מאת:קרן גלודבלט

בשבת שעברה יצאה האולטרה מרתוניסטית, קרן גולדבלט, להשתתפות באולטרה מרתון מבין הקשים בעולם, למקצה ה- 100 מייל (160 ק"מ), שהתקיים בלייקלנד, אנגליה. מזג אוויר גשום, מסלול מעגלי ו- 7000 מטרים גובה מצטבר את כל זה עברה גולדבלט בהצלחה, לפנכם הנקודות עמן התמודדה גולדבלט ועמן חצתה את קו הסיום:   

משתתפים: 125 גברים ונשים.

מסיימים: 70 (שיפור משמעותי מהשנה שעברה, שבה סיימו רק 25% מהמזנקים).

המסלול:  אולטרה מרתון מעגלי למרחק של מאה מייל עם 14 "צ'ק פוינטס" בדרך, שנערך ב-"לייק דיסטריקט" שבצפון אנגליה. 7,000 מ' סך הכל טיפוס מצטבר. בין נקודות הבדיקה צריך לנווט, כאשר משלבים בין מפה, ג'י.פי.אס וסיפור דרך. זה לא ממש תחרות ריצה נטו, למרות שהמארגנים אומרים שאי אפשר לסיים אותו בהליכה. היו חלקים כל כך משופעים שהייתי חייבת להשתמש גם בידיים כדי לעבור אותם. חלקים נרחבים הפכו לנחלים, המסלול היה בוצי וסלעי מאוד. רצתי בערך 30% מהדרך.

אוכל: אכלתי הרבה פחמימות בארבע עשרה נקודות הבדיקה לאורך הדרך. עוגות, פודינג, בננות, פרינגלס, פסטה, מרק, קוקה קולה ואינסוף כוסות קפה ותה.

זמן: הזינוק למאה מייל היה בשעה חמש אחר הצהריים, כך שרוב האנשים רצו במהלך שני לילות. המנצח סיים את האתגר ב-24 שעות. לי לקח קצת מעל 39 שעות. זמן ה-'קאט אוף' היה 40 שעות.

ציוד: למשתתפי המאה מייל הייתה רשימה של ציוד חובה: מעיל עמיד במים, מכנסיים עמידים במים, שמיכה לשעת חירום, ערכת עזרה ראשונה, אוכל למקרי חירום שאסור לגעת בו, מים למקרה חרום, משרוקית, מפה, סיפור דרך ומצפן, כובע וכפפות, פנס ראש וסט נוסף של בגדים ארוכים. בנוסף, אני לקחתי גם כמה חטיפים נוספים ומספר שקיות צ'ומפס של GU. לבשתי שני זוגות גרביים: INJINJI למניעת שפשופים וגרבי לחץ של CW-X מעליהם. רצתי עם נעלי MONTRAIL MASOCHIST שהיו פשוט מושלמות. תכננתי להחליף גרביים באמצע, אבל נאלצתי לתרום אותם למישהו שמצב כפות רגליו היה קשה מאוד.

מה היה חסר לי: מקלות ריצה. לריצת אולטרה מרתון, במיוחד בתוואי שטחש כזה, הייתי לוקחת מקלות ריצה, אני בטוחה שהם היו עוזרים.

מזג האוויר: כשהתחלנו לא היה חם או קר, פשוט קצת מעונן. באיזור ירד גשם באופן קבוע במשך שלושת השבועות האחרונים. המארגנים נאלצו לשנות את אחד המקטעים במירוץ כיוון שהגשמים הותירו את חותמם עליו, וכעת הוא היה נהר זורם בלתי אפשרי לחצייה. כיוון שרצי המאה מייל היו צריכים לחצות 14 הרים בדרכם, היה חם יותר בעמקים וקר יותר בהרים. כמובן שהיה חם יותר במהלך היום וקר יותר במהלך הלילה. במהלך המירוץ, גשם ירד במשך 12 שעות בסך הכול, כאשר שעה אחת מתוכן הוא היה מאוד כבד.

מה ללבוש: לא היה לי מושג מה ללבוש לפני המירוץ, או כמה קר באמת יהיה בהרים באמצע הלילה. חיכיתי עד הרגע האחרון כדי לראות מה כל שאר רצי המאה מייל לובשים, ובחרתי בסופו של דבר ללבוש טייטס קצר וחולצה ארוכה דקה. בתיק אחסנתי חולצה תרמית וטייטס ריצה ארוך. בלילה השני, כאשר ירד גשם, לבשתי את שתי החולצות וכובע מתחת למעיל שעמיד בפני גשם. מאוחר יותר באותו הלילה, הסרתי את המעיל אבל שמתי עליי את הטייטס הארוך כדי לשמור על החום. לא השתמשתי במכנסיים שעמידים במים, למרות שנאמר לי שבשנים הקודמות כולם השתמשו בהם.

משקל: שוקלים אותך בתחילת המירוץ ורושמים את משקלך על צמיד שאיתו אתה רץ כדי שאם אתה מתמוטט יוכלו לדעת אם אתה סובל מעודף או חוסר נוזלים. מעניין לדעת שמעולם איש לא אושפז בבית חולים במרוץ אולטרה מרתון בבריטניה בעקבות התייבשות, אבל אושפזו בעבר בעקבות היפונתרמיה. במהלך המירוץ איבדתי 2.5 ק"ג.

נקודת שיא: אגם קטן שחלפנו על פניו בחשכת הליל, ירח מלא ומאיר במלוא עוצמתו את ההרים סביב, אדי קור עולים ומתאדים מן המים ושקט רועש עם כל פיתול שבמסלול. מדהים. וכמובן, המשפחה שחיכתה בסוף המירוץ.

נקודת שפל: ההמתנה בנקודת הזינוק. עשרות אנשים מגיעים לבושים חולצות ממיטב מרוצי האולטרה מרתון שקיימים עלי אדמות. הווסטרן סטייטס, אולטרה טרייל דו מונט בלאן, דס סטאבלס ועוד רבים אחרים.

רושם כללי: כיף כיף כיף! אהבתי כל דקה. החלטתי למצוא אנשים נחמדים לרוץ איתם, כאלו שמכירים את המסלול בצורה טובה. בכנות, עם יכולת ניווט כמו שלי אני לא מאמינה שהייתי מתקבלת לשלדג. בנוסף, אני מפחדת מהחושך! מצאתי כמה אנשים שחושבים בדיוק כמוני, ונהניתי מהחוויה הרבה בגלל החבר'ה. נהניתי מכל רגע.

קרן גולדבלט היא אולטרה מרתוניסטית ישראלית ומנהלת חנות פרו ספורט בתל אביב.