זה לא סוד שתחרות איש הברזל ישראמן גרמין שבאילת הוא אחת הקשות, הארוכות והמושקעות בישראל. תחרות שכזו הנמשכת מעבר ל-10 שעות למרחק הארוך, דורשת הכנה מקדימה רבה ומכלה את כל כוחם של המשתתפים בה, ולכן אך זה רק טבעי שהמשתתפים בה לא יגיעו לאילת לבד, אלא יבקשו את נוכחותם ותמיכתם הפעילה של בני משפחתם וחבריהם שחלקם אף הם ספורטאים חובבים, אך שטרם הגיעו ליכולות כה מרחיקות לכת. ספורטאים אלו גם הם רוצים לעשות משהו מעניין בסוף שבוע שכזה.

מדובר בכר פורה לתחרות אשר נלווית לישראמן גרמין | צילום: ניר עמוס

לכך נוספים גם המרחק של התחרות ממרכז הארץ, העובדה שהתחרות מתקיימת בסוף השבוע, התשתית והניהול של ארגון תחרות שכבר נמצאות באילת וריבוי הספורטאים ובני משפחתם. רק טבעי הוא שתנאים אלו ייצרו כר פורה לתחרות נלווית בסמוך ליום תחרות הישראמן, הלוא הוא משחה גביע הים האדום שהתקיים ביום שבת האחרון.

אתגר הסבולת

אז מי הוא קהל היעד של תחרות שכזו? שחייני מים פתוחים ושחיינים חובבים, שרובם מושבתים מתחרויות בעל כורחם, עקב החורף במרכז הארץ וטמפרטורות ים התיכון הנמוכות, בני משפחה וחברים של הישראמנים, שגם הם נדבקו בחיידק הספורט האירובי אך טרם הגיעו ליכולות של חבריהם, וגם ישראמנים עצמם שסיימו תחרות ביום שלפני ומה היום? מה פתאום מנוחה? שהרי אין הקומץ משביע את הארי…

משחה המתאים לשחייני מים פתוחים ושחיינים חובבים שרובם מושבתים מתחרויות בעונה זו בעל כורחם | צילום: ניר עמוס

אילת כעיר הספורט של ישראל, בנויה לארח בצורה מיטבית את הספורט האירובי, כולל את משחה גביע הים האדום בשיא החורף. אמנם בסופ"ש הספציפי הזה אוויר הבוקר היה קריר למדי, אבל לעומת מזג האויר, המים באילת מושלמים לשחייה בכל ימות השנה. הים באילת הוא צלול ושקוף, לא חם ולא קר מדי ואפילו שלו ורגוע. ביום התחרות טמפרטורת המים היתה 22 מעלות, שזאת גם טמפרטורת המים הקבועה בבריכת גורדון בתל אביב וטמפרטורה מושלמת למשחה מהיר. הדבר דומה לטמפרטורה של 16 מעלות הקלאסית לתחרות ריצה. מי שלא יזוז בטמפרטורות כאלה יהיה לו קר, אך מי שיפתח מהירות אירובית, בין אם בריצה ובין אם בשחייה, יוכל לייצר קצב אירובי מיטבי ואפילו יוכל לשבור שיא מבלי לחשוש מהיפורתרמיה או מהייפרתרמיה – בקיצור מושלם.

אפילו ישראמנים מנוסים אינם יכולים לזלזל באתגר הסבולת של שחייני 5 ו-7.5 הק"מ במקצים התחרותיים, שכן הם זכו להתפנק בחליפות מחממות ומציפות במקצה השחייה שלהם ובנוסף גם יכלו לרכוב ולרוץ עם כל הביגוד המחמם שהביאו עימם. לעומתם השחיינים התחרותיים לא רק שהמתינו מחוץ למים לפני הזינוק ערומים כמעט כביום היוולדם, הם אף התחרו בתוך המים מוגנים רק על ידי עורם החשוף.

מי שבחר בשחייה אסטרטגית גילה שוב כי רצוי וקל יותר לשחות בדבוקה | צילום: ניר עמוס

צלופח לבן ונדיר מפותל על הקרקעית

מיד עם שריקת הזינוק, נשמעה אנחת רווחה של השחיינים שזכו להיכנס למים בהימלטם מהקור המקפיא של האוויר, דבר המעיד שהכל יחסי בחיים. בעומק הרדוד ליד הזינוק ניתן היה לראות שלא כל השחיינים נשאו עימם לאורך כל המסלול את הצ'יפים וחלקם כבר נשרו כבר בתחילת השחייה. בעומק הבינוני דג אבו נפחא חביב וגדול התבונן בשחיינים באדישות מלמטה וזאת לא מליצה שכן אם היה נלחץ היה בוודאי מתנפח. המים היו שטוחים וצלולים לחלוטין למרות הרוח, דבר שייצר תנאים קלאסיים לשחייני הבריכה בהשוואה לשחייני הים. המים הקרירים עודדו את כולם לשחות מהר ככל האפשר ולא להאט, כאשר מדי פעם השחיינים המקצועניים מהמקצים הארוכים היו עוקפים את קבוצות החובבנים, כאילו החובבנים מצדם שחו במקום. לקראת סיום המסלול המתין צלופח לבן ונדיר מפותל על הקרקעית וביחד עם האלמוגים הספורים לאורך המסלול סימנו כי יש עוד הרבה טבע תת-ימי להציע בחופים אחרים של אילת. מי שבחר בשחייה אסטרטגית גילה שוב כי רצוי וקל יותר לשחות בדבוקה או לפחות בשובל הזרם שמייצרים רגליו של שחיין טוב יותר וכך גם יותר קל לשמור על המסלול הנכון ולא לאבד את הכיוון.

בסיום היתה פריסה שכללה קולה, מים, בננות, תמרים לחים וג'לים של High 5 שיכלו להחזיר את כל האנרגיה שאבדה במשחה, כאשר לא ברור מה גזל יותר אנרגיה הקור או המאמץ. לא נראה כי ניתן היה בשום דרך אחרת להכניס כל כך הרבה אנשים בבת אחת ביום קריר שכזה בשיא החורף ללא חליפות למי הים האדום. מי שהתאכסן במלון שהיה קרוב למשחה, יכול היה להספיק לאכול ארוחת בוקר במלון ובפעם הראשונה המקלחות על חוף הים לא היו חמות יותר ממי הים, אבל מי שבכל זאת נשאר על החוף עד הצהרים זכה לכמה שעות של שמש חמה, שיזוף ואפילו היה יכול לתפוס קצת שיזוף.