מאת:עופר ביידה
החלק הראשון של הסיכום שלי למרתון ירושלים 2012 כאן
החלק השני של הסיכום שלי למרתון ירושלים 2012 כאן
את מיצגי הרחוב הבאים אני פוגש היום לראשונה,
הם מלווים גם במוזיקה.
ואפילו בלהטוטים,
שמקבלים גם ממני את הבמה, להציג את מרכולתם.
כאשר יש כבר עידוד, כמובן שלא נקפח גם את מי שמאחוריו.
צלם "שוונג" ראשון,
נצפה באזור זה.
את הצלם השני,
אני כבר מזהה כעדי בראון אותו פגשתי לראשונה באליפות ישראל באתלטיקה.
עוד קילומטר חולף לו, עוד 13 ק"מ לסיום…
משום אני מנסה בנקודה זו להמשיך ישר,
אבל הצלם בתמונה "מתקן" את הנתיב שלי,
לפני שאתקל בסרטי הסימון או הקונוסים – תודה!!!
אחרי שהשלמתי עוד פנייה,
שלוותה ב"נזיפה" מהמאבטחת עם הווסט הכתום (בצד הימני של התמונה),
שתהתה למה אני (בתור צלם) מגיע רק עכשיו,
הרבה אחרי שהרצים הראשונים הגיעו לנקודה זו,
אני מתחיל קטע ריצה שלא זכור לי מהמרתון של שנה שעברה,
אבל לא לפני שאני זוכר להביט שוב לאחור,
כדי לצלם את שטיח המדידה שבא לוודא שאכן הגעתי לכאן.
אומנם שביל הולכי הרגל נמצא מימין,
אבל מאחר והשילוט עם החיצים של מקצה המרתון המלא וחצי המרתון,
מוצב לפתחו של שביל האופניים מצד שמאל,
אני בוחר להמשיך בו,
עד שמגיע שלט נוסף שמפנה אותי שמאלה,
להמשך המסלול של מקצי חצי המרתון והמרתון המלא.
שטיח המדידה לזמן הביניים ל-30 ק"מ, ירשום לי זמן של 4:02:15 שעות.
זמן ששונה רק בשניות בודדות מהחישוב שמתקבל מזמן צילום התמונות.
יישום ה-Endomondo שכבר ברור שלא ממש מספק את הסחורה, רשם לי 3:55:25 שעות…
בשנה שעברה פגשתי שוטרת בשירות חובה שאני מכיר בתור אתלטית מוכשרת,
הפעם נציגי ונציגות משמר הגבול "יככבו" בתמונה.
אני מתעכב קצת בתחנת הריענון הבאה,
לפני שאני ממשיך לימין,
"לפגישה" עם לא מעט מרצי ורצות המקצה האזרחי למרחק 10 ק"מ.
האור והצל ממשיכים "להתל" בי,
שענה לפני המרתון בפורום ריצה וטריאתלון בתפוז,
על שאלות בעיות ומענות,
בתור מנהל הרשתות החברתיות מטעם מטה המרתון.
הכיכר מפרידה ביני לבין חלק מרצי ורצות המקצה ל-10 ק"מ,
אבל חלק מהם עדיין בתמונה לזמן קצר,
לפני שדרכינו נפרדות.
חבל שכדי לצלם את "שלט הפרידה",
הייתי "חייב" למלא את נעליי במים…
עוד 3 דקות חולפות והקילומטר ה-31 מסתיים אף הוא. …
אני ממשיך לרוץ או ללכת או משהו כזה,
ופוגש את Astrid Hager שגם משתתפת במרתון המלא.
אני לא ממש זוכר אם היא הגיעה אלי או להיפך,
אבל התמונות שצילמתי אותה הן האחרונות אותן אני מצלם עם המצלמה הגדולה…
אני שולח את המצלמה הגדולה אחר כבוד אל הפונדה שלה.
למי ששואל מהי פונדה,
הרי זו המילה שמצאה האקדמיה ללשון העברית למילה הלועזית פאוץ'
ושנלקחה כמובן מן המקורות…
התמונה הבאה כבר "שייכת" למצלמה הקטנה הפחות מתוחכמת.
האם בחרתי בה כי התעצלתי להוציא את המצלמה היותר טובה שהתחבאה היכן שהוא,
או כי גם כך הסיכוי שאצטרך לצלם יותר מתמונה אחת ברצף,
נראה בשלב זה כמו הסיכוי שאקבע תוצאה של פחות מחמש שעות (אין סיכוי).
שתי התשובות כנראה נכונות…
הקילומטר ה-32 מסתיים מבחינתי לאחר 4:28:22 שעות לפי זמני צילום התמונות.
יישום ה-Endomondo בטלפון הנייד שלי עוד מספיק לרשום 4:17:09 שעות,
לפני שהטלפון כבה (ללא ידיעתי כמובן).
זה מה שקורה כשלא טוענים את הטלפון בזמן…
השלטים מראים שמסלולי המרתון המלא וחצי המרתון עדיין משותפים בשלב זה.
