מאת:עופר ביידה
בשנתיים הקודמות הייתי אחד מכמה עשרות ישראלים,
שרצו בכל שלושת המרתונים הרשמיים באותה השנה – טבריה ירושלים ותל אביב.
גם השנה רצתי (אם אפשר לקרוא לזה כך) את מרתון טבריה האחרון,
אבל את התוצאה של מעל 6 שעות (למרות שרצתי רק עם המצלמות הקטנות שלי) אעדיף לשכוח.
על מרתון ירושלים ויתרתי השנה,
שילוב של בעיות ברכים שהציקו לי גם בטבריה,
והאכזבה מהחוויה שלי שנה קודם,
עקב גשם וסיום לאחר שנפתח הכביש,
לא שכנעו אותי לרוץ במרתון שהכי מזכיר לי מרתונים גדולים בחו"ל.
שבוע אחרי מרתון ירושלים וכשבוע לפני המועד המתוכנן של מרתון תל אביב,
עוד שקלתי להירשם בכל זאת למרתון המלא
ולהשלים לפחות 2 מתוך 3 המרתונים, אבל בסוף זה לא קרה…
כמה ימים לפני יום שישי המיועד לאירועי מרתון תל אביב
ועולם הריצה הישראלי כמרקחה,
משרד הבריאות ממליץ לבטל את המקצה המלא
ולסיים את כל המקצים לפני השעה 09:30.
המרתון המלא אכן נדחה בשבוע
ויערך במסלול חליפי בפארק הירקון ושעת זינוק שאר המקצים מוקדמת.
למרות הכול עומס החום גובה מחיר כבד,
מיכאל מיכאלביץ מסיים את חצי המרתון אך מתמוטט ונפטר בהמשך,
ועוד משתתפים רבים נזקקים לטיפול רפואי.
שבוע חדש ומזג האוויר הצפוי ביום שישי הקרוב
אליו נדחה המקצה המלא צפוי להיות גם קצת חם,
עיריית תל אביב ומארגני המרתון מודיעים על ביטול המקצה המלא, והפעם זה סופי.
האם העובדה שנשיא ארה"ב ברק אובמה מסיים באותו יום את ביקורו בישראל
ורונאלדו ונבחרת פורטוגל שיפגשו את נבחרת הכדורגל של ישראל תרמו לעניין?
התשובה לכך כנראה תישאר רק בגדר השערות של רצי המרתון המתוסכלים.
חלק מרצי מקצה המרתון המלא כבר רצו באופן עצמאי את המרחק המלא
ביחד עם רצי חצי המרתון שבוע קודם אחרי שהורשו להשתתף בפסטיבל הריצה המקורי,
ואחרים מתכננים (וגם יבצעו) לרוץ מרתון מלא בכל זאת ביום שישי הקרוב למרות הביטול הרשמי.
חברת "שוונג" בעלת האתר בו נכתב סיכום זה,
מחליטה בהתראה של 4 ימים לארגן מרתון חלופי,
תחת המותג "ישראמן" (השייך לה) המזוהה עם תחרות הטריאתלון הארוך באילת,
והתחרות המתוכננת ישראמן צפון (בשיתוף איגוד הטריאתלון) בכנרת.
כדי לפתור את בעיית החום הצפוי ביום שישי (בגללו בוטל המרתון הרשמי),
המרתון מתוכנן ליום שבת בו צפוי מזג אוויר קריר יותר.
כאשר אני שומע על כך לראשונה (בפייסבוק כמובן),
אני מחליט שזו אופציה בכל זאת להוסיף עוד מרתון לשנה זו,
ואני מתווסף ל-500 המשתתפים שנרשמים והופכים בהמשך ל-600.
המסלול המתוכנן בפארק הירקון ורמת החיל
שזז בהמשך לכיוון טיילת תל ברוך ישלח אותנו לרוץ 4 הקפות של 10.5 ק"מ,
ג'לים ואיזוטוני מובטחים, ומבחינתי השלב הבא הוא לדאוג לאנרגיה של המצלמות שלי,
שלא הספיקה במרתון טבריה האחרון.
