שנה לאחר הפיגוע על קו הסיום של מרתון בוסטון הוותיק, צבעי האדום-לבן-כחול של ארה"ב חזרו לעיר במותחן שכמותו אפילו הוליווד לא היתה מצליחה לתסרט
מאת:חגי אשלגי
אפשר לסכם את מרתון בוסטון שהתקיים אתמול בשני הישגים איכותיים, הראשון הוא שבירת שיא המסלול במקצה הנשים והשני הוא זכייתו של אמריקאי במרתון מאז שנת 1983.
מקצה הנשים
שליין פלנגאן בת ה-32, ילידת פרבר של בוסטון (Marblehead), יחד עם מאמנה ג'רי שומכר, הכינה היטב את שיעורי הבית לקראת המרתון. הם ידעו שריטה ג'פטו הקנייתית ניצחה על אותו מסלול אשתקד עם סיומת בקצב של 3 דקות לק"מ. הם ידעו שהאישה השנייה הכי מהירה בכל הזמנים ב-10 ק"מ, מסלש מלקאמו מאתיופיה, יודעת דבר או שניים על סיומת מהירה. הם ידעו שבסיומת מהירה הסיכוי של שליין לנצח סוללה של רצות מרתון מזרח אפריקאיות מהצמרת העולמית הגבוהה, שואף לאפס. בשנה שעברה, שליין סיימה רביעית באותו מרתון.
שליין פלנגאן.רצתה לנצח בשביל משפחתה ובשביל בוסטון צילום:
Erik van Leeuwen
שליין הגיעה הפעם במטרה לנצח. אחרי פיגוע הטרור שגבה קורבנות על קו הסיום של בוסטון אשתקד, היא רצתה את זה גם בשביל עצמה, אבל גם בשביל משפחתה, בשביל בוסטון, בשביל ניו-אינגלנד, בשביל אמריקה כולה. מבחינת מיליוני אזרחי ארה"ב (ובוודאי התקשורת האמריקאית), ניצחון אמריקאי בבוסטון היה משאלת לב חרישית שנלחשה בחדרי חדרים; הם רצו זאת כסמל לאומה שיודעת להתגבר; סמל לאומה שלא מוותרת; סמל לאומה שיוצאת כשידה על העליונה. עד כדי כך הלם הלב הפטריוטי האמריקאי בערגה לניצחון, שהתכנית הדוקומנטרית "60 דקות", שידרה כתבה של 10 דקות עם פלנגאן ומאמנה לפני שבוע. עד כדי כך, שסגן הנשיא ג'ו ביידן הגיע לטקס האזכרה בבוסטון ימים לפני המרתון, וחצב להבות עם נאומו ברחוב בוילסטון המצולק – קו הסיום המיתולוגי של מרתון בוסטון, וזירת הפיגוע מאשתקד.
פלנגאן מתראיינת בתכנית 60 דקות
ממילא מרתון בוסטון מתקיים כל שנה בחג שנחגג במדינות מסצו'סטס ומיין, וכמובן בבוסטון עצמה – "יום הפטריוטים" שמו.
התחשיבים של פלנגאן ושומכר הביאו למסקנה שתוצאה של 2:22 שעות תספיק לניצחון. ריטה ג'פטו הקנייתית, מטובות רצות המרתון בעולם, ניצחה בבוסטון 2013 בזמן של 2:26 שעות. פלנגאן לא רצתה להגיע לקילומטר ה-40 עם ג'פטו וחברותיה. היא הרי כבר סיימה רביעית בבוסטון ב-2013 בזמן של 2:27 שעות. שמירת כוחות לקרב אבוד מראש עם ג'פטו בקילומטרים האחרונים, לא עלתה על סדר היום של פלנגאן.
ריטה ג'פטו. פירקה את 7.195 הק"מ האחרונים ב-22:35 דק' צילום: Gr5
פלנגאן החליטה להתפוצץ כבר מהזינוק. אולי הדבוקה לא תיצמד אליה? אולי הן יחשבו שהיא מתאבדת ויתנו לה לברוח? אולי הן לא תעמודנה בקצב? אבל הדבוקה הנשית, בחוכמה אינטואיטיבית, בחרה לא לקחת סיכונים מול רצה ברמת היכולת והמוטיבציה של פלנגאן.
ככל שפלנגאן התעקשה להוביל, הנשים המהירות התעקשו להיצמד אליה. אחרי כל תחנת שתייה, כשפלנאנגאן מצאה את עצמה במרכז הדבוקה בגלל שיהוי בנטילת הבקבוק, היא חזרה מיד קדימה.
התוצאה היתה קצב מסחרר מההתחלה. למחצית הדרך הגיעה פלנגאן יחד עם שבע נשים שסירבו לתת לה לברוח, על 1:09:27 שעה – קצב של פחות מ-2:19 שעות למרתון המלא – מהיר משמעותית משיא המסלול בבוסטון.
