק”מ בשחייה. נוסיף לזה את הקיץ האוסטרלי הרטוב והלח ואז, לקינוח בסוף שבוע תחרות קלילה של ספרינט. זו באה אחרי יום שכלל 20 ק”מ ריצה , כשעה וחצי של שחיה. לתחרות רכבתי 50 ק”מ מהמקום בו אני גר בבריסביין.
הגעתי מפורק לגמרי עם שרירים בעומס אדיר אבל עם החלטה להראות שאני עומד במבחן שוורוויק הציב לי, מעבר לקטע הפיזי זהו הקטע הנפשי של להגיע בתחתית היכולת הפיזית שלך (עייפות) ולתת ביצוע מעולה.
התחרות התחילה במקצה של העלית. אני ובן שאו האירי פרצנו בשחייה. היינו יחד לאורך כל השחייה אבל הבעיה הגיעה ממקום לא צפוי. אתם בטח מכירים את כל הסיפורים על החיות והמזיקים למיניהם באוסטרליה. כרישים, עכבישים וכמובן המדוזות. לא כמו המדוזות שהכרתי בים התיכון. מדוזות הן עם עם כלי נשק קטלניים. זה הזכיר לי את המשחק מחשב של התולעים, למי שזוכר. פשוט, באמצע השחייה, הן התנפלו עליי. התברר שנכנסנו לענן של מדוזות. כולנו יצאנו שרוטים ושרופים עם שלפוחיות כי באוסטרליה הכול בגדול גם המדוזות.
למרות זאת אמרתי לעצמי: "הרי אני במבחן עם עצמי לא רק העייפות והכאב שרירים אלא בכלל הכול ועכשיו גם הכאב מהמדוזות". אז פשוט נטרלתי את אזור הכאב שלי בגוף. יחד עם האירי עבדנו, לאורך כל התחרות, למרות שלא הרגשתי את הגוף והפעלתי אותו כמו רובוט. בדיוק כמו שוורוויק לימד אותי, התמקדתי ב- איך ולא חשבתי על למה או מתי והנה הגיעה הישורת האחרונה ונתתי את המאוץ שלי, סיימתי ראשון.
מה שלמדתי שלא משנה מה הכאב והמצב הפיזי, הנפש יכולה להוביל את הגוף ללא קשר למצבו.
רון דרמון – טריאתלט עלית, מקום רביעי בנוער בעולם ב-2011, סגל אולימפי של ישראל, סגל עתודה 2016 של איגוד הטריאתלון העולמי