יומיים לפני המרוץ, אני שוקל לבדוק אם אוכל לרכוש עוד 2 סוללות למצלמה הקטנה היותר טובה,
אבל סערה חדשה נגלית לעיני בפורום ריצה וטריאתלון בתפוז, ואני מוותר על הרעיון.
איגוד האתלטיקה מבקש מ"שוונג" לבטל את המרתון בטענה שמרוצי חצי מרתון ומרתון מלא
צריכים לעמוד בתו התקן שביישומו החל האיגוד בשנתיים האחרונות.
נראה שגם עיריית תל אביב מתנערת מהמרתון החליפי
אבל עושה רושם שמעבר למילים לא נעשה מאמץ לעצור אותו…
יום שבת הגדול מגיע.
הזינוק נקבע לשעה 5:45,
קצת פחות מחצי שעה לפני כן ואזור הכינוס ליד מסעדת "מיסטיק רוז",
לא הרחק מגשר התערוכה המחבר בין חניון רידינג למתחם גני התערוכה הישנים,
כבר מלא אנשים.
מזג האוויר אכן היה למיטב זיכרוני נעים,
ואנחנו מתחילים לנוע אל עבר נקודת הזינוק.
המצלמה הגדולה כבר "הופקדה" למשמורת בידיים נאמנות,
וכזכור למצלמה הקטנה היותר טובה (הסוני בשבילכם) יש לי רק 2 סוללות.
למצלמה השנייה (להלן הקודאק) קניתי 4 זוגות סוללות AA (המוכרות כסוללות אצבע בשפת הקיוסקים),
כדי לא להגיע למצב בו את הקילומטרים האחרונים ארוץ נטול מצלמה,
כמו במרתון טבריה חודשיים קודם לכן.
מסיבה זו, אני מוותר על שימוש במבזק (פלאש בלעז),
מה שיעזור לנו לספוג את האווירה שם בחוץ.
על קו הזינוק לפני המרוץ בו אני ואת עומדים לרוץ…
כאשר אני רואה שמי שמעביר את התדרוך הוא מייקי כץ אני יודע שאני במקום הנכון.
מייקי, לשעבר מזכ"ל איגוד הטריאתלון ואחראי על תחרויות גדולות באיגוד,
היה שותף לניהול תחרות הישראמן האחרונה בינואר באילת,
והיום הוא גם פה שותף למאמצי חברת "שוונג" בארגון מרתון זה בזמן כה קצר.
הרצים והרצות כבר מוכנים לצאת לדרך,
אבל לפני כן, דקה קצרה של מחיאות כפיים,
לזכרו של מיכאל מיכאלביץ שנפטר (כמו שהוזכר בתחילת סיכום זה),
בסיומו של חצי מרתון תל אביב שבוע קודם.
יוצאים לדרך!!!
גשר העץ המרחף (אוסישקין מערב) המחבר בין גני התערוכה הישנים לאוסישקין,
לוקח אותנו לגדה הדרומית של נחל הירקון בדרכינו מזרחה.
הוא ידוע כנראה גם בשם גשר בן אליעזר (ע"ש אריה בן אליעזר),
למרות שבכלל לידו הונחה אבן הפינה לגשר שאמור היה להיקרא גשר ווקופ,
על שמו של הנציב העליון הבריטי של אותה התקופה.
מבולבלים, לא נורא יש עוד בהמשך…
התירוץ לחוסר המיקוד של התמונה הבאה יכול להיות השעה המוקדמת…
עם קצת יותר ריכוז, ליאת סורסקי ועופר אבישי בכל זאת יזכו לתמונה יותר חדה…
השילוט בתמונה הבאה שולח אותנו לרוץ מתחת לגשר,
אחד מיני רבים אותם נבקר במהלך הריצה.
במקרה זה נראה לי שהיה זה גשר הלבבות והכוכבים (אוסישקין מזרח).
מי שקרא את הסיכום שלי למרתון טבריה האחרון,
יודע כבר שאפליקציית האנדומונדו,
לא באמת מתקרבת לדיוק של שעון ריצה ייעודי מבוסס GPS, כמו גארמין למשל,
בשלב זה אני כן מאמין לה (בדיעבד לפני זמני הביניים שהיא רשמה),
שהקילומטר הראשון כבר מאחוריי.
