מאת:עומר ברק
במשך שלושה ימים רכבו כ-350 רוכבים מתל חי ועד אילת, 580 ק"מ, 9 שעות רכיבה יומיות ואין ספור חוויות ליוו את הרוכבים במהלך האירוע המרתק.
המסע והאגודה למלחמה בסרטן
השנה קיבל המסע ערך מוסף כאשר האגודה למלחמה בסרטן צורפה כשותף לאירוע.
כל רוכב תרם כ-100 ש"ח והפך שותף למאבק.
טל למדן אשר החלימה ממחלת הסרטן והשתתפה במסע באופן פעיל מהווה עדות חיה, נושמת ורוכבת כי אפשר להלחם במחלה הקשה הזאת. טל, אם לשלושה לוותה ע"י בעלה לכל אורך הדרך ויכלה לו למרות כל הקשיים שבדרך.
רוכבים ומהירות
מי שלא הבין עד תחילת המסע לבטח הבין זאת במהלכו – אופני קרבון במשקל נוצה ב-30 אלף שקל לא עושות את העבודה טוב יותר מבוטקיה בגיל 20. הכל נמצא בבוכנות מעל הברכיים ובקופסה שמעל הכתפיים! ותזכרו את זה לפעם הבאה.
השונות בין 350 הרוכבים היתה עצומה וגרמה לא אחת לקשיים עבור המארגנים אשר נתקלו בסוסי מרוץ המשייטים במהירות גבוהה מ-30 קמ"ש – כל מה שמעניין אותם הוא להגיע ראשונים לתחנה הבאה.
אחריהם בהיררכית המהירות רכבו כאלו שחשבו שהם סוסי מרוץ ושילמו ביוקר בהמשך ובסוף – רכבו אלו שבאו להנות, להלחם, להוכיח, לנצח, לעשות את זה והעיקר לסיים בכבוד. בסופו של דבר תחרות לא היתה כאן!
אוכל – קדימה אוכל
במהלך המסע שרף כל רוכב אלפי קלוריות אך השלים אותם בגדול בתחנת העצירה. מירי בלקין לא היתה שמחה עם חגיגת הפחמימות
והקלוריות שהתחוללה מעל שולחנות האוכל – עמוסים בממרחי שוקולד, לחם, טחינה וחלווה. כמות הפחמימות שאנשים דחפו בהפסקות עלתה בהרבה על הקלוריות ששרפו על האופניים. אין צדק!
Volvo ואיזוטון
אי אפשר היה להמלט מ-4 רכבי הכבישטח של volvo אשר כוסו מפרונט ועד בגאז' במדבקות המסע. הרכבים השריריים האלו נתנו הרגשה של שומרי ראש – מאבטחי הרוכבים.
גם עגלת איזוטון בלטה בשטח היטב. העגלה, דומה יותר לעגלה להובלת סוסים, סימנה בברור את השוקת והרוכבים הגיעו בהמוניהם למלא בקבוקים.
משפחת בזנר
אני מוריד את הקסדה בפני מש' בזנר. דני המפיק ויפעת המנהלת ניהלו ביד רמה מבצע מתגלגל סופר מורכב. בשלושה ימים הם העבירו מצפון לדרום 350 רוכבים, משאית, אוטובוס,רכבים, טונות של מזון, עובדים, תיאומים ומה לא והכל בכמעט 0 תקלות.
אבל – כמו שאני מכיר את הישראלים – הנשמות הטהורות, עם הסגולה – הם יזכרו מהמסע הזה את הטעות במידות החולצות.
"למה רוכבים לאט מדי? למה לא מחכים לאחרונים? למה המשקה מהול מדי ומדוע הוא כל כך מרוכז?" 350 יהודים 700 דעות.
ואני אומר לכם – עם משפחת בזנר היינו בדרך לבגדד – פשוט לא הגיע אישור המשטרה.
כל הכבוד.
ים של געגוע
חוויה אדירה, אתגר ענק, מאמץ, נופים מדהימים, הרגשת ניתוק, שעות של רכיבה, סזיפית, ממרח שוקולד, מים, זריחות במדבר,
עליות שורפות רגליים, ירידות חורכות צמיגים, שפשפות, קרם הגנה, שיזוף צבאי, חוסר תחושה באצבעות הרגליים, שרירים תפוסים,
כאבים, צחוקים, פנצ'רים, 70 קמ"ש על הספידומטר, רוח פנים, פלוטון, שמש, שמש, שמש, אופניים… בסוף כל יום הטלפונים שידרו למרכז הארץ את החוייות שנצברו בהמלך היום או סתם געגוע. והמבין יבין.
היה גדול!
