עונת המרתונים של הסתיו האירופאי החלה כבר בתחילת ספטמבר והסנוניות הראשונות כבר התקיימו וביניהם מרתון ברלין שהוא אחד מה"מייגורס" אשר מביא אליו עשרות אלפי משתתפים מכל העולם ובהם גם מעל 200 רצים ישראלים, מרתון ורשה, מרתון אמסטרדם וגם מרתון אוסלו בירת נורווגיה ובירת הסלמון לסגנונותיו. להבדיל מברלין שמוגדר כמגה אירוע, מרתון אוסלו הוא הרבה יותר "צנוע" בכמות המשתתפים למרחק המלא (2,900) ומשתתפים בו בעיקר תושבי ותושבות המקום ורק אחוז קטן ממנו מאוכלס על ידי אורחים ממדינות שכנות או מרוחקות כמו ישראל.
יום לפני המרתון לא תראו את הרחובות מבשרים על כך | צילום: oslo marathon photographer
לפעמים נדמה שבכל אחד ממאות ואלפי המרתונים על הגלובוס תמצא לפחות "ישראלי נודד" אחד שרץ שם וגם באוסלו מלבד הקבוצה שלנו, היה עוד ישראלי אחד לתפארת שהשתתף במקצה החצי מרתון. תיירות הספורט המרתונית מביאה ישראלים רבים לנדוד בין מדינות העולם הרבות אבל אירופה היא מרכז העולם בעיקר בגלל המרחק הקצר של הטיסה והחיבה לתרבות המקומית כמו גם למטבחים השונים. נורווגיה ובעיקר אוסלו היא יעד פחות מוכר כשמדובר במרתון ולכן היה יותר מעניין בעייני להגיע אליו ולהיחשף אליו. האנשים, התרבות, האוכל, הרחובות – הכל דומה אך בכל זאת שונה.
מסקר קטן ולא מחייב ניתן להסיק שמרתון בצפון אירופה יהיה בתנאים קרים עד קרים מאוד, כך גם אני חשבתי ולכן כאשר נרשמתי לחצי מרתון אוסלו הצטיידתי בעיקר בלבוש חורפי למתקדמים מתוך תפיסה שאם לא יועיל לא יזיק. אחרי הכל צפי מזג האוויר הכין אותי לטמפרטורה של 7 מעלות בלילה ולכ-15 מעלות ביום (מושלם לריצה). כשנחתנו בבירה גילינו שהקור כאן הוא קצת "חמים" ולא מן הנמנע שחצי מהמזוודה שלי לא תאמה את מזג האוויר הקיצי שקידם את בואנו. התנאים המושלמים הללו נתנו לנו מוטיבציה וסיבה מספיק טובה לצאת ולראות את העיר ואפילו להכיר את המסלול עליו נרוץ ולראות את ההערכות של העיר לחגיגה. את הרמזים הראשונים למרתון אתה מצפה לראות כבר יומיים לפני הזינוק, אך ככל שחיפשנו קשה להגיד שהצלחנו לגרד איזושהי הוכחה לכך שבתוך 48 שעות יהיה כאן אירוע ספורטיבי שיקיף את העיר עם 20 אלף רצים ורצות. השילוט היחיד שמצאנו היה בצורת דגלים של חסות משנית של בורגר קינג למרתון, פרסום קטנטן בחשמלית ומערום המחסומים המשטרתיים אשר המתינו בסבלנות בקרני הרחוב הראשיים. למדנו להבין שכאלו הם הנורווגים, סולידיים וצנועים גם כשמדובר באירוע בסדר גדול שכזה.
מזנקים בצהריים באמצע השלאף-שטונדה | צילום: ארן הרשלג
מי שיגיע בשנה הבאה להתחרות במרתון אוסלו צריך להסתגל לשעת זינוק כל המקצים שיש כאן. מרתון אוסלו שונה קצת ממה שאנחנו מכירים בישראל, כאן המרתון המלא מוזנק בשעה תשע בבוקר, החצי מרתון יוצא בשעה אחת וחצי בצהריים והמסלול של ה-10 ק"מ מוזנק רק בשעה ארבע אחר הצהריים. הסיבה לחגיגה הזו היא משתי סיבות. הראשונה היא משום שמנהלי המרוץ לא מעוניינים שיהיו הצטלבויות בין הרצים של המקצים השונים. חשוב להם לשמור על הקפות סטריליות של רצים שאינם רצים מרתון. כך למעשה ארבע וחצי שעות לאחר הזינוק של המרתון, המסלול כבר כמעט נקי מרצים. הסיבה השנייה היא עניין של מודעות ותרבות במובן הזה שהם מעוניינים שהאירוע השנתי הזה יתקיים לכל אורך היום. אם מוסיפים לכך את מקצה השלושה ק"מ שמוזנק יום קודם (חמישי) בשמונה בערב, אזי בעצם יש כאן מארז מרוצים לכל הגילאים ולכל המרחקים על פני כמעט 24 שעות. כמובן שצריך להוסיף לכל הטיעון הזה את עניין מזג האוויר שמאפשר לההם לרוץ בטמפרטורה מצוינת שנעה בין 15 ל-18 מעלות בממוצע לכל אורך היום.