הריצה לאורך גדות נהר מעלה בי זיכרונות ממרתונים בחו"ל, למשל אמסטרדם 2010 .
עושה רושם שהרצים השתלטו על שני צדדי השביל,
בינתיים נראה שרוכבי האופניים כנראה עוד לא התעוררו…
אל שלטי האזהרה והתראה (מקום מסוכן לגביו לא נקבע תמרור מיוחד),
ההוריה (שביל משותף לאופניים והולכי רגל בלבד)
או האיסורים וההגבלות (שבמקרה זה מורה לנו להאט),
מצטרף גם שלט ההכוונה של המרתון,
ששולח אותנו לחלוף מתחת לעוד גשר.
האם זהו גשר הירקון בדרך נמיר?
לפי הקשת בתמונה, אני חושב שהתשובה לכך היא כן…
נראה שהקילומטר השני הסתיים לפי אפליקצית האנדומונדו.
מרוב גשרים אפשר לחשוב שאנחנו במרתון ניו-יורק,
למרות שחלפו כבר יותר משמונה שנים,
אני לא בטוח שליאת שלום "סולחת" לי,
על שנרשמתי להגרלה של מרתון ניו-יורק בעקבותיה ובעוד אני התקבלתי,
היא נאלצה להסתפק בכתבה המצולמת שלי בטור זה,
שאז עוד כללה הרבה פחות תמונות ומילים מהסיכומים שלי בימים אלו…
בדרך כלל נהוג להניף ידיים אל מול המצלמה ולא מאחוריה,
אבל במקרה הזה היה שם עץ, ומאחוריו "הסתתר" צלם אחר של "שוונג"…
עדיין רצים ורצות רבים נראים כאשר אני והמצלמה מביטים לאחור,
זמן קצר לפני שאנחנו מגיעים לתחנת הריענון הראשונה, לפני שסגרנו 3 ק"מ.
התחנה מספקת לנו מים, מבחינתי גם בהשוואה למרתונים בחו"ל זה בהחלט מספק בשלב זה.
הבאתי מהבית את אחד הג'לים של GU שהיו בשקית של מרתון טבריה,
אני כבר לא ממש זוכר (למרות שעברו פחות משבועיים מאז) מתי צרכתי אותו,
אבל אני מניח שזה לא היה אחרי שעברה רק רבע שעה מהזינוק…
גשר בבלי לוקח אותנו אל הגדה הצפונית שם ימשיך מסלול המרתון.
הגשר "נגמר" די מהר, אבל בכל זאת לא בכל יום יש הזדמנות לצלם עליו רצים (יחסית) רבים.
אסף ליבנה שהיה שותף בשנים עבורו לחצי המרתון בפארק הירקון בסוף אוגוסט,
יחד עם משה פרץ נראה שמח גם כשהוא לא בצד הרצים או המארגנים.
והנה אנחנו כבר רצים בגדה הצפונית.
לא היינו כבר מתחת לגשר הזה???.
לפי התמונה הבאה כנראה שהתשובה היא כן,
הקשתות של גשר הירקון אכן נצפות באופק.
אבל האם לפני נעבור מתחת לגשר בר יהודה?
מרוב גשרים קצת יצאתי מאיפוס,
עומר ברק – אותו נפגוש בהמשך סיכום זה,
כתב בעקבות הסרטון שעשיתי מתמונות מרוץ זה את התגובה הבאה:
"היה שם ים ונהר וגשרים והרבה מעודדים והרץ המצלם. בטוח שזה לא מרתון ונציה?"
האמת נראה שיש דברים בגו…
החלק המסומן של מסלול הריצה בספורטק נמצא כעת מתחת לרגלינו.
וכך זה נראה מהצד השני…
מיכל לוי ויניב לוי מייצגים את קבוצת הריצה של וינגייט,
בעוד איריס נאור וערן נאור מייצגים את רצי הר אדר!!!
גשר הלבבות והכוכבים שוב נראה באופק,
והוא לוקח אותנו,
להמשך מסלול הריצה,
ללא שנצטרך לחצות את הכביש שנראה בצד ימין של התמונה הבאה.
אנחנו ממשיכים בנתיב שמתפצל שמאלה,
כמו שמורה שלט ההכוונה בתמונה הבאה.
