מאת:פרופ' א. גולדבורט

· לפני כמעט 25 שנה ישבנו במכונית, מול גדר האצטדיון באוניברסיטת תל אביב (זה של הדר -יוסף היה עדיין בחזקת חלום, ואליפויות הארץ נערכו במכון ווינגייט). איליה בר זאב ודוד אייגר, שכבר דאגו לבחירת מסלול ומדידתו הסבירו במופתים, אם לא באותות, את הכדאיות והחשיבות בייסוד מרתון בינלאומי – וגם בחשש לא קטן מן "הממסד", דומני. אבל הם שכנעו את המשוכנע, כותב שורות אלו, שכיהן כיו"ר הוועדה הארצית לאתלטיקה בהתאחדות לספורט. (בר זאב ואייגר נעדרו מאז רק במירוץ בודד. אלמונים כז'ק כהן [היום מזכיר איגוד הא"ק], ארתור צימרמן, הרולד ברוזין ואברהם אבן אור פתחו במסכת של עשר השתתפויות רצופות).

· הרעיון המקורי הועלה על ידי הגרמני קורט ווהל בפני איליה בר-זאב. אחר כך, ביקר בארץ פרד ליבוב, מייסד מרתון ניו-יורק, והלהיב. בהמשך לשיחה האמורה "פתחתי ערוץ" כספי מסעיף שלא היה קיים בתקציב וועדת האתלטיקה. לאחר זמן הוסדר הנושא, תודות ליוזמת מנכ"ל ההתאחדות לספורט, שמואל ללקין, והמארגנים ניגשו להשלמת מלאכת הארגון, על כך פרטיה. ביום האחרון של שנת 1977 יצא מרתון הכינרת הראשון לדרך. ייזכרו לטוב חלוציו בר-זאב ואייגר, בארי שור, אבי שטיין, ואמנון גור, שסייר ובדק. המועצות האיזוריות גליל תחתון ועמק הירדן היו השותפות, המשטרה סייעה והמירוץ נקרא – ואכן היה – "מרתון הכינרת".

· מועדון "איילות" חגג יום של הגשמה; ווהל הגיע מגרמניה עם קבוצת משתתפים. הפדרציה הלאומית של ארצו צירפה עוד שניים, מהירים, שהגיעו במקומות הראשון והשלישי. יעקב בורנשטיין ז'"ל הגיע עם קבוצת "מוסבים" למרתון ממרחקים קצרים יותר אריה סלוצקי ז"ל הצטרף מאוחר יותר כגזבר ואח"כ גם כמארגן המירוצים. בתום המירוץ הראשון, עם 99 משתתפים, היינו כחולמים. הדפסת הסטנסילים ושכפולם כמעט כילתה את הכוחות (למי היה מחשב, אישי או לא אישי…) וטקס הסיום כמעט "התפוצץ". מאז, נישאו רכזת הספורט של המועצה האיזורית והמנצח הישראלי במרתון הראשון. אולי נרקמו רומנים נוספים? לא אספנו מידע על כך ולא שמרנו תיעוד…חלפו 24 שנה. דומני, שזכרם של ימים אלו לא גז.

"נילי אברמסקי היתה אז ילדונת בת 8" בתמונה קובעת שיא ישראלי

· איליה בר-זאב אימן את הזוכה הראשונה, זהבה שמואלי. נילי אברמסקי היתה אז ילדונת בת 8. איליה מאמן כיום את נילי, הזוכה והשיאנית, וגם את הזוכה בין הגברים, מדליסט האוניברסיאדה זבידה וודג'. לפני זה היו יובל ורפי וישניצר, ואחריהם דני משרקי ועמית נאמן ועוד רבים. בדרך מ- 1977 ל- 2002 רץ איליה בעצמו את המרחק, לימד , אימן, גם התעקש והתעמת פה ושם, ובינתיים הציב באתלטיקה מפעל חיים, שמעטים דומים לו בישראל. תארי "עמית כבוד" מטעם איגוד האתלטיקה כבר חולקו לאחדים, שמפעלותיהם באתלטיקה הישראלית אינן משתוות לפעלו. מה עוד עליו להוכיח, כדי לזכות בכבוד זה?

· "מסיבת פאסטה" התקיימה כבר ב- 1977, אולי לא במתכונתה הנוכחית (ראה במשך). לפני או אחרי. "מיסטר מרתון" בישראל במשך קרוב לעשור שנים, יאיר קרני עצמו, לא ידע אז על העמסת פחמימות, נפל קרבן לאזילת גליקוגן במירוץ הראשון וכמעט סיים בהליכה. בשנים לאחר מכן (במכללת אורגון ומקומות אחרים) רכש ידע, אשר איפשר לייעץ לעצמו ואחרים להתכונן מבחינה זו. היום, נושא התזונה במאמץ גופני בכלל ואצל רצים, מחליקי שלג וטריאתלטים בפרט, ממלא ספרים מדעיים ופופולאריים גם יחד ומחקרים באוניברסיטאות בעולם.

