קשה למצוא ספורטאים שלא ירצו שהילדים שלהם ימשיכו את דרכם, גם אם לא בצורה ישירה. כלומר, מי שעוסק בספורט באופן כללי ובפרט מי שעסק בזה בצורה מקצוענית, נוטה להאמין ששם אפשר להעניק לילדים את הערכים הטובים ביותר. מי שהגיע בעצמו להישגים יוצאי דופן יהיה אופטימי יותר ואולי יאמין שגם ילדיו יוכלו ללכת בדרך הזאת.

"הספורט זה הפך לבילוי משפחתי שלם". משפחת שגיב בתמונה אופיינית | צילום: אלבום פרטי

"אני לא דוחף אותם לכלום" 

זה מה שיגיד לכם ד"ר שמי שגיב, אם תשאלו אותו מדוע לפני 18 שנים הוא נכנס הביתה אחרי אימון בוקר מאמץ, ונהנה לראות את הזיעה שלו מטפטפת על בנו הבכור שחר, שהיה אז בן שנתיים. "אשתי צווחה עלי, אבל אני הרגשתי שאני מושח אותו בזיעה שלי כדי שהוא יספוג את האהבה לספורט. בדיעבד אומרים לי שזה היה מין סוג של טקס, כמו שהיו מושחים פעם בשמן", אומר שמי שגיב, (שם-טוב סבג) שבעברו היה אחד מרצי המרתון הבכירים בארץ עם שיא אישי של 2:18 שעות בשנות השמונים והופעה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס. בנו הבכור הוא שחר שגיב, אחד הטריאתלטים הטובים בארץ, שבונה על הופעה אולימפית בטוקיו 2020. אבל לא רק שחר נדבק בחיידק הספורט. אחיו הצעיר רן בן ה-18, שקטן ממנו בשנתיים, הוא אחד הטריאתלטים המובילים בארץ בגיל נוער. הבן הצעיר במשפחה, תומר (15), הספיק לזכות באליפות ישראל בטריאתלון כשהיה בן 10 אבל החליט להיות "מקורי" ובחר בסופו של דבר בכדורסל.

עוד כתבות טריאתלון
הטריאתלט רן שגיב זכה בארד בגביע אירופה לנוער בהונגריה
מאמן נבחרת ישראל בטריאתלון: "ללא ספק צריך להוריד הילוך"
איך מסדרים שטח החלפה בטריאתלון?

בספורט העולמי אנחנו נחשפים פעמים רבות למשפחות ספורטיביות ולאחים שמתחרים אחד בשני. אומרים שזה קשור הרבה לגנטיקה, אבל במשפחת שגיב מאמינים בעיקר באהבה, וכן – גם בדחיפה. "המשפט הקבוע של אבא שלי תמיד היה 'אני לא דוחף אותם לכלום ולא אומר להם מה לעשות. מצדי שירוצו 5,000 או 10,000, אבל לא אני זה שאדחוף'", מתבדח שחר ומסביר למה במשפחה שלו זה כנראה בלתי אפשרי להתחמק מהספורט. עוד בגיל צעיר מאוד הוא התנסה בג'ודו, סקייטבורד, אופני הרים והתעמלות מכשירים עד שגילה את הטריאתלון, או יותר נכון עד שנלקח על ידי אביו לתחרות טריאתלון. "אני מאמין שלא הייתי נסחף לזה באותה צורה אלמלא אבא שלי. זה שהוא היה ספורטאי זה משהו שעזר לנו להיכנס לזה בדרך יותר טבעית", הוא מוסיף.

"הייתי עושה מסדר ובודק את הציוד. מסדר להם את מספרי החזה ובסוף הם היו לובשים את חליפות הטריאתלון והולכים לישון" | צילום: אלבום פרטי

"אחרי שפרשתי מספורט מקצועני חיפשתי משהו שילהיב אותי בספורט וכך גיליתי את הרכיבה ובעקבותיה את הטריאתלון", מספר שמי: "התחריתי באופן קבוע, וכששחר היה בן 7 התחלתי לקחת אותו לתחרויות. אני זינקתי למקצה שלי וזרקתי אותו למים כדי שיתחרה במקצה שלו. סמכתי על היכולות שלו להתנהל בעצמו. כך הוא התחרה בלי להתאמן בענפי הטריאתלון, ובעקבותיו הגיעו גם רן ותומר וזה הפך לבילוי משפחתי שלם". על האווירה בבית המשפחה בזכרון יעקב בימי שישי שלפני תחרות הוא מספר: "הייתי עושה לכולם מסדר ובודק את הציוד. מסדר להם את מספרי החזה ובסוף הם היו לובשים את חליפות הטריאתלון והולכים לישון".

