סיפורו של אנתוני ארווין שיתארח בישראמן גארמין
כשחושבים על הטור דה פראנס בתחילת שנות התשעים, השם הראשון שעולה באופן טבעי הוא של מיגל אינדוראין. הספרדי ניצח 5 פעמים ברציפות במרוץ האופניים היוקרתי בעולם בין השנים 1991-1995. מאחר והוא האחרון שעשה את זה (הישגיו של לאנס ארמסטרונג נמחקו), יש כאלה שיגידו שהוא הרוכב הטוב ביותר בדור הזה. מספרים על אינדוראין שגם בסופם של קטעים מפרכים בטור דה פראנס הוא היה נראה רענן בצורה לא הגיונית, חוץ מאותו יום בקיץ 1992 שבו הוא רדף אחרי קלאודיו קיאפוצ'י, מי שיתארח וירכב בשלשה (למרחק חצי איש ברזל)בחודש הבא ב"ישראמן גארמין" באילת.
צ פ ו || קלאודיו קיאפוצ'י
בגלל הסגנון האגרסיבי שלו קראו לו "השטן"
כמה טבעי שבתחרות שבה תתקיים קטגוריית "מלך ההר", במקרה הזה בהרי אילת, יתארח מי שנחשב בעיני הרבה מאוד איטלקים ככזה בדיוק – מלך ההר. זה לא היה הכינוי שלו, קראו לו "אל דיאבלו" (השטן) בגלל הסגנון האגרסיבי שלו עוד בתחרויות הראשונות שלו כמקצוען שנערכו בכלל בדרום אמריקה. ב-1990, חמש שנים אחרי שהפך לרוכב מקצוען, הוא הגיע בפעם השנייה בקריירה לטור דה פראנס ושם הצליח למתוח את כל עולם הרכיבה כשלבש את החולצה הצהובה ברוב השלבים, אבל הפסיד אותה לגרג למונד בקטע ה-20 בגלל נקודת החולשה שלו – רכיבה נגד השעון (נג"ש). הוא סיים שני בדירוג הכללי והפך לסלב גדול באיטליה.
שנה לאחר מכן אחרי שסיים במקום השני בג'ירו ד'איטליה הוא חזר לטור והפעם כפייבוריט, אבל סיים במקום השלישי הכללי כשהכוכב החדש מיגל אינדוראין, מנצח בפעם הראשונה ומתחיל להראות את הניצוצות של הכוכב הגדול של הרכיבה באותם שנים. הטור דה פראנס של 1992 הוקדש לאיחוד האירופי, עבר בלא פחות מ-7 מדינות והיו בו פחות קטעים הרריים. במהלך הטור, בקטע נגד השעון בלוכסמבורג, מיגל אינדוראין סיפק הופעה בלתי נשכחת ופתח פער מטורף על מתחריו עם רכיבה שהיתה מהירה ב-5 דקות מזו של קיאפוצ'י (למרחק של 65 קילומטרים).
גם שנים לאחר מכן קיאפוצ'י ירמוז בראיונות שונים לכך שהיה די ברור שאי אפשר היה לנצח את אינדוראין בטור דה פראנס עצמו, אבל הוא בנה על משהו אחר. הוא רצה לעשות בטור הזה משהו שיכנס לספרי ההיסטוריה או לצורך העניין לוידאו מטורף ביוטיוב שני עשורים קדימה. וכדי לעשות את זה, הוא הקדיש את אימוניו האחרונים לטור דה פראנס לקטע אחד בלבד שהיה מספר 13 – הקטע ההררי בין סיינט גרבייס שבצרפת לססטרייה שבאיטליה. קטע של 254 קילומטרים שחולף על פני חמישה הרים באלפים הצרפתים והאיטלקים.
"לא האמנתי שאפשר לעשות דבר כזה ברכיבה המודרנית"
קיאפוצ'י ידע שזו ההזדמנות שלו. הוא כל כך רצה לנצח את אינדוראין באחד הקטעים הקשים בהיסטוריה של הטור דה פראנס, ועוד על אדמת איטליה. וזה לא רק אינדוראין, היה שם גרג למונד שניצח אותו בטור דה פראנס של 1990, היה שם את בן ארצו ג'יאני בוניו שנחשב לכוכב גדול ממנו, והיו שם בעיקר עיתונאים שהדביקו לו תדמית של לוזר בגלל השנתיים הקודמות. קיאפוצ'י מספר שלפני הטור דה פראנס הוא חשב רק על הקטע הזה, יצא להתאמן בהרים האלה עם הדומסטיקים שלו מקבוצת "קאררה" והרגיש חזק מאי פעם דווקא על המסלול הזה. הוא היה מוכן לעשות את הבלתי ייאמן.
להרשמה לישראמן גארמין לחצו כאן
הבלתי ייאמן היה לתפוס את ההובלה של הקטע הזה כבר בטיפוס הראשון אחרי 14 ק"מ ולשמור עליה עד לסיום. "לא האמנתי שאפשר לעשות דבר כזה ברכיבה המודרנית", אמר באותו היום פליצ'ה גימונדי שהיה הרוכב האיטלקי הבולט בשנות השישים, וכמובן שלא היה אחד שהסכים אתו. קיאפוצ'י הלך למעשה בעקבותיו של רוכב איטלקי אגדי אחר, פאוסטו קופי, שניצח בכל ההרים במסלול הזה בטור דה פראנס של 1952. אבל 40 שנים קדימה כל הרוכבים כבר ידעו בדיוק מה מצבם ביחס לאחרים. אחרי 50 ק"מ קיאפוצ'י ניצח גם בעלייה השנייה, ובסוף העלייה השלישית כשנותרו כ-100 ק"מ לסיום הוא כבר נשאר לגמרי לבד אחרי שהותיר מאחור את ויראנק הצרפתי. אבל המוביל אינדוראין רדף אחריו יחד עם רוכבים נוספים, בעוד שהוא רכב לבדו ללא שום עבודה משותפת. איך אפשר לנצח ככה בעידן המודרני?
