מאת:עומר ברק
יום רביעי התאומים רן ודן אלתרמן חזרו ארצה ליומיים קצרים ועמוסי הכנות. ביום שישי הם על המטוס לניו זילנד. בזמן הקצר שנותר, תפסתי את רני לראיון על מה שהיה ואשר יהיה.
לפני פחות מ-3 חודשים נרשמו דן ורן אלתרמן למרוץ הטיפוס למגדל עזריאלי אשר נערך לראשונה בישראל ביוזמת שוונג. התאומים נרשמו אבל התלבטו. ניר ברק (שוונג), מנהל האירוע, שיכנע אותם להשתתף ולו רק בשל החשיפה הגדולה שעתידה היתה התחרות למשוך.
ניר לא טעה והתאומים לא אכזבו. הם חצו את קו הסיום ראשונים בזמן כמעט זהה 6 דקות ו-51 שניות.
מאז התאומים הספיקו לנצח את טריאתלון אילת ושוב לעמוד בראש הפודיום כאלופי המדינה בפעם ה-שלישית ברציפות.
ההזמנה למרוץ הטיפוס למגדל האמפייר סטייט בילדינג הגיעה לאחר שההרשמה נסגרה אבל היה זה שוב ניר שדחף, סידר והצליח לתאם את השתתפותם של התאומים, דרך אגב – בתשלום מלא (אצל האמריקאים אין ארוחות חינם).
כל מה שקרה מאז שייך להיטוריה.
שמעתי שיש סיפור מענין מאחורי כרטיסי הטיסה והאירוח בניו יורק. ספר לי
מייד אחרי שנצחנו בעזריאלי, התראינו בערוץ 2 לתוכנית "קפה טלעד". מסתבר שבתוכנית צפתה גברת אחת, צביה לושי – ישראלית שירדה מהארץ לפני 30 שנה וחיה כיום בניו יורק. צביה יצרה קשר עם ערוץ 2 ודרכם הגיעה אלינו עם הצעה מפתה. היא הזמינה אותנו להתארח אצלה בביתה כולל כרטיסי טיסה ואירוח מלא. אני מוכרח לציין כי לולא הזמנתה הנדיבה של צביה לא היינו יכולים לממן נסיעה כזאת.
צביה אספה אותנו משדה התעופה ודאגה לנו לכל מחסורינו ואף מעבר לזה. אשה כזאת נפלאה לא פוגשים כל יום ואני שמח שהכרנו אותה.
ספר לי על התחרות – לפני, מהלך התחרות והסיום
86 קומות, 1576 מדרגות בהשתתפות כ-180 איש.
להבדיל מהתחרות בישראל, זינקנו בלובי המגדל ואחרי 10 מטרים בלבד נכנסנו לגרם המדרגות. אני נכנסתי ראשון והובלתי, דני נכנס למדרגות במקום ה-10. בסביבות הקומה ה-20 אני שומע התנשפויות – הרגשתי שזה אחי וצעקתי לו – דני. הוא ענה לי. אמרתי לו שאני ראשון והוא עדכן אותי לגבי מיקומו (שני). בסביבות הקומה ה-40 עקף אותו האוסטרי אשר עקף אותי בסביבות הקומה ה-65 וניצח את התחרות.
האוסטרי מסתבר, השתתף בתחרות הזאת כבר 5 פעמים וצבר נסיון רב שבא לידי ביטוי.
על הגג בקומה 86 היתה רוח נוראית. בניו-יורק הטמפ' עכשיו היא בסביבות ה-0 ועל הגג כמו שאתה מבין לא היה יותר חם.
מייד לאחר הסיום טסתי חזרה לבנין, בורח מהקור העז, שם נפלתי על הרצפה באפיסת כוחות. התחרות היתה באמת מאד קשה.
מי שהתחרה בעזריאלי ומבין את אופי התחרות וקושיה יבין ודאי כי המגדל בניו יורק גבוה מעזריאלי פי אחד וחצי.
מותשים בסיום. התמונה באדיבות אתר רויטר'ס
מה קיבלו המנצחים?
גביע גדול, יפה וכבד.
כסף?
הגביע עשוי מציפוי כסף.
התקשורת באמת התנפלה עליכם?
שעה שלמה הייתי צריך להשאר עם חיוך על הפנים. היו המון צוותי טלויזיה ועיתונות. אני חושב שעשינו שירות טוב וחשוב לישראל. על הגופיה היתה לנו מדבקה של דגל ישראל. היה כיף להיות שגרירים טובים בתקופה שחושבים שישראל זה מקום שכל מה שיש בה הוא מלחמה, פצצות ויריות.
איפה אתם מתכוננים להיות בחודשיים, שלושה הקרובים?
ביום שישי הקרוב אנחנו טסים לניו זילנד למחנה אימונים עם המאמן שלנו, ד"ר ג'ון אלמנס וכמה טריאתלטים בכירים מניו-זילנדים.
אנחנו מתכננים לשהות שם כ-חודשיים במסגרת הכנה לאליפות אירופה. אח"כ נטוס ישירות לספרד להשתתף באליפות אירופה שתערך ב-18 באפריל בולנסיה שם ננסה לעשות קריטריון לסגל בכיר.
קריטריון כזה יבטיח לנו הקצבה חודשית ואף תמיכה לאיגוד הטריאתלון.
בכל השיחות שלנו נושא הכסף כל הזמן עולה. המצב באמת כל כך קשה?
אני חושב שאחת הסיבות שלא הצלחנו לעשות קריטריון לאתונה 2004 הוא חוסר בתקציב. לא התחרינו מספיק ולא צברנו מספיק נקודות. אנחנו לא מסכנים אבל חשוב לנו להצליח בספורט הזה. מחסור בתקציב פוגע בנו וחבל לנו על כך.
עדיין על גג העולם למי בכל זאת מגיעה תודה וברכה?
איגוד הטריאתלון ואילן פלאצ'י על התמיכה הכספית והמוראלית (האיגוד מממן את הנסיעה לניו-זילנד וספרד – ע.ב). חברת סאקוני, רודי פרוג'קט, פולאר, איזו-סטאר, מרידה, חברת מגדלי עזריאלי, שוונג וכל החברים שתומכים, מפרגנים ומעודדים אותנו בדרך הקשה. אנחנו קוראים את הברכות בפורום שוונג וזה מאד מעודד אותנו ומחמיא לנו.
ובכל זאת מילת סיכום על הטיפוס למגדל בניו-יורק
כבוד גדול להתחרות שם, לעשות הכי טוב שאנחנו יודעים לעשות בסך הכל זאת היתה תחרות טובה.
ביחס לטריאתלון – שינוי מרענן וזריקת מוטיבציה חשובה לקראת האתגרים הבאים שלפנינו.
יללה ביי אני הולך לארוז.
תותחים אתם.