האם לא הייתי מעדיף לסור למגרשי הטניס שנראים בצד שמאל, על לרוץ מרתון?
במחשבה שנייה אחרי "הצלחתי הגדולה" בטורניר פורום טניס בתפוז שנערך שבוע לאחר מרוץ זה,
כנראה שלשחק טניס בלי להתאמן אפילו יותר בעייתי מלרוץ מרתון בלי להתאמן…
רינה אגולסקי מאיילות "מפריעה" את מחשבותיי וזוכה בתמונה ראשונה להיום,
זמן קצר לפני שנגיע לגשר מרכז החתירה???
במחשבה שנייה פחות עקרוני לי כרגע מה שמו של גשר זה,
אבל המחשבה שאאלץ לעבור גשר זה היום עוד שלוש פעמים,
נראית לי קצת יותר מטרידה…
הבטחתי עוד תמונות לרינה, אז צריך לקיים!!!
מסר מהמעודדים ומעודדות:
"דודי קדימה לפודיום".
גשר התערוכה נראה באופק,
אבל הוא לא חלק מהמסלול.
נראה שפספסתי בהקפה הזו את התמונה של שולחן נקודת הביקורת/זמני ביניים שהייתה בקרבתו…
אבל כנראה שגם מערכת ה-Livetracking שרשמה זמני ביניים בנקודה זו,
לא רשמה לי זמן בהקפה הראשונה,
אז איך היינו אומרים בשפת הסלנג – אנחנו פיטים או בעברית תיקו או מידה כנגד מידה…
היו מועדוני ריצה שהעמידו שולחנות עם כיבוד (כנראה) ללא קשר לאלו הרשמיים של המארגנים.
גם פה חלק מהרצים "גולשים" לנתיב האופניים,
אני מעדיף להימנע מכך במידת האפשר,
או שלא,
בטח אם אני רוצה לתת לגילי קפלוטו את הכבוד במרתון הראשון שלה,
או להיות בנתיב הנכון בו ממוקמת תחנת הריענון הבאה עלינו לטובה,
לפני הגיענו לקילומטר השישי לפי האנדומונדו!!!
לפי התמונה בינתיים נראים בידיהן של מירב פרי (מימין) ומיכל רג'ואן (משמאל),
רק בקבוקי מים קטנים, אבל ארוכה הדרך עד לסיום…
אם כבר הגעתי לרוץ היום,
לפחות אתעד את המרתון הראשון של גילי,
כל עוד אני מסוגל לרוץ בקצב שלה…
מרחוק בצידה השמאלי של התמונה הבאה,
נראה שלט בצבע ירוק המבשר שאנחנו כעת בתחומי חוף תל ברוך.
לארי שיפמן מסמן וי,
וגילי מדמה המראה לא הרחק משדה דב אליו נגיע בעוד זמן לא רב…
עוד גשר נראה ברקע,
הפעם זהו הגשר שמחבר בין טיילת רידינג ליד תחנת הכוח לטיילת תל ברוך,
כולל ביקור לאורך הגדרות של שדה דב..
מה שמו של הגשר לא ממש הצלחתי להבין,
אולי נקרא לא גשר רידינג החדש,
אם כי על הישן עוד לא רצנו היום…
הגשר כבר מאחורינו ושמואל צור אולי מרגיש כמוני שהוא רץ מרתון בחו"ל.
גילי קפלוטו זוכה לעוד תמונה פסטורלית,
רגע לפני שאני עובר להתמקד ברצים הראשונים שמגיעים ממול…
אלעד שניידר הוא אחד מהם.
עוד ועוד רצים חולפים על פני,
את שתי הרצות המובילות כנראה פספסתי בהקפה הזו,
אבל את אילנית חזן שבאה לנסות לשפר תוצאה ממרתון ירושלים שבועיים קודם ממש לא,
בכל זאת, אם אילנית החליטה לחזור ולהתמקד במרחקים קצרים,
אחרי שרצה 100 מייל בסובב עמק האחרון, מי אני שלא אפרגן…
זמני הביניים שרשם האנדומונדו רומזים שאולי הגעתי כבר לסוף הקילומטר השביעי .
נראה שהרצים והרצות שמגיעים ממול כבר לפחות 2 קילומטרים לפני….
