מאת:אלעד פלטין
 
בימים בהם נשברים שיאים אולימפיים בבייג'ין בזה אחר זה, עולה שאלה על מהות הסבל של הספורטאים. לא קל להבין ספורטאי המתאמן שנים בשביל רגע אחד קטן של ניצחון. אלעד פלטין מסביר על ההבדל בין לסבול למען מטרה, ומטרה שכל כולה סבל
בבואנו לתחרות אופניים, ריצה או טריאתלון, יכולת הריכוז שלנו צריכה להיות גבוהה. ככל שהמקצה קצר יותר, כך המיקוד חשוב יותר ולהפך. לדוגמה – במקצועות הקרב (גו'דו, ריצת 100 מטר, וולדרום וכיו"ב) הריכוז והמיקוד של מתחרה יכולים להכריע קרב שלם.
במרוץ אופניים ארוך או מקצי סבולת ארוכים הדברים הם קצת שונים, ויש הקורים לזה ZONE, כניסה לאותו 'אזור סבל' אכזרי לאורך זמן. בעוד במקצועות הקרב, הראווה, או כלל הענפים האנאירוביים, ענף שנמשך מ- 10 שניות ועד מספר דקות, עיקר היכולת המנטאלית היא להגיע לריכוז מרבי וגבוה לאורך זמן קצר מאוד. במקצועות הסבולת – חשוב להיות מרוכז לאורך זמן ארוך, מ- 30 דקות בריצת 10,000 מטר ועד 6-7 שעות במקצה קלאסי של רכיבת אופניים.
המילה בשפה האנגלית ברורה יותר: סבולת = ENDURENCE. לעומת זאת המילה לסבול מתארת יכולת מנטאלית של אדם. במקרה שלנו, ספורטאי שיודע לסבול. באנגלית נראה שפירוש המילה הקרובה ביותר לסבל הוא– Suffering. אין ספק שיש קשר בין שתי המילים. מי שיודע לסבול מנטאלית לאורך זמן, יכול לפתח ולאמן את הסבולת שלו. אך יחד עם זאת יש לזכור ולהבין את ההבדל בין שני המושגים הדומים, אך עדיין שונים. כנראה שזאת הסיבה, שהחלק המנטאלי ברכיבת אופניים קלאסית, היא מהקשות ביותר בענפי הספורט האולימפי, היא דומה מאוד לסבל של רץ מרתון, או רץ 10,000 מטרים. ענף הטריאתלון ושחייה ל- 10 ק"מ במים פתוחים דומה מאוד גם כן ביכולת המנטאלית הגבוהה של אותם ספורטאים.
טועים רוכבים תחרותיים או ספורטאי סבולת בכלל, לחשוב שעם יכולת מנטאלית 'טובה' או 'רעה' נולדים, וגם טועים אלו שחושבים שזה משהו 'שאי אפשר לשנות'. גישה זו למעשה שמה ללעג את כל הנושא הפסיכולוגי בספורט מצד אחד, אך מצד שני, זה גם אחד התחומים הקשים ביותר לשיפור.
מה חשבתם שלאנס ארמסטרונג היה תמיד 'חזק בראש'? שהוא ניצח מהמרוץ הראשון שהשתתף בו? אז זהו, שלא. כמו שגם ספורטאים גדולים אחרים לפעמים נשברים מנטאלית. כיצד אנחנו כספורטאים, יכולים לשפר את יכולתנו המנטאלית ללא עזרה מיוחדת. ראשית, בגישה שלנו בבואנו למרוצים:
1. לרכב בשביל לנצח! לא בשביל 'לא' להפסיד.
2. לעמוד על קו הזינוק, במחשבה (אמיתית וכנה) שהתאמנת בצורה הטובה ביותר מכל האחרים (מצד שני – אל תחייה בסרט).
3. קיום הדמיית מרוצים, או 'סימולציות מרוץ' שם ניתן להביא את ה'סבל' וההתרגשות לרמה הקרובה ביותר למרוץ אמיתי. ככול שתקיימו אימונים רבים כאלה (הכול בהתאם לרמה ומומלץ לא יותר מפעם אחת בשבוע) כך המוכנות למרוץ אמיתי תהיה גדולה יותר.
לדעת לסובב את הסוויץ'
לפעמים, הדבר הקשה ביותר לספורטאים הוא לדעת לסובב את הסוויץ' בין חיינו האישיים לעולם הספורט התחרותי. דבר שלפעמים גם איננו אפשרי (הכול בהתאם לעומס המופעל מבית ולרמה המנטאלית הבסיסית שלנו). עומס החיים המנטאלי בו אנו שרויים ישפיע על העומס המנטאלי בו נגיע לתחרות. התמיכה שנקבל מהורינו, או בני או בנות הזוג שלנו ישקף את המוכנות המנטאלית שלנו לקראת התחרות. אולי ההבדל העיקרי והבולט ביותר ברמה המנטאלית, בין ספורטאים חובבים למקצוענים, הוא ביכולת לבצע את הסוויץ', בין החיים האישיים שלנו לעולם התחרותי והאימונים. ברמה החובבנית, ניתן אולי לעשות את ההפרדה בין אלה שעומדים על הפודיום דרך קבע ואלה שלא.
כמאמן, אני נוהג לבקש מהספורטאים שלי, כי יגיעו לכל תחרות במטרה להתחרות בכיף, כאילו זה משחק כדורסל או כדורגל שכונתי ביום שישי בערב. מצד שני אני מבקש באותה נשימה כי יתנו את כל כולם בתחרות כאילו זאת אליפות העולם האחרונה בה הם עומדים להשתתף. מתנגש אחד בשני, פרדוקסאלי, בהחלט כן!
מצד אחד אני דורש מספורטאי להגיע למעין 'משחק שכונתי', אבל מצד שני אני גם מבקש שיתייחס למרוץ כאילו זאת אליפות עולם. בכך, אני מנסה לקשור את 'הכיף' 'והסבל' יחד. מוזר? בוודאי, לא סתם אומרים שספורטאי סבולת הם קצת מזוכיסטים.
לאחר תקופת זמן של הרגל לאותם מרוצים, קורה שהחששות לקראת מרוצים יורדת והנתינה בכל מרוץ ומרוץ עולה מעלה. יחד עם זאת, צריך לזכור לא ללמד ספורטאי לסבול במטרה לסבול, זו לא המטרה. אנחנו צריכים ללמד אותו לסבול בשביל מטרה חיובית, לסבול בשביל לנצח, לסבול בשביל לשבור את השיא, לסבול בשביל לסיים בפעם הראשונה את התחרות ולסבול בשביל להרגיש טוב עם עצמו בסיום התחרות.
כותב המאמר – אלעד פלטין – מאמן אופניים וטריאתלון מקבוצת סגל מומנטום.
