החלה לה הפגרה,שלושה שבועות נטולי אימונים בשבילי.אחרי עונה כזאת עמוסה אני מודה שכבר חיכיתי לה-לצאת,להנות,למלא את המצברים מחדש ולעשות חשבון נפש עם עצמי על מה היה בשנה האחרונה ומה יהיה בשנה הקרובה.במקרה נפל לי טוב עם ראש השנה ויום כיפור,זמן של התחלות חדשות ושל חשבון נפש.זמן להתחבר לאני הפנימי שלי וגם לאני הפנימי של חברת גולדסטאר
מאת:אילן קולטון
האנשים הם אותם אנשים מהאופניים, החברים הכי טובים שלי, מחשבי קלוריות סידרתים שכמונו. יוצאים לפאב, יאללה צ'יסר אקטימל לכולם! בכל זאת רובנו מייצגים את עדות האשכנז כאן. על הדרך מחליטים שלוקחים את הערב ברגוע…לא קרה.
הייתה לי התחושה כי זה מה שיקרה מהכרות עם הנפשות הפועלות. אחרי כמה כוסות אקטימל אני כבר בארץ הפיות. מסתכל על החברים שלידי, רוכבי עלית צעירים ומוכשרים ובשכלול קולות החיילים שהגיעו אלינו זה עתה… גם מנצחי רוב המרוצים העונה בישראל. נשמור על פרטיותם מצנעת הפרט ומצנעת השטויות שהם עשו. מסתכל עלינו, חבורה של רוכבי אופניים בתוך המוני בני התמותה צורכי המיונז ובעלי השערות על הרגליים ואני בכלל מדמיין בראשי מרוץ. להגיע לקו הסיום, ידיים למעלה, חיוך גדול מרוח על הפנים, הרגשה עילאית, מזכיר לי כמה האופניים זה אני ואני זה האופניים. אני מרגיש כמו רוכב שהתחפש לאזרח,לא מכיר את החוקים ומנהגי המקום.
את המשך הפגרה אני מעביר בין הספה למקרר, בין טיול בצפון לקמפינג בים. לאט לאט מצבר הרעב שלי לאופניים הולך ומתמלא לו מחדש אבל אני מחכה בסבלנות עד שאני אגווע ברעב. לפעמים עובר בחדר ליד וקולט את האופניים במבט נעלב של "למה אתה לא לוקח אותי לסיבוב?" מסביר להן שזה לא הן זה אני ואני חייב את הזמן הזה לעצמי, סיפור קורע לב ממש.
את יום שבת אני מעביר בשינה עד השעה 14:00, כי מותר. קם מצחצח שיניים עם קולה, כי מותר. פיצה לארוחת בוקר? אתם כבר בטח מדמיינים מה התשובה. שומע מוזיקה מזרחית בווליום גבוה? הלו להירגע זה רק השבוע הראשון של הפגרה. אני מחכה בסבלנות יש עוד שבועיים,זה יגיע.
אחרי הצהריים קבענו לרכב אופני הרים, כן האופניים המוזרות האלה עם הצמיגים העבים והאבק עם כל החברים שאיתם גדלתי מהקבוצה במשגב בחממת הגידול של אופיר גלאון (מאמן אופניים/אב שני). החבר'ה, אז כשהיינו ילדים, מנצחי מרוצים וכובשי דוכן המנצחים באליפויות ישראל והיום מלח הארץ. מייצגים את מיטב היחידות המובחרות בצה"ל. כבר סיכמנו שיש משהו בספורט הזה, התמודדות עם קשיים, סבל וגם כאב שמעצבים את האישיות שלך כבן אדם ונותנות לך כוח להתגבר על מכשולים בחיים.
יוצאים לרכב. הרגליים חלודות אבל על הפנים נמרח חיוך גדול. נזכרים בעבר המשותף שלנו על האופניים. לא הייתי מחליף את הילדות והדרך המשותפת שעברתי, עם החבר'ה האלה, בעד הון. היה מדהים. מה שעושה טוב על הלב זה שעכשיו כולנו בפרקים שונים בחיינו, כל אחד עם השאיפות והחלומות שלו. החלום שלי נשאר אותו חלום ואני אלך עם הראש בקיר כשצריך ולפעמים כנגד כל הסיכויים. הם היו איתי כשהכל החל והם ממשיכים איתי גם עכשיו, כשמפסידים וכשמנצחים. גדלנו יחד והתעצבנו יחד ואני מקווה שיום אחד אוכל להגשים את החלום המשותף שלנו מאז.
אני עוד צעיר,יש לי עוד הרבה קילומטרים לרכב, עוד הרבה חוויות לחוות ובעיקר עור של פיל וסבלנות לחכות לרגע שלי. אני לומד מיום ליום שמותר ואף רצוי לחלום. אני חוזר לעונה הבאה ומעיז יותר.כל הקופה.עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
הינה,בלי לשים לב עלה לו מפלס הרעב לאופניים שלי עוד קצת…
אילן קולטון
רוכב עלית בקבוצת CC VIGUES הספרדית וIGP בישראל.
חבר נבחרת ישראל לאופני כביש.כותב את הטור ’’קולטון בדרכים’’.
הפוסטים הקודמים של אילן קולטון -,קופה דה אביונה , קופה אביונה חלק ב ,העונה נגמרת הולכים לבר
קישורים: אופניים