הכיתוב על החולצה של הרצה מלפני אומר:
I don't stop when I'm tired, I stop when I'm done
אני מניח שרצים ורצות מזדהים עם המוטו הזה,
אבל בכל זאת כאשר אנחנו זוכרים את הסיבה,
שבגללה מחינו כפיים לזכרו של מיכאל מיכאלביץ לפני הזינוק,
כמו גם שני מקרים קודמים של רצים שנפטרו בשנים האחרונות,
כנראה כתוצאה של סיבוכים ממכת חום,
אפשר להסתכל על כך גם מזווית אחרת!!!
קרוב לוודאי שחלק גדול מהרצים והרצות,
היו מעדיפים לרוץ את מרתון תל אביב הרשמי כפי שתוכנן ברחובות העיר המרכזיים,
אבל ריצה ליד ים ועצי דקל לפחות מבחינת הנוף, היא גם תחליף לא רע.
זהירות בסיבוב,
רגע לפני שנגיע לתחנת הריענון,
שנמצאת בנקודת הסיבוב.
השלט מודיע שבהקפה הראשונה המרחק שעברנו הוא 7.8 ק"מ.
האם פה סוף סוף לקחתי את הג'ל של GU שהכינותי מראש?
אולי,
בכל מקרה כנראה ג'ל אחד של Power Bar,
מצא את מקומו לכיס האחורי של מכנסי הריצה הארוכים שלי,
לשעת צרה שבוודאי תגיע בהמשך.
כמובן לא לפני שביצעתי סקר טעמים קצר(ללא טעימה כמובן),
שבסופו בחרתי משהו:
מנגו? בננה? פירות טרופיים? מי זוכר…
בחלוף דקה לא ארוכה,
אני יוצא לדרך לקראת החלק האחרון של ההקפה הראשונה,
למפגש ראשון להיום עם רצי השפלה מילי שפיר אמוץ כרמיאל ורוני שפירא.
אני כבר לא ממש זוכר עם הרוח בחלק זה של המסלול,
הציקה לנו בכל 4 ההקפות או רק בחלק מהן,
אבל אין ספק שהיא הזכירה קצת את השרקייה המפורסמת ממרתון טבריה…
תמונת יחיד על רקע ים, נראה לי תמיד רעיון טוב,
אבל גם תמונה קבוצתית זה לא רע,
שלא לדבר על תמונה עצמית בחסות הצל של "הרץ המצלם"…
אני בנתיב האופניים?
כנראה ששיקולי צילום קצת הוציאו אותי מאיפוס…
חזרנו אל הגשר לו "החלטתי" לקרוא "גשר רידינג החדש",
בדקות האחרונות לפני שאסיים את ההקפה הראשונה.
רגע, רגע, רגע,
מה זה הגשר שנראה שוב באופק???
כנראה שצילמתי תוך פנייה לאחור,
את איתי מלא-רון, אסף אמבר וצחי שטרן,
זמן קצר לפני שיעברו אותי,
בדרך שלהם לסיים (קצת לפני) את ההקפה הראשונה…
לחזית שוב!
הרבה מעודדים ומעודדות נצפים בשטח,
ניר ברק – מנכ"ל "שוונג" ואחד מהאנשים המרכזיים מאחורי מרוץ זה – הוא גם אחד מהם.
יובל חץ על הכריזה, מנסה בכל כוחו (יומיים לפני ערב פסח) "לברר" אחד עשר מי יודע?
אני משתף פעולה וצועק: אחד עשר כוכביא,
למרות שבזמן אמת אני לא ממש בטוח שאני צודק…
יובל כנראה נכנס למצב רוח אסטרונומי משהו,
אבל בשביל זה נחכה להקפה הבאה…
הדרך לסיום ההקפה הנוכחית עוברת בגשר…
כזכור קראתי לגשר הקודם שעברנו לפני כשלוש דקות "גשר רידינג החדש",
בתחילת ההקפה עברנו על גשר העץ המרחף.
סיפרתי גם שלמרות שהוא אמור היה להיקרא גשר ווקופ,
על שם הנציב הבריטי העליון סר ארתור ווקופ,
הוא הוקם הרבה שנים מאוחר יותר ונקרא גשר בן אליעזר,
ע"ש אריה בן אליעזר (איש אצ"ל שהיה לחבר כנסת מטעם תנועות החירות וגח"ל, שקדמו לליכוד).
