מאת:גיא סלומון
10:59, דקה לפני הזינוק ואני נזכר במשפט שגם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד.
11:00, הספירה לאחור הסתיימה, בזה נבבה יצא למסע של 42 ק"מ ועוד 195 מ', בדרך להגשמת חלום.
בשלוש השעות הבאות בהן המתנתי לבזה על קו הסיום נזכרתי בשינוי העצום שחל בו מאז הפעם הראשונה שבה רץ לפני שנתיים. שינוי שבמהלכו התבגר והפך לספורטאי אמיתי, שיודע מתי לאכול ומתי לנוח, שרץ מאות קילומטרים בחודש כדי להגשים לא רק את החלום האישי שלו אלא, ובעיקר להוות דוגמא לכל אותם עיוורים שלא האמינו שעיוור יוכל לרוץ מרתון ובמהירות כזו.
עמותת אתגרים המלווה את בזה מראשית דרכו, חרטה על דגלה את השילוב בחברה באמצעות ספורט אתגרי. בזה, בדרכו לאולימפיאדה, מגשים את חזון אתגרים כי רוח האדם יכולה לגוף וכי המגבלה הגופנית לא תוכל להוות מגבלה בשילובם של אנשים עם צרכים מיוחדים בחברה.
אבל בזה לא לבד. את בזה מלווה צוות של אנשים מופלאים, מתנדבים המשקיעים את מיטב זמנם ומרצם כדי לוות אותו באימונים, בנסיעות ובקשיים שבדרך.
במרתון רוטרדם התלוו לבזה שניים מאותם מתנדבים יקרים – עופר בן דור ומקסים שחף שרצו עם בזה את חצי המרחק כל אחד ויחד חצו את קו הסיום.
בחזרה למרתון, בקילומטר ה-30 אני מזהה את בזה ועופר מגיחים מעבר לסיבוב בדיוק של שעון שוויצרי לפי קצב של 4:37 ד' לק"מ. לאחר עידוד מאסיבי וסדרת צילומים שצילם רזי לבנת המלווה אותנו, יצאתי במהירות לק"מ ה-37 שם חיכיתי עם בקבוקי מים שאותם ייקח עופר כדי לצנן את בזה ביום הכי חם שזוכרים זקני רוטרדם בחודש אפריל.
2:49 ש' מהזינוק ובזה מגיע לק"מ ה-37, עומס החום מגיע כבר ל 31 מעלות והעייפות ניכרת בבזה שנראה נחוש מתמיד ואני לאחר העברת השתייה רץ לנק' הסיום לחכות להם.
3:17 ש' מהזינוק ומפלס המתח מגיע לשיאים חדשים, האם בזה יעמוד במשימה או שאולי משהו קרה בדרך. 5 דק' חולפות ובזה מגיע לנקודת הסיום, עטוף בדגל ישראל שהעברתי לעופר בק"מ ה-40.
אני עומד מהצד, מתקשה לכבוש את התרגשותי, מסתכל על פניו של בזה, של שני המלווים, מסתכל על רזי שמצלם בטרוף, על צלם הטלוויזיה ההולנדית שלא מצליח להבין איך בזה מסיים את המרוץ על הרגליים וחושב כמה כוח אפשר לקבל מתמונת סיום שכזו.
בזה לא השיג את המינימום הנדרש. 4 דק' הפרידו בינו לבין הקריטריון. כישלון? אכזבה? קשה לראות בהתמדה, בכוח הרצון, בנחישות ובחיוך של בזה סימנים לכישלון, בזה קורץ מחומרים של אלופים ולכן הדרך לבייג'ין תמשיך להיות פתוחה בפניו.
עכשיו אפשר להתחיל להירגע וליהנות משארית המסע. אח"כ יגיע זמן הסיכומים והתכנון להמשך ובעיקר להמון תודות להמון אנשים טובים שהאמינו ומאמינים בכוח של בזה לגרום לשינוי אמיתי בו ובחברה הסובבת אותו ואותנו.
זה במקום להגיד תודה מיוחדת לדורון לבנת מחברת "ריוול" ההולנדית שסייע במימון הנסיעה, לרזי לבנת שעזב הכל ובא לתעד את הרגעים הגדולים, לחברת DHL שתומכת בבזה לאורך כל השנה, לחברת סוקוני שתרמה את ציוד הריצה ולכל אותם אנשים טובים בדרך שתמכו עודדו והאמינו.
וכמובן לכל הרצים המלווים, עופר ומקסים, אסף ויותם שנשארו בארץ ווילם המאמן שסייע להביא את בזה אל קו הסיום.
להתראות בצעד הבא.
גיא סלומון
[email protected]
גלגלים של תקווה – מסע אופניים למען ילדי אתגרים.
