מאת:עידן אמזלג
מה קורה בגופו של רוכב טור דה פראנס כאשר הוא בטיפוס לפסגת הרי האלפים? פעילות גופנית הנעשית במקומות גבוהים מגובה פני הים יוצרת מספר שינויים בגוף האדם, שינויים אלו משפיעים ואף מסכנים את הספורטאי בזמן המרוץ
כאשר מדברים על פעילות גופנית בתנאי גובה, מתייחסים לפעילות גופנית המתרחשת מעל לגובה של 1500 מטר. מגובה של 1500 מטר ומעלה חלות מגבלות פיזיולוגיות על תפקודו הנורמלי של האדם. החלק היחסי של החמצן באוויר, שבגבהים אינו יורד, אלא נשאר קבוע כ- 21% בכל האטמוספירה. לעומת זאת, הלחץ הברומטרי של האוויר בכללו יורד, ולכן עם העלייה לגובה, הלחץ החלקי של החמצן יורד.
הירידה בלחץ החלקי של החמצן באוויר הנשאף גורמת להפחתה בלחץ החלקי של החמצן בנאדיות, ולהקטנת מפל הלחצים שבין הנאדיות לבין הדם. הקטנת מפל הלחצים מתבטאת בירידה ברוויית ההמוגלובין בחמצן, כלומר קיים מחסור בהספקת חמצן לרקמות (היפוקסיה).
הירידה בלחץ החלקי של החמצן, מורידה את יכולת החמצן מהאוויר השאוף לדם בריאה, כלומר על מנת להכניס יותר אוויר לריאות, התדירות ועומק הנשימה יעלו. כמו כן, קצב הלב ותפוקת הלב תוגבר במנוחה ובמאמץ תת – מרבי. כתגובה לשהייה ממושכת בגבהים הגוף מייצר בצורה מוגברת תאי דם אדומים, הימוגלובין לשיפור יכולת נשיאת החמצן על ידי הדם. חשוב לזכור שככל שעולה רמת ייצור ההימוגלובין, כן עולה צמיגות הדם, עובדה המקשה על תפקוד החדר השמאלי.
כמו כן, קיימת ירידה בצפיפות האוויר, בגובה 2500 מטר צפיפות האוויר פחותה ב – 26% מאשר בגובה פני הים. טמפרטורת האוויר יורדת בשתי מעלות על כל עלייה של 300 מטר לגובה. האוויר נעשה יבש יותר ככל שעולים לגובה. האוויר היבש גורם לאובדן נוזלים רב יותר בדרכי הנשימה ועלול להוביל להתייבשות. לכן יש להקפיד על שתייה מרובה.
חשוב לדעת שישנו זמן אקלום לתנאי גובה, זמן האקלום תלוי בגובה הספציפי ובאופן אישי בכל אדם ואדם. לדוגמה בגובה של כ – 3000 מטר זמן האקלום יהיה בין 7 – 10 ימים. ישנם מספר שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בעקבות שהייה ממושכת בגבהים: ייצור מוגבר של תאי דם אדומים, ובכך חל שיפור ביכולת נשיאת החמצן על ידי הדם. שינויים ברמת התא- צפיפות גבוהה של נימים וכלי דם בשרירי השלד, רמת מיוגלובין וכמות מיטוכונדריה גבוהים. פעילות גופנית מעלה את הדרישה של השרירים לחמצן, אולם העלייה לגבהים מורידה את מציאותו של החמצן. חוסר האיזון הזה גורם לירידה בביצועים גופניים.
פעילות גופנית בגבהים יוצרת מספר שינויים בגוף, אשר יגבילו תחילה את הרצון לבצע מאמץ בכלל, ומאמץ גופני בפרט:
- עלייה בכמות תאי הדם האדומים,בזרם הדם ויגרמו לעלייה בצמיגות הדם.
- עלייה בכמות ההימוגלובין בתאי הדם האדומים אשר תעלה אף היא את צמיגות הדם עוד יותר.
- צמיגות גבוהה של הדם תגרום למספר שינויים:
- לחץ הדם עולה, שכן הניסיון להזרים דם צמיגי יותר דורש השקעת אנרגיה רבה יותר.
- נפח הפעימה קטן, שכן הדם מתנגד יותר לרצון להוציאו מהלב. מדד זה הוא מדד ליעילות הלב.
- קצב הלב עולה, שכן נפח הפעימה קטן, ועדיין תפוקת לב מסוימת נדרשת לפעילות. מדד זה הוא מדד ליכולת עבודה ויעילות.
- תפוקת הלב עולה, שכן העלייה בקצב הלב יכולה לאזן, ואף לפצות על הירידה בנפח הפעימה.
- מקטע הפליטה קטן, בשל ירידת נפח הפעימה, אשר הינו מרכיב חשוב בחישובו. מדד זה מראה על יעילות הולכת וקטנה של הלב.
- השימוש בגליקוליזה עולה, לאור העובדה כי אספקת החמצן יורדת, עקב הירידה בתפוקת הלב, ועלייה בצמיגות הדם.
- חומציות הדם עולה, שכן השימוש הגובר בגליקוליזה, ומנגד תפוקת לב קטנה יותר, מייצרים מחד חומצת חלב רבה יותר, ומאידך היכולת לסלק חומצת החלב קטנה.
- חלבון ההימוגלובין מעלה יעילותו הכימית.
- אוורור הריאה עולה באמצעות העלאת תדירות הנשימה, ועומק הנשימה.
בסופו של דבר אנו נחווה פגיעה במאמצים תלויי לחץ חלקי של חמצן, כגון פעילות גופנית אירובית בעיקר, ופגיעה ביכולות מרביות. בממוצע היכולת תהיה כמחצית מהיכולת בגובה פני הים.
עידן אמזלג – מאמן אישי בעל תואר BEd
ומנכ"ל משותף בחברת
FITNESS VISION