ברם אולם, בטעות נקרא גשר זה עליו אנו רצים עכשיו גשר ווקופ ואפילו הוצב שם שילוט בהתאם,
בעוד הקהל הרחב בכלל התייחס אליו כגשר רידינג.
בסופו של דבר החליטה עיריית תל אביב לא לשנות את השמות או להסיר את הכיתוב…
נפרדנו לשלום מהגשר (עד להקפה הבאה) וסיפור גלגוליי שמו,
לטובת הפינאלה של ההקפה הראשונה,
הכיתוב על חולצתה השחורה של Rebecca Stefansky שואל:
Does This Shirt Make Me Look Fast
"התשובה" שלי כמובן מגיעה בצורת תמונה…
גשר התערוכה (עליו כזכור אנחנו לא רצים היום) מבשר שסיום ההקפה כבר ממש פה,
כפי שאפשר לראות בתמונה הבאה.
האם יהודה גולן שניצב ליד מיכל משקה איזוטוני, מחלק כבר עכשיו משקאות מסוג זה?
גם אם כן כנראה שהייתי טרוד בדברים אחרים,
ואחרי שהצטיידתי בצמיד בצבע אדום שיאשר שסיימתי את ההקפה הראשונה,
אני מתחיל את השנייה.
לפני כן רק נציין שהזמן הרשמי שנרשם לי להקפה הראשונה היה 1:02:44 שעות.
עכשיו אני צריך לקוות שצילמתי דברים שונים בהקפה זו,
כדי שיהיה לי מה לכתוב בלי לחזור על עצמי…
נתחיל בכך שגשר העץ המרחף (גשר בן אליעזר הידוע גם כגשר אוסישקין מערב)
שוכן בקרבת רח' דוד רוטלוי,
ומתחבר לתחילתו של רחוב אוסישקין,
שם שוכן מאז 1935 מועדון השייטים תל אביב,
שאת סירותיו כנראה אפשר לראות בתמונה הבאה.
מגשר אוסישקין מערב נמשיך לגשר אוסישקין מזרח (גשר הלבבות והכוכבים).
המדרגות בצד הגשר מציעות דרך מילוט אל הכביש שמעלינו,
אבל אנחנו מעדיפים להמשיך לרוץ מתחתיו…
לצד משתתפי המרתון אפשר לראות מי שיצאו כנראה לצעידת בוקר מוקדמת,
או לרכיבה על אופניים הנראות בצידה השמאלי של התמונה באופק.
נראה שבקטע זה רוב הרצים משתדלים לשמור על הנתיב השמאלי המיועד להולכי הרגל.
נוותר בהקפה זו על התמונה עם תמרורי התנועה וההכוונה מההקפה הראשונה,
לטובת דורון פלג בדרכו אל מתחת לגשר הירקון .
"צלם הבית" עומר מנוס "נתפס" לא מוכן למרות שהמצלמה שלו עדיין נראית בתמונה.
הבטחתי מפגש נוסף עם רצי השפלה,
כנראה שהוא יחכה קצת…
הפעם אני מזהה את הצלם (שבהקפה הקודמת "התחבא" מאחורי עץ) בזמן.
מאירה טוכמאייר מרצי רעננה,
"זוכה" גם היא לתמונה (קצת באיחור),
בעקבות בקשה/המלצה של "צלם הבית" של המועדון שלה…
המפגש השני המובטח עם רצי השפלה מגיע לבסוף,
שניות ספורות לפני הגעתנו לנקודת הריענון ליד גשר בבלי.
פגשנו כבר ליד תחנת הריענון שליד גשר רידינג (הישן),
בניר ברק מ"שוונג" אחד מהאנשים שמאחורי מרוץ זה.
"שוונגיסט" נוסף ועוד אחד מהאנשים מאחורי המרוץ הוא גבי אטל,
גבי עוזר בחלוקת בקבוקי המים – תודה!
השלט בתמונה מספר שעברנו 13.1 ק"מ,
ואני כמובן לא מוותר על משקה איזוטוני שמציעה תחנת ריענון זו.