מרתון בוסטון מתחיל בגובה של כ-150 מ' מעל פני הים ומסתיים בגובה של כ-5 מ' מעל פני הים. עד מחצית הדרך, כבר יורד רום המסלול לכ-45 מ' מעל פני הים. אבל בסביבות הקילומטר ה-26 מגיעה סדרה של 4 עליות הידועות בשם "גבעות ניוטון". האחרונה שבהן, זכתה לשם המפוקפק "גבעת שברון הלב" (Heartbreak Hill) והיא מגיעה בק"מ ה-33. עשרות כתבות עיתון, מאמרים, ספרים ופואמות נכתבו עליה. היא הכריעה גורלות על מסלול מרתון בוסטון אינספור פעמים.
פלנגאן צלחה את גבעות ניוטון הראשונות והובילה בק"מ ה-30 דבוקה של שבע רצות. אבל מחיר הקצב התחיל לתת אותותיו בפניה ובצעדיה. גבעת Heartbreak, שברה את לבה של שליין פלנגאן. דבוקה של חמש נשים, תחת הובלתן של ריטה ג'פטו ומארה דיבאבה האתיופית פתחה קדימה. חמשת הק"מ מ-30 עד 35 היו האיטיים ביותר במרוץ עבור דבוקת המובילות (17:02 דקות), אבל לפלנגאן הם לקחו 16 שניות יותר.
מכאן, התחיל המופע של ריטה ג'פטו. כאילו שהקצב עד אותו רגע לא היה קצב שיא מסלול, פירקה ג'פטו את 7.195 הק"מ האחרונים ב-22:35 דקות – קצב פראי של 3:08 דקות לקילומטר! לאף אחת לא היה סיכוי להתקרב.
ההימור של פלנגאן לדחוף קדימה בקצב שיא מסלול, היה נכון ומדויק, אבל לא מספיק. בשום קצב, לא היתה אף אחת מהמתחרות מתקרבת היום לריטה ג'פטו המופלאה, ששברה את שיא המסלול בבוסטון בכמעט 2 דקות, עם תוצאה אדירה של 2:18:57 שעות.
התוכנית של שליין פלנגאן ומאמנה ג'רי שומכר עבדה. שליין שברה את שיאה האישי ביותר מ-3 דקות וסיימה ב-2:22 שעות. הבעיה היתה שכמה מהמתחרות היו חזקות יותר. עבור פלנגאן, השיא האישי – התוצאה המהירה ביותר של אמריקאית בבוסטון אי פעם – הספיק רק למקום השביעי.
מקצה הגברים
גם אצל הגברים היו שני אמריקאים שרצו להראות את פניהם בחזית המרוץ כבר מהזינוק – ריאן הול (שסיים רביעי בבוסטון לפני 3 שנים בזמן של 2:04:58 שעות); ומב קפלזיגי, האמריקאי יליד אריתריאה שזכה בעבר במדליה במרתון האולימפי באתונה 2004 וניצח במרתון ניו-יורק ב-2009.
מול דבוקת רצי עילית הטובה ביותר שהתקבצה אי פעם בבוסטון, הפרשנים לא נתנו לרצי האדום-לבן-כחול מארה"ב שום סיכוי. הול וקפלזיגי הובילו את הדבוקה בקצב סולידי. הם הובילו דבוקה גדולה ל-10 ק"מ על 30:29 דקות.
אחרי קצת למעלה מ-12 ק"מ, החליטו קפלזיגי וג'וספאט בויט מקניה, שהקצב הואט באופן שצפוי להפוך את המרוץ לטקטי ואטי. קפלזיגי, שיהיה בעוד שבועיים בן 39, לא בנוי להאצות של 14:30 דקות ל-5 ק"מ ברבע האחרון של המרתון. הוא העדיף לשמר קצב אחיד, והדבוקה נתנה לו לחמוק קדימה עם בויט חסר הניסיון.
מאחור, השמות הגדולים הסתכלו זה על זה מקרוב. בעיקר הם עקבו אחרי מעשיהם של דניס קימטו הקנייתי שניצח לפני חצי שנה בשיקגו ב-2:03:45 שעות; ושל לילסה דסיסה האתיופי שלפני קצת יותר משנה ניצח במרתון הבכורה שלו בדובאי ב-2:04:45 שעות, ואחר כך גם ניצח במרתון בוסטון 2013 וסיים שני באליפות העולם במוסקבה. לצדם רצו וילסון צ'בט הקנייתי ששלט ללא מיצרים במסלולי המרתון של רוטרדם ואמסטרדם, גברה גברהמאריאם ומרקוס גנטי האתיופים.