לתחרות הבאה שלכם לחצו כאן
מסלול המרתון
זינוק לחצי מרתון בשעה 13:30 הוא באמת עניין של גאוגרפיה. בעוד שבישראל מדובר על סיכון חיי אדם, כאן באוסלו מדובר בשעה שפויה למדיי. ציפינו ל-15 מעלות כשבאותו יום שבת הופתענו לגלות שיש 18 מעלות וזה עוד בשעות הצהריים. הבעיה היתה יותר פיזיולוגית, שהרי הגוף לא מכיר את התחושה לרוץ בשעות הצהריים. ההרגל שלנו הוא לקום בחמש בבוקר ביום של אימונים או ביום של תחרויות ומרוצים ולרוץ בטווח של שעה-שעתיים מאותו רגע. כאן למעשה היה צורך להתאקלם על כך ששעת ההשכמה לא באה בהלימה ישירה עם שעת הזינוק. כך מצאנו את עצמנו קמים בבוקר בשעה סבירה למדיי, אוכלים ארוחת בוקר (על פי ההנחיות המקצועיות – בלי העמסת פחמימות בלילה אלא בבוקר), שכללה כמו כל בוקר, צהריים וערב לא מעט סלמון טרי, צרוב, אפוי או על הגריל, עושים ריצה קלילה בשעות הבוקר המאוחרות ומתחילים להתגלגל לכיוון קו הזינוק כשעה לפני ההזנקה.
ההזנקה יצאה בדיוק בזמן, לא לפני שצוות "ההווי והבידור" של המרתון מחמם ומניע את הרצים והרצות ברגעים האחרונים שלפני היציאה למרוץ. למרתון המלא שבו יש שתי הקפות, זינקו כאמור כ-2,900 רצים והוא יצא בתשע בבוקר. המקצה של החצי מרתון אכלס כ-8,000 רצים והוזנק כאמור החל מהשעה אחת וחצי ויצא בהזנקות כל חמש דקות על מנת לרווח את הנחשול הגדול. בדרך חיכו לנו 4 תחנות מים (8 במרתון המלא) המתודלקים בכוסות בלבד (לא בקבוקים) ובכל תחנה יתברר לנו בהמשך חכה בונוס קטן בצורה של חצאי בננות, איזוטוני או חטיפי שוקולד.
המפגש עם הפיורד | צילום: oslo marathon photographer
באופן אסוציאטיבי, יש הרגשה שמרתון בנורווגיה יהיה שטוח משום מה, אבל כבר ממפות הגבהים שבאתר ומשיחות עם מקומיים ניתן להבין שרק חצי מהאסוציאציה הזו נכונה, שכן במהלך תוואי המסלול מחכים כמה "מוקשי" עליות שחשוב להתכונן אליהן ברמה התודעתית. אם נחזור לזינוק, הרי שנחיל הרצים הסתער עם הזינוק אל צמרת הרחוב הראשי והחל למלא אותו. באזור הזה כמות המעודדים היתה רבה מאוד כמובן גם משום שמדובר בכיכר העיר וגם משום שהיה מדובר בשעת צהריים של יום שבת. נחיל הרצים התקדם ופנה לאחר כקילומטר אל עבר הרחובות הקטנים והמצומקים יותר של העיר מה שהאט כמובן את הריצה וזה אחד הדברים שחשוב לשים אליהם לב – לא מדובר כאן במרתון (או חצי) מהיר מכיוון שיש הרבה פניות לאורך המסלול וכמובן גם עליות וירידות.