ובצד השני של הכביש אם ממש נתאמץ אפשר לראות רצים שמגיעים מהכיוון ההפוך.
אחת מרצות חצי המרתון מבקשת אישור שהיא לא טעתה בדרך,
בהסתמך על השילוט הקודם בצד זה של הכביש,
ושלטי הקילומטר של חצי המרתון שנראים (לא בתמונה) בצידו השני של הכביש,
אני מסיק שאכן המסלולים עדיין זהים,
ונקודת הסיבוב (לפחות של חצי המרתון), צריכה להגיע עוד מעט.
האם היתה פה עמדת מוזיקה,
אולי, אבל כנראה שגם היא כבר היסטוריה רחוקה…
שטיחי הבקרה והמדידה לעומת זאת עדיין כאן ועדיין פעילים.
הרוח כל כך חזקה, שאני מתלבט אם להוציא את המצלמה הגדולה,
כדי לצלם תמונות רצף של העצים המתנודדים ברוח,
אבל ממשיך לצלם בבודדת את סוף הקילומטר ה-33,
השלט מבטיח משקה איזוטוני,
אני כבר לא זוכר אם בכוסות ליד המיכל של המשקה האיזוטוני,
משקה האלים (לפחות לרצי מרתון) אכן חיכה לי ואם שתיתי ממנו.
בכל מקרה הצבע של הכוסות ליד המיכל, נראה קצת מדולדל ולא מבטיח יותר מדי…
על בקבוק מים כמובן לא וויתרתי.
השלט שמצביע על הכיוון לבית ש"י עגנון,
גורם לי לחשוב למה הייתי צריך לנסות לרוץ מרתון בגשם עם מצלמה גדולה,
במקום להישאר בבית ולקרוא איזה ספר…
השלט עם המספר 34 קוטע את חוט מחשבותי,
ושולח אותי להיפרד (בשלב זה) מרצי חצי המרתון הווירטואלים שעדיין על המסלול.
רצי מרתון מלא לעומת זאת אני עדיין פוגש,
כולל מפגש נוסף עם משה אבוקרט (שכזכור הגיע איתי מתל אביב),
שלא ממש מעודד אותי בתשובה לשאלתי על הריחוק מנקודת הסיבוב.
הדקות חולפות להן לאט,
ובין הרצים והרצות שאני פוגש, גם עופרי מילר,
שכזכור לפני 15 ק"מ לערך,
צילם אותי עם אחת המצלמות שלי, מצלם אותו, מצלם אותי…
השלט לסיום הקילומטר ה-35 מעודד אותי (לא ממש),
שכנראה עוד פחות מקילומטר לפני שגם אני אסתובב.
נקודת הריענון כבר כאן, ואני מזהה ג'לים על השולחן,
אבל אני מסיט מבט שמאלה אל עבר בננה אחת או שתיים שעדיין מחכות לי.
גם מים לא חסר כאן,
ואחרי שאני מסביר לנציג בתחנה,
איפה אפשר יהיה למצוא את התמונות שלי,
אני ממשיך קדימה.
אני מגיע סוף סוף לנקודת הסיבוב,
וזמן הביניים ששטיח המדידה רושם לי הוא:
לא ידוע…
יחד איתי מגיע גם צוות חברת המדידה, אני יכול רק לקוות שהם לא יקפלו את הציוד,
לפני שאחרוני הרצים יעברו בנקודה זו.
מסלול המרתון לפי הפרסום המוקדם, היה אמור להיות פעיל עד השעה 14:00,
כלומר 7 שעות מהזינוק שתוכנן לשעה 07:00, ויצא לדרך דקות ספורות אחרי שעה זו.
אני מתחיל בדרכי חזרה
ומולי מגיעים הרצים והרצות שנמצאים אחרי במסלול,
הראשון מביניהם הוא Bostrom Sven Erik,
שלפי התוצאות הרשמיות סיים 11 דקות לפני…
הרצה עם מספרהמשתתף 337 היא השנייה,
אותה לא מצאתי בתוצאות הרשמיות.
האם זה אומר שהיא לא סיימה,
אני לא יכול לכתוב זאת באופן נחרץ,
מאחר וגם שמי לא הופיע בהן בתחילה…
אני מתקרב לתחנת הריענון בה ביקרתי לפני כ-6 דקות,
הפעם מהצד השני.
השלט מבטיח משקה ______ רק לרצי המרתון,
האם מישהו מחק את המילה איזוטוני (בעברית ובאנגלית) מהשלט???
אני לא מנסה לברר זאת עם הנציג בתחנה
וממשיך לפגישה עם רץ נוסף – מספר משתתף 225,
שגם הוא נפקד בזמן כתיבת סיכום זה מרשימת המסיימים.
אני פוגש עוד רץ ורצה קצת אחרי סיום הקילומטר ה-36.
גם את הרץ שמספר המשתתף שלו הוא 502 לא מצאתי בתוצאות הרשמיות.
מספר המשתתף של הרצה שלצידו מתחבא כנראה מתחת לבגדי החורף שלה,
אבל שבב המדידה שנצפה על הנעל ברגלה השמאלית,
מאשר שגם היא בשלב זה עדיין משתתפת רשמית במרוץ.