לא אוהב את ההגדרות של גנטיקה וכשרון | צילום: אלבום פרטי

בניגוד לשחר שלמד הרבה דברים לבד והתחזק בכל תבניות התנועה שלו בזכות הרבה חוגי ספורט, הכניסה של רן  לטריאתלון היתה קצת שונה. "בניגוד לשחר הוא דווקא לא נמשך באופן טבעי לספורט", מסביר שמי: "אבל בגלל האווירה בבית לא היתה לו כל כך ברירה ולהיכנס לטריאתלון זו היתה החלטה שהוא היה צריך לקבל כדי להצטרף להווי המשפחתי". רן, שהחלק החזק שלו הוא הריצה בדיוק כמו אצל אביו מתייחס להתקדמות שלו ואומר: "אני לא אוהב את ההגדרות של גנטיקה וכשרון. בגיל צעיר יותר לא הייתי במקומות הראשונים, וכל מה שהשגתי היה דרך עבודה קשה. האווירה בבית גרמה לי לרצות להתאמן ולהתקדם". בניגוד לשחר שגיב שהתאמן בקבוצות שחיה ואופניים והחל להתאמן בצורה סדירה בריצה רק בפנימייה בוינגייט, רן שגיב החל את דרכו בקבוצת הילדים שהקים בזמנו צביקה פישמן בזכרון יעקב, ומשם עבר לקבוצת ה"באטנס" עד שהגיע לפנימייה בוינגייט.

"זה שהם הגיעו למעמד הזה, זה ממש ללקק את האצבעות" 

כיום האחים שגיב הם טריאתלטים בכירים בארץ. שחר השתתף במשחקים האירופיים בבאקו, רן זכה בסוף השבוע האחרון במדליית ארד בגביע אירופה לנוער בהונגריה – שניהם יתחרו בחודש הבא באליפות העולם בשיקגו, רן בנוער ושחר בקטגוריית גיל עד 23. שניהם גם יודעים שאבא שלהם הוא ככל הנראה האחראי על ההבדל בין היותם ספורטאים מוכשרים לספורטאים בכירים בישראל, ובענף כל כך מורכב כמו הטריאתלון כנראה שההתערבות הזאת הכרחית. אגב, היא קיימת עד היום כפי שמספר ד"ר שמי שגיב הכירופרקט: "לא דמיינתי את זה ככה. ניסיתי לסחוף אותם בהתלהבות שלי אבל לא ידעתי לאיזה כיוון זה יקח אותם ויוביל אותם. זה ששניהם הגיעו למעמד הזה, זה ממש ללקק את האצבעות. אני לא המאמן שלהם, אבל אני כל הזמן בשיחות עם אורי (זילברמן – ד"ב) שמאמן אותם, ואני עוזר להם בקטע הפסיכולוגי, בהתמודדות עם משברים, וכמובן שאצלי הם עושים גם את הטיפולים ומקבלים את כל המעטפת".

אני לא המאמן שלהם, אבל אני כל הזמן בשיחות עם המאמן שלהם. משפחת שגיב בהרכב מלא | צילום: אלבום פרטי

ועכשיו מחכים בטריאתלון הישראלי לתחרות הגדולה בין שחר לרן, שתוך קצת יותר משנתיים יתחרו ככל הנראה ראש בראש. יש להם הרבה ממי ללמוד אגב, הטריאתלטים הטובים בעולם (יחד עם חאבייר גומז הספרדי) עם האחים הבריטים בראונלי, ובצמרת העולמית ניתן לראות גם את האחים פוליאנסקי ובריוקנקוב מרוסיה, כמו גם את 3 האחים סאלביסברג משוויץ. "יש גם דוגמאות להרבה אחים אחרים בקטגוריית גיל", מסביר שחר: "אני חושב שהתחרות בינינו בריאה מאוד. אנחנו עושים את רוב האימונים ביחד ואני ממש מרגיש שזה עוזר לי להשתפר. כל אחד תורם לשני מהצד החזק שלו. אנחנו עושים בינינו תחרויות כמו אחים, מתחרים בינינו בתרגילים שונים ועושים הרבה שטויות".

תוך קצת יותר משנתיים יתחרו האחים ככל הנראה ראש בראש | צילום: אלבום פרטי

"אנחנו טריאתלטים שונים", מסביר רן: "אני רץ יותר חזק והוא יותר סווים-בייקר ומנסה להביא את ההישגים שלו מהשחייה והאופניים. בקטע הזה אנחנו שונים, אבל מבחינה מנטלית אנחנו דומים ואוהבים להוביל ולתקוף. כשנתחרה אחד נגד השני אני לא אסתכל על זה בצורה שונה, אני פשוט חושב שזה יחזק מאוד את שנינו. אני בטוח שאבא שלנו יראה את זה וירצה שכל אחד מאיתנו יתן את התחרות הכי טובה, אבל אם הוא יצטרך לבחור – לא אכפת לי לתת את הכבוד לאח הבכור בפעם הראשונה".