תוואי מסלול: קילומטר 3 ועד קילומטר 5
החל מהקילומטר השלישי עד החמישי ישנן עליות מדורגות ונסבלות. זהו אזור מגורים בתחילתו, המוביל אל עבר החלק הפרברי יותר שבסופו ממוקמים פארקים. האזור הזה נעים מאוד לריצה והכביש מספיק רחב כדי שכל הרצים שכבר יצרו מרווחים גדולים ביניהם ירוצו בנוחות רבה. מארגני המרתון הסבירו באחד המפגשים המקדימים שקיימתי איתם, שמכיוון שהעיר נמצאת כל העת בשיפוצים ובבנייה, עליהם לעדכן את המסלול ולכן אין זה מן הנמנע שיתכנו שינויים ועדכוני מסלול כל שנה – ולכן חשוב להשוות ולהתעדכן במסלול מדי שנה. החלק היפה ביותר במסלול מתחיל בקילומטר החמישי כאשר חולפים על פני פארק הפסלים של ויגלנד (הסבר מורחב בתחתית) שנחשב לאחד המקומות המרשימים, היפים והאסתטיים שיש לעיר להציע. כיוון שאנו כבר רחוקים מהעיר עצמה, הנוף מתחלף והאדריכלות של בתים גבוהי קומה וצפופים, מתחלף באטיות לזה של בתים פרטיים עם מרחבים פתוחים ואווריריים.
מסלול המרתון
קילומטר 5 ועד קילומטר 8
מהקילומטר החמישי ועד הקילומטר השמיני למעשה המסלול חודר אל תוככי הפארק והריצה בדקות הקרובות מתקיימת בין העצים, האגם המקומי, הלבלוב העונתי של צמחי המקום ואווירה פסטורלית שמתנגשת עם להקות רוק וראפ נורווגיות, אשר מפוזרות במרחב ועושות אנרגיות טובות לרצים. על התוואי הזה חולפים מקומיים רבים אשר מעודדים את כולם בקריאות חצי מנומסות-חצי המוניות (וזה לא קל להם להיות המוניים) שנשמעות כמו HEYA-HEYA – שזה משהו כמו "כל הכבוד לכם". בכל מקרה, גם אם לא הבנו מה הפרוש היה ברור שמדובר במחווה של נחמדות ורצון טוב של הזדהות.
קילומטר 8 ועד קילומטר 13
מהנקודה הזו ממשיכים צפונה ובסוף תוואי דמוי "אוכף" יורדים חזרה לכיוון העיר ופוגשים את מימי הפיורד המפורסמים של נורווגיה והאזור כולו. אני חייב להכריז שמדובר בנוף עוצר נשימה וממדי הפיורד באמת מעצימים כל צעד בריצה. האפסיות שלנו כרצים אל מול העוצמה המימית שנגלית מבין ההרים היא מפעימה. הפיורד שהוא אחד מאבני היסוד הטבעיים של המדינה, נוצר כאשר קרחון פוגש את מי הים ומפשיר, והתוצאה היא עמק בעל שוליים חדים המוצף על ידי מי הים. הריצה שמקבילה לפיורד ממשיכה עד הקילומטר ה-13 והיא נותנת אנרגיות נהדרות וניחוחות נהדרים ואפילו נחת רוח מסוימת. מי שתכנן את המסלול חשב על חיבור הפן החזותי הזה והשאיל אותו אל תוך הריצה. הקילומטר ה-12 מוביל כבר לאזור הנמל החדש והיפהפה של אוסלו, בו משולבים עשרות מסעדות ובתי קפה לצד המוזיאון לאמנות מודרנית ובהמשך גם למרכז נובל לשלום (הסבר מורחב בתחתית). הריצה לאורך המדרכה הצרה של הנמל יוצרת קרבה, שלא לומר התחככות עם המקומיים, שמחייכים לכל בנימוס המרוחק המתבקש.
המסלול רק נראה שטוח | צילום: ארן הרשלג
קילומטר 14 ועד קילומטר 21
התוואי מתחיל להתרומם ולהעלות כאן הילוך. אם עד עכשיו המסלול היה סביר, שטוח ועם עליות בריאות וסבירות, החל מכאן יש הרגשה של דז'ה וו עם בירת ישראל. כמובן שאי אפשר להשוות בין מרתון ירושלים למרתון אוסלו, אך העלייה כבר לא היתה מתונה ומי שלא התאמן על עליות בתכנית שלו ירגיש את השרירים ברגליים מנסים לתת תגובה לכביש. העליות באות במנות גדושות, אך עם הפסקות קלות של מסלול שטוח. בפועל יש עלייה של כ-200 מ' ואחריה מדרגה שטוחה של כ-100 מ' וכך חוזר חלילה. כאשר מגיעים לאחר כ-3 ק"מ לקצה הפסגה ההררית של הרחוב, מתחילים לרדת אותו על כביש מקביל לזה שעלינו דרכו. כך בעצם מקיפים את הרחוב המרכזי משני צדדיו. בקילומטר ה-19 גם זוכים במנה נוספת של תחנת שתייה והפעם היא מאוכלסת בקולה. לאורך הקילומטרים האחרונים העין צדה כשלושה מקרים של רצים ורצות מהמרתון המלא שמקבלים עזרה ראשונה וטיפול ראשוני. מכאן הכביש נשפך בקילומטר האחרון אל קו הסיום שמשני צדדיו מעודדים רבים המחכים לרצים שמסיימים את המשימה היומית שלהם. השמחה נשפכת לכל עבר גם זו הרצים והרצות, גם זו של המעודדים ובסוף גם של מחלקי המים והמדליות שכל מדליה שיורדת להם מהיד מקרבת אותם אל סוף היום הארוך שעבר עליהם.