לאט ובשקט היתרון של קפלזיגי בראש המרוץ הלך וגדל. מרחב הבריחה שדבוקת הנשים המובילות לא העזה לתת לפלנגאן, דבוקת הגברים לא היססה לאפשר לקפלזיגי המזדקן. אחרי הכל, שיאו האישי של קפלזיגי – 2:09 שעות – הוא תוצאה בינונית לעומת רצי העילית שהצטופפו בדבוקה. הדעה הרווחת היתה שמב קפלזיגי כבר מעבר לשיא. בק"מ ה-15 פתח קפלזיגי 10 שניות על הדבוקה, והפער הלך וגדל.
בקילומטר ה-30, כשעיקר גבעות ניוטון מאחוריו, גדל הפער של קפלזיגי ל-81 שניות לפני דבוקת המובילים. על גבעת Heartbreak התחילו הקרבות בדבוקה מאחור. האמת לגבי מצבו של כל רץ התחילה להתגלות והמרדף אחרי קפלזיגי החל. וילסון צ'בט, פרנקלין צ'פקווני ומרקוס גנטי הסתערו על גבעת Heartbreak עם עיניים בין כוונות. את חמשת הק"מ בין 30-35 ק"מ, עברו השלושה ב-14:57 דקות. לקפלזיגי, אותו מקטע לקח 30 שניות יותר. חצי דקה הלכה. היתרון של קפלזיגי הצטמצם צעד אחרי צעד. שבעה ק"מ לקו הסיום, נותר לו היתרון של 51 שניות בלבד.
בחמשת הק"מ בין 35 ל-40 קרה הדבר שממנו קפלזיגי חשש: וילסון צ'בט שרף את רחובות בוסטון ב-14:29 דקות. לקפלזיגי אותו קטע לקח 43 שניות יותר. 2.2 ק"מ לסיום והיתרון האדיר שבנה קפלזיגי הצטמק ל-8 שניות בלבד על צ'בט!
גם פרנקלין צ'פקווני המשיך לרדוף – 23 שניות אחרי קפלזיגי. הרודפים צמצמו טווחים כמו ציידים בסוואנה האפריקאית. קפלזיגי הסתכל אחורה כל 20 שניות כמו צבי שנמלט על חייו. הוא ראה את שניהם – את צ'בט נושף בעורפו ואת צ'פקווני המצמצם.
Erik van Leeuwen
קילומטר לקו הסיום בבוסטון עובר המסלול במעבר תת קרקעי מתחת גשר של שדרות מס'וצסטס (מעבר לנהר מאוניברסיטת MIT). שם, היתרון של קפלזיגי הצטמצם כבר ל-6 שניות בלבד. האוויר התמלא חשמל והקהל נכנס לטירוף. מכאן נותר רק קילומטר – הקילומטר המפורסם ביותר בעולם הריצה האמריקאי: 220 מ' אחרי המעבר התת-קרקעי מגיעה פנייה ימינה לרח' הרפורד; אחרי עוד 180 מ' בהרפורד מגיעה פנייה שמאלה לישורת האחרונה ברחוב בוילסטון המפורסם (בו התפוצצו המטענים לפני שנה). על בוילסטון נותרים רק 600 מ' עד לקו הסיום בואך כיכר קופלי. מב קפלזיגי הוריד את הראש, ופירק על רחובות מרכז בוסטון את כל האנרגיה שנותרה בו (כולל זו שקיבל מהקהל האקסטטי).
אחרי מרדף מטורף של 11 ק"מ, העלייה הקטנה מהשקע שתחת שדרות מסצ'וסטס, שאבה מוילסון את צ'בט את שארית כוחותיו. בקילומטר האחרון, כשקפלזיגי הגביר, צ'בט נחלש. מאחור, פרנקלין צ'פקווני המשיך לצמצם. בפנייה האחרונה לרח' בוילסטון, ניסה צ'בט עוד התקפה אחרונה, אבל קפלזיגי כבר הרגיש את הניצחון בכיס. הוא שעט לקו הסיום ונופף לקהל. צ'בט הבין שהעניין גמור ושייט לסיום. את ה-2.195 ק"מ האחרונים עבר קפלזיגי ב-6:48 דקות. לוילסון צ'בט התשוש אותו קטע לקח שלוש שניות יותר.
מב קפלזיגי האמריקאי יליד אריתריאה ניצח ב-2:08:37 שעות. וילסון צ'בט סיים שני, 11 שניות אחריו. התאוצה לסיום של פרנקלין צ'פקווני (6:37 דקות ל-2.195 ק"מ האחרונים) הביאה אותו למקום השלישי שתי שניות בלבד אחרי צ'בט.
אחרי הסיום עוצר הנשימה, התברר שההימור של קפליזגי צלח. הדבוקה נתנה לו לברוח והיתרון שהוא בנה לעצמו הספיק. אחרי בצורת של 31 שנה, ארה"ב קיבלה סוף סוף מנצח אמריקאי במרתון בוסטון.
ב"יום הפטריוטים" בבוסטון, מעולם לא היו גאים יותר.
חגי אשלגי שואף לתנועה
