עשירית השנייה יכולה להיות נצח? השחיינית מיכל ליברמן מספרת איך לא הצליחה להשיג את הקריטריון לאליפות אירופה במשחה החזק שלה וזאת בגלל עשירית השנייה
מאת:מיכל ליברמן
אני לא בטוחה אם אני כותבת מתוך תקווה או מתוך אכזבה, אבל הרגשות ללא ספק מעורבים. זה מרגיש כמו לב שבור או כמו סטירת לחי, כמו לראות את את עצמך בשידור חי מפוצץ את החלום שלך בעצמך. אני ממשיכה להריץ במוח את הרגע בו אני מסתכלת על הלוח האלקטרוני מיד אחרי הנגיעה בקיר בסיום המשחה שהיווה עבורי את "ההזדמנות האחרונה לקביעת קריטריון לאליפות אירופה" במשחה החזק שלי 50 מ' גב, ולא יכולה שלא להיחנק.
מיכל ליברמן במכביה 2013 צילום: אגודת השחייה הפועל הוד השרון
עוד כתבות שחייה
> מיכל ליברמן: 10 שאלות מגוחכות ששואלים שחיינים
> מיכל ליברמן: 10 שאלות מגוחכות ששואלים שחיינים
הכל עומד על מאית שנייה
בעולם השחייה יש לא מעט סיפורים אכזריים על הפסדים של מאיות שנייה קטנטנות, פרק זמן שהמוח האנושי לא יכול אפילו לקלוט הוא זה שחורץ גורלות ועושה את ענף השחייה לאכזרי ביותר. הפרש של מאית אחת או שתיים קובע מי יהיה הראשון ומי השני, מי יהיה המנצח ומי המפסיד, מי יהיה זה שיזכה בתהילה. אבל האם הפרש של מאית שנייה הוא זה שבאמת יכול לקבוע מיהו שחיין יותר טוב? יותר משקיע? יותר מוכשר? התשובה היא כן.
לא יכול להיות שאני לא שווה מאית אחת פחות! עוד עשירית אחת גורלית שקובעת האם אני בפנים או בחוץ. הרדיפה האינסופית אחרי שברירי הזמן שקובעים את התוצאה החד משמעית, ובמקביל יש את רגשות האשם הלא ברורים שמציקים: לא יכולת שלא להישבר בחצי הבריכה האחרונה? לא יכולת לפתוח מהר יותר? לא יכולת שלא לפקשש את הקיפר ההוא? הבעיה הגדולה מגיעה כשהמשחה היה באמת מושלם. אז השאלות מציקות אפילו יותר – הסיפוק האמיתי לא מגיע אף פעם, תמיד תרדוף אחרי אותה מאית, אותה עשירית, אותן שניות שחולפות להן בקצב.
הקושי האמיתי הוא לחזור אחרי אותו כישלון מרסק, אחרי שהקדשת את כל כולך למען הספורט; הרי הרבה יותר קל יהיה לא להמשיך להתאמן ולהקריב את עצמך ואת חייך למען מטרה שלעולם לא יכולה להתמלא במלואה (בשל אותו תיאבון שמגיע בכל פעם מחדש) הרבה יותר כיף יהיה לי לא לשמור על שעות שינה מסודרות, להישאר ערה עד מאוחר, לא לפספס את אותן יציאות מהנות עם החברים, אפילו באמצע השבוע!הרבה פחות מעיק יהיה לא לשמור על תזונה נכונה ולאכול מה שמתחשק לי ומתי שמתחשק לי, הרבה יותר פשוט יהיה לא לריב עם המפקד בצבא על יציאות לאימונים ולתחרויות ואולי אפילו לעשות משהו משמעותי בצבא ולא לבזבז את זמני וכישוריי על ניקיון שולחנות, וזאת בשל וויתורים שונים שעל הספורטאי לעשות בלי להתבלבל. לא ניתן לשלב צבא משמעותי עם קריירת ספורט. להפסיק להקפיד על הדברים הקטנים שעושים אותך מקצוען, הכי קל בעולם זה להפסיק לנסות – אבל אי אפשר להפסיק.
"הכי קל בעולם זה להפסיק לנסות"
הקרב לא נגמר עד שלא ניצחת
אני פישלתי ולא הצלחתי לעמוד בקריטריון שלי בגלל שתי עשיריות השנייה, זהו נצח לעומת מקרים אכזריים אחרים, למשל אליפות אירופה הרנינג 2013, גל נבו מוביל במשחה מרתק וצמוד 400 מטר מ"א ומפסיד את מדליית הזהב על 2 מאיות! או המקרה המצער של גיא ברנע אשר פספס את הקריטריון לאולימפיאדת לונדון 2012 על 3 מאיות בלבד! האם זה יותר גרוע מהמקרה של קופלב יהונתן, שבזיעת אפו ניצח והשיג את הקריטריון לאולימפיאדת לונדון 2012 אבל פספס את הנסיעה בגלל ניתוח פתאומי שנאלץ לעבור חודש לפני התחרות?
בשורה התחתונה, יש אינספור מקרים אכזריים בשחייה בפרט ובספורט בכלל. אבא שלי, אשר העניק לי את החינוך לספורט, תמיד אומר, "הקרב לא נגמר עד שלא ניצחת", אז איכשהו, כל הספורטאים הראויים באמת, ספורטאים טובים וגדולים הרבה יותר ממני וגם צעירים יותר מוצאים את דרכם בחזרה למים, מרימים את הראש ומסתכלים קדימה על המטרה הבאה, חוזרים לרדוף אחרי אותה מאית שנייה מיוחלת שתעשה אותנו כל כך מאושרים ומסופקים (לא לזמן רב). וואי… אותו פרק זמן מזערי שהיה משנה הכל, שהיה עושה את כל ההבדל בין להיות או לא להיות, שכן הרגשת הסיפוק ההיא מהניצחון שכבר היה חצי שלך, הרגשת הסיפוק ההיא שזורמת לך בוורידים ואתה חש כאילו היא כבר אצלך בידיים – היא שווה כל מלחמה, לא משנה עד כמה ארוכה ומתישה היא. אכן כך – הקרב לא נגמר עד שלא ניצחת…
היה לי מאוד קשה לכתוב את הכתבה הזו, וזאת גם כי תוך כדי הכתיבה הרגשתי את קולות הקוראים בראשי מצקצקים ואומרים לי – "ממש מסכנונת, לא הצליחה להשיג את הקריטריון…", אז חשוב לי לציין שאין אני מחפשת רחמים או עידוד. אני קוראת לכל אותם ספורטאים שמרגישים כמוני לפעמים לחזור להילחם ולרדוף אחרי הזמן, לא לוותר לא משנה כמה קשה או כמה מייאש המצב. הזכירו לעצמכם כמה מספקת ההרגשה של השגת המטרה וכמה נחשקת היא.
מוקדש לאבא אלכס
10.6.2014
מיכל ליברמן
אלופת ישראל במשחה 50 מ' גב,
מקום 3 במשחה 100 מ' גב
חיילת בתואר ספורטאית מצטיינת
