ביום ראשון הקרוב ה-7 לדצמבר ב-05:33 בבוקר נוזנק 28 נשות ברזל מקצועניות וביניהן אני לתחרות איש הברזל של מערב אוסטרליה שנערכת בעיר בוסלטון. זו תקופה של מספר חודשים בהם אני מתאמנת חזק עם המאמן שלי אדוארדו פינקלשטיין וכבר בתחרות הראשונה שעשיתי העונה בברצלונה לפני כחודשיים הרגשתי טוב והשיפור המשמעותי בתוצאה שלי היה הוכחה לכך שאני בכיוון הנכון.
בכיוון הנכון? נינה פקרמן בחופי בוסלטון | צילום: באדיבות נינה פקרמן
כמו שכבר כתבתי בתחילת העונה, השנה אני מכוונת גבוה, גבוה מאד. שיטת הניקוד שהשתנתה בשנה שעברה הפכה את השגת היעד שלי לקשה עוד יותר אבל ישנה מטרה ואני אשיג אותה! להיות ספורטאי מקצוען בארץ שלנו ללא תמיכה כספית זה כמעט בלתי אפשרי. אני מוותרת כמעט על כל דבר שבדרך על מנת שיתאפשר לי לממן את הנסיעות לתחרויות שלא רק שהן יקרות מאד, אני גם נאלצת להיעדר בגללן מהעבודה לתקופות ארוכות. לשמחתי, מבחינת ציוד יש לי ספונסרים תומכים: קראפט ישראל, פולאר ו-High5 שמספקים לי את מה שאני זקוקה, אך כאמור, עלויות הנסיעות הן החלק שאתו מאד קשה לי להתמודד וכל עזרה שתגיע תסייע לי מאד.
ההכנות לאוסטרליה החלו מיד בתום התחרות בברצלונה בה השגתי תוצאת שיא של 9:29 שעות ולמרות שלכל תחרות יש מסלול עם התנאים שלו, אני מתכננת לשפר את התוצאה שלי עוד גם כאן. האימונים מאז ברצלונה הלכו והתעצמו ואני מרגישה מוכנה ליום ראשון, אני כבר מדמיינת את עצמי חוצה את קו הסיום עם חיוך ועם דגל ישראל מתנוסס מעל לראשי.
ב-3 השנים האחרונות אפרת אבנור המאמנת המנטלית והשותפה שלי נמצאת איתי בכל התחרויות אך הפעם נאלצתי לנסוע לבד. מרגיש לי ולה מאוד מוזר אבל היי, אני אשת ברזל ושום דבר לא יעצור אותי. להיות מקצוען זה עסק לכל דבר ועניין. בנוסף לאפרת, גיא אבנור הוא המנהל האישי שלי ויש לציין שגם זה בהתנדבות מלאה מול כל הספונסרים והאנליזות וכלה בכל הלוגיסטיקה שלי ושל אפרת. אז הליווי שלהם גם כן ממשיך והפעם מרחוק והנה אני כאן, כותבת לכם מאוסטרליה הרחוקה, מפוקסת כל כולי לקראת יום ראשון.
ספורטאים רבים מכל רחבי העולם מתחילים להגיע והעיר מתמלאת בצבעים ושפות, המתח מתחיל להרים את ראשו. אנשים שאני לא מכירה אומרים לי שלום ברחוב – "היי נינה", "בהצלחה נינה". אנשים מכירים אותי. זו לא תחרות ראשונה שזה קורה אבל עדיין מוזר לי. אני הישראלית היחידה בתחרות כאן.
עוד כתבות בטריאתלון
ליאור זך מאור מתכונן לישראמן נגב 2015
במושב קדרון התחילו לייצר אנשי ברזל
שער הסיום כבר מוכן | צילום: באדיבות נינה פקרמן, אוסטרליה
הדרך לאוסטרליה היתה ארוכה מאד. אחרי הנחיתה הייתי צריכה לנסוע עוד שלוש שעות וחצי באוטובוס עד לבזלטון. הדרך היתה יפה מאד והגעתי למלון. בזלטון היא עיר קטנה מאד ושוממת. יש בה מעט מאד מסעדות ואין כל כך מה לעשות. זה מצוין – כך אני יכולה ללכת לישון מוקדם ולהתכונן כמו שצריך. אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לבדוק שהאופניים הגיעו שלמות. פתחתי את המזוודה במתח מסוים, הוצאתי את האופניים ואנחת רווחה יצאה מפי. הכל נראה בסדר. למחרת אצא לאימון רכיבה ראשון.
למרות שאני מאד רחוקה, אני מתעדכנת כל הזמן במה שקורה בארץ. תודה לכל מי שכותב לי ועוקב אחרי – מרגש אותי לקרוא את התגובות אפילו יותר כשאני כל כך רחוקה, רק כמה ימים בחו"ל וכבר מתגעגעת.
מזג האויר כאן הוא נעים ביום וקריר בלילה. לבשתי הבוקר את החליפה ונכנסתי לים לשחות כדי להרגיש את המים. שחיתי לאורך החוף כאשר אני מביטה כל הזמן שאין איזה סנפיר רודף אחרי. מוכרחה לומר שזה משהו שמפחיד אותי, אבל נראה אותו מגיע, אולי כך אוכל לשחות יותר מהר.
לסיכום, אני מרגישה שבאתי מוכנה ומפוקסת מטרה. לא יודעת מה יהיה כשאחזור מבחינה כלכלית כי הוצאתי כל מה שיש לי וגם את מה שאין לי על התחרות הזו, מקווה שאמצא ספונסר שיתמוך בי כספית, אבל כרגע אני כל כולי בתוך התחרות. כל יום שעובר אני מוכנה יותר בעיקר בראש. דגל ישראל כבר מגולגל וכרוך בתוך החגורה. שום דבר אחר עוד לא מוכן, אבל הדגל בהחלט כן. ביום ראשון מוקדם בבוקר אצא לדרך קשה וארוכה, ומקווה שאוכל להביא עוד קצת גאווה למדינה שלי, מדינת ישראל.
הי נינה,
מרגש לקרוא מה שכתבת. את בהחלט בנויה מהחומר הנכון ועם הנחישות האינוספית שלך בהחלט מאמין שאת יכולה להיות בטופ העולמי במשך תקופה ארוכה. מרשים לקרוא על מי שמלווה אותך ותומך בך בהתנדבות. הרבה הצלחה ביום ראשון. ברור לי שתתני את כל מה שיש לך ואפילו יותר..
ספורטאית על, אין ספק שאת אשת ברזל ויחד עם כל הברזל, מרגשת. מחזיקה לך אצבעות, המון בהצלחה
מאחל לך להצליח מעל לשאיפותיך. הצלחה שלך היא גאווה לכולנו. תמשיכי לכתוב על כך כי את נתנת השראה ועוצמה.