"אלו היו 10 הק"מ הקשים ביותר בחיי"
כמובן שהפרשנים בטלוויזיה לא האמינו בניצחון של קיאפוצ'י, אבל פרגנו לו על התעוזה. הקהל האיטלקי הגיע בהמוניו לעלייה האחרונה לססטרייה, עליית מוות של יותר מ-10 ק"מ. הם כנראה חשבו שיראו שם את בוניו, כי הם הקשיבו לשידור והבינו שקיאפוצ'י עשה ככל הנראה את הטעות שלו. זה גם מה שהוא עצמו חשב בעמק האחרון שבין ההר הרביעי לחמישי. "חשבתי שאני הולך להתמוטט, רכבתי עם דמעות בעיניים. ראיתי שהדופק שלי גבוה והורדתי אותו וכל הזמן פחדתי מהרגע שבו המתחרים שלי יגיעו אליי". אבל מנהל הקבוצה שלו לא הפסיק לעודד אותו מהרכב ואמר לו שהוא מרסק את אינדוראין. כשהוא הגיע לעלייה האחרונה הוא ראה שלט של 10 קילומטרים לסיום ועל כך הוא מספר: "חשבתי לעצמי שאלו יהיו 10 הק"מ הקשים ביותר בחיי. לא הבנתי איך אני אצליח לשרוד את העלייה הזאת אבל ניסיתי להישאר רגוע. ההתלהבות של הקהל האיטלקי קצת הפריעה בהתחלה, אבל כנראה שללא הדחיפה שלהם הייתי מתמוטט. רק הם נתנו לי את האנרגיה להמשיך". אגב, כפי שאפשר לראות בקטע הווידאו, גם מבחינת ההשפעה של הקהל על הרוכבים ובעיקר על קיאפוצ'י זה בהחלט היה רגע היסטורי בטור.
רכב עם דמעות בעיניים | צילום מהיוטיוב
למרות שאינדוראין סגר את הפער בצורה משמעותית מ-10 קילומטרים לסיום ועד ל-3 קילומטרים לסיום, בסופו של דבר הוא היה זה שאיבד את האנרגיה שלו בפיק האחרון, וקיאפוצ'י שבכל שנייה חשש לראות את הספרדי נושף בעורפו יכל לחגוג בשקט את אחד הניצחונות המרשימים ביותר בהיסטוריה של מרוץ האופניים הגדול בעולם, בטח בעידן המודרני שלו. הזמן שלקח לו לעשות את זה – 7 שעות, 44 דקות ו-51 שניות, כשאת החלק הגדול יותר הוא עשה לבד לגמרי. אנדוראין הגיע בסופו של דבר שלישי ואחד מחבריו לקבוצה סיפר שזה היה היום היחיד שבו הרוכב הספרדי האגדי לא הצליח לטפס במדרגות במלון.
"ניצחתי ב-80 מרוצים, יכולתי לנצח בהרבה יותר"
זו גם היתה השנה הגדולה האחרונה בקריירה של קיאפוצ'י. ב-1997 כבר החלו החשדות שהוא משתמש בחומרים אסורים בגלל שתי בדיקות דם לא הגיוניות. בעונה שלאחר מכן הוא כבר פרש, ומאוחר יותר העבר ה"אפור" שלו התבהר עוד יותר כשהוא עצמו הודה בשימוש בחומרים אסורים מסוג EPO משנת 1993, למרות שלאחר מכן הוא חזר בו.
בכל מקרה, קיאפוצ'י טוען שבשנים הטובות שלו הוא היה נקי, ובעיקר באותה רכיבה היסטורית בקיץ 1992. אבל כנראה שבדומה לכל הרוכבים האחרים, לעולם לא נדע את האמת. קיאפוצי מעולם לא היה אלוף הטור דה פראנס, אבל הוא ללא ספק רשום על הרכיבות המרשימות ביותר בהיסטוריה של ענף הרכיבה ולא בטוח שההישג הזה פחות טוב מעוד תואר.
"במהלך הקריירה שלי הבנתי שאם אני רוצה להיות מיוחד, אני חייב לעשות דברים בצורה אחרת", הוא מספר: "לתקוף, ליצור בעיות, וזה היה הרבה יותר מעייף לעשות את זה. אם זה היה נורמלי כולם היו עושים את זה. מבחוץ נראיתי כמו תוהו ובוהו, אבל הכל אצלי היה מתוכנן. ניצחתי ב-80 מרוצים, יכולתי לנצח בהרבה יותר, אבל מה שחשוב הוא שאנשים זוכרים איך ניצחתי ולא כמה ניצחתי".
חומר קריאה (AMAZON)
- Miguel Indurain: A Life on Wheels
- Shut Up, Legs!: My Wild Ride On and Off the Bike
- The Badger: The Life of Bernard Hinault and the Legacy of French Cycling
