איריס וגילי אולשנסקי – רצים עם כל המשפחה

לשמוע על מישהו שהוא עוסק בספורט כל שהוא, זה מעורר עניין והשראה. לשמוע על זוג נשוי שעוסק בספורט כל שהוא, זה מעורר גם את רומנטיקה, אבל כששומעים על משפחה שלמה העוסקת בספורט, זה כבר מרשים. משפחת אולשנסקי עוסקת בספורט כבר שנים רבות, כול דור במשפחה מפתח חיבור כל שהוא לספורט. ראיון עם איריס אולשנסקי מגלה שזה אולי לא קל אבל לגמרי שווה.

אתם ממש משפחה ספורטיבית, זו תוצאה של מסורת?

אנחנו אכן משפחה שמאוד מעורבת בספורט. סבא שלי היה ממקימי הפועל ת"א, אבא שלי היה חותר בסירות משוטים (4 חותרים) חתירה ספורטיבית, בהפועל ת"א וזכה עם קבוצתו בתחרויות. אחר כך שיחק אבי כדור עף בליגה למקומות עבודה והפגין כשרון רב. בבגרותו הוא היה שחקן טניס. אבא של גילי היה מתאגרף עוד בתקופת הבריטים. אני הייתי שחיינית במכבי ת"א (ברית מכבים עתיד), והייתי בנבחרת ישראל במשך 4 שנים. השתתפתי במכביות, בכינוס הפועל ובתחרויות באירופה. גילי היה שחקן כדורגל במכבי ת"א, ומכבי פתח תקווה, הוא שיחק בתור בלם אחורי. בגלל פציעה בכתף הוא נאלץ להפסיק לשחק. גילי היה בנבחרת הנוער ובעתודת נבחרת הבוגרים של ישראל.

כיצד מתנהלת משפחה שחיה בתוך שיגרה של אימונים?

במהלך השנים לא ממש התפננו לספורט. שני הילדים הבוגרים שלנו שהיום הם בני 27  ו- 28 היו שחיינים. שגרת האימונים שלהם הייתה ידועה לי. אימון לפני הלימודים אימון אחרי הלימודים, ואז מגיעים הביתה ויושבים להכין שיעורים. כמובן בקיץ ובסופי שבוע – מחנות אימונים, ותחרויות.

יובל היה שחקן כדורגל חזק מאוד, אך בשלב מסוים החליט לוותר לטובת נגינה על פסנתר ובשלב מאוחר יותר הוא הצטרף לטריאתלון. יונתן הוא זה שמשך אותנו לטריאתלון. יונתן התאמן בשחייה ובגיל 11 חבר טוב שלו משך אותו לתחרות טריאתלון.

והאימונים?

בשנה האחרונה יונתן מתאמן עם דני ורני אלטרמן. הקשר ביניהם מעולה, יש הבנה ורצינות של כולם. יונתן מתאמן הרבה לבד. רק באימוני הרכיבה הוא מתאמן עם קבוצת רוכבים-נוער, לפעמים איתנו, לפעמים עם דני אלתרמן.

האימונים הם סיזיפיים וקשים לאורך כל השנה. יונתן קם בשעה 05:00 לאימון בוקר אוכל ארוחת בוקר, ואנחנו מסיעים אותו לביה"ס – מרחק 5 ק"מ מהבית אחרי הצהריים שוב אימון בדרך כלל בבריכה בקיבוץ הגושרים, או אימון ריצה, ושוב שיעורי בית ועבודות. יונתן מקפיד לישון בשעה 21:00  כך שהרבה זמן לחברים אין לו. בסוף השבוע כמובן הוא עורך אימונים ארוכים של רכיבה וריצה.

גם אנחנו מתאמנים באותה מתכונת. אנו מנהלים וילות נופש בבית הלל, ספא, חנות של נייקי, מטעים ומפעל. יש לנו צוות שעובד איתנו וכולם יודעים שבשעות הבוקר המוקדמות אנחנו באימונים.

לא תמיד ישנו רצון לצאת לאימון. העובדה שאתם משפחה עוזרת בעניין?

נכון, לפעמים אין חשק לצאת לאימון, כי קר שם בחוץ או חם, גשם או סתם אין כוח, ואז אנחנו מעודדים אחד את השני. אי אפשר להגיד – "אמא את לא מבינה…" ולעיתים ההפך, העידוד מגיע גם מיונתן כלפינו. אין בינינו את האמירה "מה אתם צריכים את זה…", כי יונתן יודע כמה אנחנו אוהבים את הטריאתלון.

ובתחרויות?

בתחרויות כולנו מתרגשים, אך במהלך התחרות אני כל הזמן חושבת על התחרות של יונתן. אם יונתן מתחרה במקביל אלינו, תמיד יש מישהו שמעדכן אותי מה קורה איתו. במהלך התחרות אנחנו תמיד מעודדים אחד את השני. אפשר לשמוע את השאגות של יונתן "קדימה אמא…" או "תרים את הרגליים אבא…"  וכמובן את העידוד שלנו.

אתם נרשמים גם לתחרויות מחוץ לארץ?

נסענו עם יונתן לתחרות באלניה יחד עם חלק מהנוער והעילית. הייתה תחרות נהדרת. נהנינו להשתתף בה וכמובן לראות את יונתן ושאר הישראלים. ראשית, היו הרבה מתחרים בגיל שלו כך שהתחרות נראית לגמרי אחרת מהתחרות בארץ. האווירה שונה, הרבה מאוד קהל, ולאו דווקא ספורטאים, מאוד נהנינו מהבילוי המשותף. גם כשאנחנו יוצאים לחופש כמו חופשת סקי, אנחנו ממשיכים להתאמן. החברים שלנו והמשפחה שבאים בסופי שבוע כבר יודעים שביום שבת בבוקר אנחנו באימון ארוך. גם הנכדה שלנו התרגלה לסבא וסבתא שמתאמנים.

ישנם הישגים חדשים במשפחה?

גילי כל השנה היה במקום ראשון לגילאי 50 ובטריאתלון אילת הוא הגיע למקום השלישי מבין הישראלים. אני הייתי גם במקום הראשון במהלך כל השנה אך לצערי באילת הייתי עדין פצועה. דווקא יונתן שכנע אותי שזה לא נורא, תמיד יש את שנה הבאה ושהפעם כדאי לנוח ולהחלים כראוי.

יונתן סיים במקומות שני ומטה לאורך השנה ובאילת הוא הגיע למקום רביעי, אך בכול זאת הייתה לו תחרות טובה מאוד. עם כל ההשקעה אנחנו נהנים מאוד וממליצים בחום על הטריאתלון גם כגורם מלכד.