· ועוד על פאסטה ועל טקס הפתיחה. הטקס הועבר לפני שנים ספורות מ"יד שיטרית" למלון פלאזה עצמו, מקום מטה המירוץ, באולם בקומת הקרקע. אליה וקוץ בה: אלף איש מסתובבים באולם, קשה לשמוע משהו, או לצפות בסרטי מרתונים קודמים המלווים את הטקס. הצורך לנסוע או ללכת ל"יד שטרית" היה לפחות מנפה רבים, שויתרו על טקס הפתיחה, כאשר לא נערך בארבע אמותיהם. היותר גרוע: על האוכל, הדרוש ממשית רק לרצי המרתון למחרת, מסתערים לא רק רצי התריסרון- אלה ירוצו מחר ללא כל סכנה של אזילת גליקוגן- אלא גם בני משפחות, מוזמנים שונים, ואחרים, שיכולים למצוא להם מזון אחר, במקום אחר. אלו דוחפים וחוסמים את המרתוניסטים. הארוחה הפכה לחווייה דוחה וה"יחד" הפך למהומה.

· למירוץ יש גם טקס סיום. במרתון ה- 50, בשנת 2027 , יהיו גילי המייסדים בטווח בין 80 ל- 90 ורק ה"נער" אבי שטיין יהיה צעיר בן 74. נראה שמישהו סומך על הישרדותם וכושרם גם אז. אחרת, מדוע לא ניתנה להם במה, ולו רק לדקות, בטקס מירוץ מחצית היובל?

· ארגון ודיווח: ידענו כבר ימים "מעמיקים" יותר. פעם היינו מקבלים פירוט תוצאות עם זמני ביניים במספר נקודות ופירוט מלא של כל המתחרים בנקודת חצי המרתון. מה קרה? מדידת הזמנים משוכללת בהרבה מאשר באותם ימים, והנה, הפכה פתאום לקיחת זמן במחצית המרחק עבודה קשה? זה לא הכל. ביום המירוץ, אם תצא במועד כלשהו לכיוון עין גב, תעבור את נקודת חצי המרתון עם בגדי ספורט ופניך דרומה, תתייצב בנקודת הסיום (אחרי ריצה, הליכה, או נסיעה) – מספרך יירשם ותקבל זמן. בתוצאות, שאנו שוקדים על ניפויין כמיטב יכולתנו, הופיעו מספר הלכים, שהחלו במסלול כשעה, אולי פחות, אולי יותר, לפני הזינוק. אין שום משמעות לזמנים שנרשמו להם- מדובר פשוט בזמן, אשר חלף מאז הזינוק הרשמי ב-9:00 , עד אשר הגיעו. אין זו בעיה חדשה ועד היום לא טרחו לפתור אותה.

· הם לא היו כוכבי על וגם לא אתלטים בינלאומייים מובהקים. אבל רפי דותן, אמיתי אלמוג, יובל רחמילביץ' ו— [ א נ י צ ר י ך ל ה ש ל י ם א ח ר מ ב ט ע ל ר ש י מ ת ת ו צ א ו ת כ ל ה ז מ נ י ם ] ידעו לרוץ מרתון בפחות משעתיים וחצי, שלא לדבר על דני פלזנשטיין ואבי לוי המצויינים. הידע על אימוני מרתון לא קטן מאז, חלילה, אבל אם אינך וודג', בימרו,(עד לפני מספר שנים קרמר ונאמן), פתאום אין יותר רצים מהירים של ממש – "שממה" בין 2:25 ל-2:45 שעות. מה יהיה על צמרת המרתון שלנו?

· אז זהו זה , אחרי 24 שנים ו-25 מירוצים. בתלאות התכנון, ארגון, מימון וניהול המירוצים הראשונים, לא חלמתי להיות במו רגלי על קו הזינוק ב- 2001 ו-2002 ולרוץ 42,195 מטרים. אבל חלום אחר של חברי ושלי, ממשי יותר, לא התגשם: המרתון הגיע די מהר לשיא במספר משתתפיו, אחר כך צנח שוב מתחת ל- 500 ואינו מצליח לחצות שוב גבול זה. אבל אולי עוד 25 שנה יתרחשו דברים נוספים מעבר לחלומותינו. כולם- נקווה- רק לטובה.