האם ניצלתי עצירה זו גם כדי לאכול את הג'ל,
שלקחתי בנקודת הריענון בנקודת הסיבוב בטיילת תל ברוך לפני כששה קילומטר?
אני חושב שכן…
בהקפה זו התמונה שלי על גשר בבלי כוללת קצת פחות רצים ורצות,
אבל אביטל רותם שמחה "לככב" שוב בתמונות ובסיכום שלי ממרתון תל אביב,
גם אם השנה זה רק במרתון התחליפי.
ואנחנו שוב רצים בספורטק,
לפגישה נוספת עם גשרי בר יהודה והירקון,
נוותר שוב על שלטי הכוונה לטובת הרצים,
למשל איציק אלעזר ואיתן דביר מאנדיור.
מועדון הטניס מכבי תל אביב ומרכז החתירה דניאל נראים שוב באופק,
לפני שאנחנו מטפסים שוב בגשר מרכז החתירה.
כחצי שעה לאחר שראינו את גשר התערוכה מימיננו,
הוא מופיע כעת בצד שמאל.
בהקפה הראשונה כזכור לא צילמתי את שולחן נקודת הביקורת,
ומאידך לא הייתה לי תוצאת ביניים בנקודה זו,
זמן טוב לתיקון שתי בעיות אלו – תמונה יש,
וזמן הביניים שלי הוא 1:35:35 שעות.
האם החברים בתמונה הם חברי קבוצת הריצה "לרוץ עם משה" (פרץ),
כפי שרמז השלט (לא בתמונה) שהיה מטרים ספורים לפני כן?
בכל מקרה כל הכבוד על היוזמה והעידוד!
גשר רידינג (הישן) שנראה כמעט על כל אורכו מרחוק,
מבשר על ביקור שני בצד זה של תחנת הריענון באזור הנמל.
מלבד חיוך מציעה מיכל גרונדלנד שסיימה שבוע קודם את חצי מרתון תל אביב,
גם מים בננה וג'ל.
יפה לראות שרצים ורצות באו לתמוך ולעזור היום במרתון התחליפי.
אחת התמונות הכי יפות שיצא לי לצלם (לדעתי האישית),
הייתה עת קלטה המצלמה שלי את מיכל שהייתה אז שדרית קווים,
ליד דודי סלע שניות לאחר שמחת הניצחון שלו,
במשחק בגביע דיוויס ברמת השרון (נגד לוקסמבורג אם אני זוכר נכון).
היום מיכל משמשת כדוברת ההתאחדות לכדורגל,
והיא לא הייתה הנציגה היחידה היום של ההתאחדות באירוע,
אבל על זה בהמשך…
אני מוודא שבינתיים אני עוד לא אחרון,
בהנחה שהרצים והרצות בתמונה לא משיגים אותי בסיבוב שלם או יותר,
בזמן שכנראה "העמסתי" עוד שליש בננה.
"הרץ המצלם" של "שוונג" מצלם צלם יותר סטטי של "שוונג",
לפני המשך תנועה.
אם לא הייתי רץ,
נראה לי שרקע התמונה האידיאלי,
היה יכול להיות זה שעליו נראית ריטה מריומה,
בדרכה למקום השני בקטגוריה שלה.
בעצם גם מראה מעל הגשר היא אופציה לא רעה בכלל…
צביקה מנדל וניצן עוז רצים גם הם (כמוני וכמו רבים אחרים) עם כובע,
גם אם בשלב עדיין השמש לא קופחת בראשנו.
כפיר רווה רץ עם חולצה שעליה כיתוב,
לזכרם של סרן עומרי שחר וסגן רפי בובליל שנהרגו שנה שעברה בתאונת דרכים.
עומר מנוס חוזר לריטואל הרגיל – אני מצלם אותו מצלם אותי…
ליאת ירושלמי וצפריר גולן נכנסים לתמונה הבאה,
ואני נזכר בריצת המסכמת בה השתתפתי,
בשדות שליד קיבוץ גן שמואל לפני מספר שנים כהכנה למרתון טבריה.