נורווגיה בכלל ואוסלו בפרט היא כל מה שאתם לא מכירים (או פחות מכירים) וזה פוגש אותך מהרגע שאתה נוחת ועד לרגע שאתה ממריא בחזרה. הנופים התיירותיים כאן מזמינים ומפותחים, התרבות סביב הפיורד על כל היבטיו הנם מקור לגאווה ולתעשייה חשובה למדינה, האנשים נראים מרוחקים אבל רק למראית עין. בפועל העיצוב החברתי שלהם מפורש מהמקום שאינם רוצים להפריע או לפגום בפרטיות שלך ולכן הם ישתדלו לא להתבלט ולא לחדור ענייניו האישיים של אדם אחר.
קו החוף שמתקמר על הנמל המקומי שנקרא "האקר בריגה" | מרתון אוסלו צילום: oslo marathon photographer
5 מקומות לבקר בהם בעיר אוסלו
1. פארק הפסלים של ויגלנד: הוא היה אחד האמנים החשובים והמוכרים בנורווגיה ועל שטח של 300 דונם הוא ביקש להקים פארק פסלים עם 190 פסלים העוברים תהליך נפשי מרגע לידתם ועד מותם, כשגולת הכותרת היא מונולית שגובהו 14 מטרים החולש על הגבעה הגבוה ביותר בפארק.
2. מוזיאון מונק: להבדיל מגוסטב ויגלנד, אדוארד מונק היה האמן הנורווגי המפורסם לא רק בארצו, אלא גם מחוצה לה. מונק צייר אלפי רישומים וציורים ובחן לא מעט את נפש האדם, כאשר הציור המפורסם ביותר שלו הוא "הצעקה". המוזיאון הקטן הזה שבקרוב יעקור ויעבור למיקומו החדש מאכלס בו 150 יצירות של האמן וגם את אחת הגרסאות של היצירה "הצועקת" שלו.
3. מרכז נובל לשלום: המוזיאון מעלה על נס את דרך השלום כפתרון סופי שכולם מגיעים אליו על פני הגלובוס ומציג את סיפוריהם של הזוכים מהיום הראשון של המפעל שייסד אלפרד נובל שהיה למעשה שוודי. למעשה הוחלט כי רק פרס נובל לשלום ניתן באוסלו וזאת משום שנורווגיה הנה מדינה שלא תכננה והוציאה לפועל מעולם מלחמה.
4. ארוחת בוקר נורווגית: אמנם לא מדובר באטרקציה או מקום בילוי ותוכלו למצוא אותה בכל מסעדה ובית קפה, אבל עדיין מדובר במשימה שחייבים לבצע. ארוחת בוקר נורווגית תמיד תוגש עם מנת הדגל המפורסמת והיא דג סלמון שנמשה מהמים לפני שעות אחדות – הדג כל כך טרי וצבעיו נראים כאילו נמשכו ממכחולו של אמן מקומי, שקשה שלא להתמכר למעדן המקומי הזה.
5. מוזיאון לאמנות מודרנית: קו החוף שמתקמר על הנמל המקומי שנקרא "האקר בריגה", התחדש בשנים האחרונות והושקעו בו מאמצים רבים למשוך למקום מסעדות ובתי קפה, אבל הוצב בו גם המוזיאון לאמנות מודרנית "אסטרופ פירנלי". מלבד אוספים של אמנים ידועים כמו: ג'ף קונס, אנדי וורהול ופרנסיס בייקון, תפגשו כאן גם יצירות של אמנים מקומיים שמגדירים מחדש את המודרניזם. יחד עם זאת, המבנה עצמו הוא תערוכה בפני עצמה, כאשר מוטיב המים של הפיורד עובר תחת המוזיאון באמצעות תעלה.