הריצה אורגנה ע"י צפריר ועוד חברים,
ומאז,
כמו גם מהריצה המסכמת שנה מאוחר יותר בזיכרון יעקב,
בארגונו של צביקה פישמן,
אני עדיין מחכה למרתון בישראל שתחנות הריענון בו,
יזכירו את אלו של אותן ריצת מסכמות.
היום – בינתיים יש לי הרגשה,
שאולי מצאתי ריצת מרתון כזו…
ואם מדברים על תחנת ריענון, הרי היא כבר כאן.
אני צורך ג'ל אחד ושולח אחד נוסף אל מקומו הקבוע בכיס האחורי של מכנסי הריצה.
לפני זמני צילום התמונות, נראה שאני קצת "מתנחל" בתחנה,
לפני שאני ממשיך בדרכי…
אחד הדברים שאני משתדל לא לשכוח,
הוא לבדוק אם עדשת המצלמה לא נרטבה או התלכלכה לאחר ביקור בתחנת ריענון.
לצערי ואולי גם לצערם של מייק מוסט ואורלי יאקל,
כנראה שלא הקפדתי על כך לפני פגישתי בהם…
יהלי חלילי עובר אותי כבר בהקפה שלמה,
בדרכו לסיים את השלישית שלו!
לאילנית חזן זה ייקח כנראה עוד קצת זמן,
אבל ברור לי שזה יקרה…
שוב על גשר רידינג החדש והלא נגמר,
עד למפגש עם יגאלה קווה.
לאור הילדה הנראית בצד שמאל של התמונה,
מהלכת על קבים מהסוג שרואים בקרקס,
אני מקווה שאחרי הריצה של היום,
לא אזדקק לקביים מסוג אחר…
שתי דקות חולפות ואני בתחנת הריענון שליד גשר רידינג הישן,
כמובן שאני "ננעל" על החלק של הבננות!!!
אומנם יובל חץ כבר מאחור,
אבל לא מאוחר לספר על חידות הטריוויה שלו,
מלפני זמן קצר עת הייתי עדיין בדרכי אליו.
הזכרתי בהקפה הקודמת ששאלת אחד עשר מי יודע שלו,
רימזה על מצב רוח אסטרונומי,
ואכן בעודי מתקרב לתחנה,
אני שומע אותו ברמקול מנסה לקבל תשובה,
מהו קוטר כדור הארץ?
או בעצם רדיוס כדור הארץ (כל רגע השתנתה הגרסה),
וכמובן שאני צועק במלוא גרוני 6,400 ק"מ (רדיוס).
האמת שמחוסר חמצן,
בכלל לא שמתי לב באותו שלב איפה יובל בכלל עומד,
אבל במקום לאושש את תשובתי,
הוא ממשיך עם חידת המשך,
מהו המרחק לירח?
גם פה התעניינותי בתחום לא מכזיבה,
ואני צועק 384,000 ק"מ,
שוב ללא תגובה מ"יצחק שמעוני" החדש…
מזל שהוא לא עבר לנושא כמו ביולוגיה למשל,
בו הייתי נוחל כישלון מוחלט.
נחזור למלאכת תיעוד תחנת הריענון מצד אחד,
כמו גם מהצד השני,
לפני שאפרד לשלום מהתחנה ומהגשר שלידו חנתה.
גשר התערוכה מצד שמאל משמעו,
סיום עוד הקפה.
האם הכוסות בשולחן שמאחורי הצלם מכילים משקה איזוטוני?
אם כן האם לגמתי מהם?
שאלות אלו כנראה יישארו בלתי פתורות,
למרות שחלפו רק 12 יום מאז המרתון…
בכל מקרה 21 ק"מ עברו עלי ב-2:16:44 שעות,
לפי הזמנים הרשמיים שמדד לי עומר ברק שבתמונה,
עומר הוא ממייסדי "שוונג" ומי שהמציא את הכינוי "הרץ המצלם".
האם עומר נזף בי להמשיך לרוץ או שהיה זה בהקפה הבאה?
ננסה להבין כשנגיע אליה…
האם לקחתי צמיד בצבע לבן שיסמן שסיימתי הקפה שנייה?
אבל זה יחכה לחלק השני של הסיכום…
החלק השני של הסיכום שלי למרתון ישראמן 2013 בתל אביבכאן
קישורים קשורים
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