אני שמח שהכביש עדיין עומד לרשות הרצים והרצות,
כולל מי שנראה שמלווה ע"י הרכב המאסף מטעם המארגנים.
האם זהו Michel Ramayet , אחד מתוך שני שמות,
שמופיעים אחרי השם שלי בתוצאות הרשמיות?
מספר המשתתף שלו גלוי רק חלקית, אבל אני מניח שכן…
הגשם שוב נראה קרוב, ואחד השוטרים הציע לי דקות אחדות קודם לכן,
להתחיל לרוץ כי עוד מעט יפתחו את הכביש.
לפחות הגעתי לסופו של מסלול המרתון בכביש ראשי זה,
בלי שנתקלתי ברכבים על הכביש.
קצת לאחר הפנייה אני מגלה שגם הקילומטר ה-37 הסתיים.
השלט הבא מלמד שמסלולי המרתון המלא וחצי המרתון שוב התלכדו.
נראה שהגשם כבר שוב כאן,
וסרט הסימון נודד לכביש בניסיון להכשילני,
אבל אני ממשיך בעקבות השלטים…
עוד שלט מבצבץ בקצה הצומת,
מה שלא מפריע לי לוודא עם אנשי המשטרה,
שאני אכן צריך להמשיך ישר.
אני ממשיך להתקדם בכביש שעדיין עומד לרשותי,
בדרך לעוד תחנת רענון.
לא ברור האם הגשם או דווקא הביקור בתחנת הריענון,
גרמו ל"כתם המים" על עדשת המצלמה (הקטנה) שלי.
בשלב זה של המרתון, אני כנראה כבר לא "מסוגל",
לחשוב על הצורך לנגב את העדשה מדי פעם…
הרכבים בשני צידי התמונה (ולא פחות מכך בעליהם) מרגישים כלואים,
וחלק כנראה כבר מנסים לעזוב את "הכלא",
האם זה תמיד ברשות, לא ברור לי בשלב זה.
השלט של חצי המרתון בצד ימין,
בעוד השלט של המרתון המלא בצד שמאל,
גם אם בקושי אפשר לזהות אותו בתמונה,
מה שאומר שאני עדיין בנתיב הנכון.
בהגיעי לצומת ניתן לראות ששוב נפרדות דרכי רצי חצי המרתון והמרתון המלא,
הראשונים צריכים לפנות לימין, ואילו השניים (למשל אני) נפנה לשמאל.
המכוון אומנם היה שם לכוון אותי, אבל משום מה הפנה גבו למצלמה…
נראה שכמות הרכבים שכבר לא "כלואים", הולכת וגדלה מרגע לרגע,
כאשר 15 דקות עדיין מפרידות בינינו לשעה אחת בצהריים (כ-6 שעות מהזינוק).
הס מלהזכיר את העובדה שהן באתר המרתון והן בהסדרי התנועה שפורסמו מראש,
דובר על כך שהכבישים הרלוונטים יהיו חסומים לתנועה עד השעה שתיים בצהריים!!!
השלט שמציין את סיום הקילומטר ה-39 נראה משמאל,
קצת לפני פנייה נוספת שעלי לעבור,
כמו גם כלי התחבורה בתמונה הבאה…
מילא שבכביש "קצת" קשה לי לרוץ,
אבל נראה שפה גם המדרכה היא לא מציאה גדולה…
נמאס לי קצת מהמדרכה ואני חוזר לכביש,
בדרך לצד השני שבו אני מזהה שלטי מרוץ,
שלט אחד שמבשר על נקודת ריענון בעוד 200 מ',
ושני שמצביע על כך שהגעתי לסופו של הקילומטר ה-40,
שטיח הבקרה בנקודה זו, כנראה כבר מזמן "נח" במקום אחר…
אין ברירה אלא להמשיך אל עבר הצומת,
ההומה מרכבים.
בקצה הצומת נראה שלט שמצביע שמאלה,
אבל מאחר ובחלק מקטעי המרתון עברנו יותר מפעם אחת,
אני כבר לא בטוח ומנסה לשאול עוברי אורח, לא בהצלחה רבה…
אני מזהה בצד שמאל מהצומת (לא נראה בתמונה הבאה) תחנת ריענון שנראית עדיין מאויישת,
אולי בניגוד לתחנת ריענון שכן נראית בתמונה הבאה – בכיוון ישר מהצומת,
מבולבלים מההסבר?
גם אני, אבל אני מחליט שכנראה שאכן השלט רלוונטי לשלב זה.
ומחכה ברמזור לעבור לצידו השני של הכביש.
אל עבר תחנת ריענון זו מבין השתיים שאפשר לראות מהצומת.
אחרי שאני נוטל בקבוק מים,
אני שואל את האנשים שעדיין מאיישים את התחנה,
לאיזה כיוון ממשיך מסלול המרתון המלא.
תשובתם היא על הכביש,
זה קצת תמוה כי רכבים נוסעים בו והמהירות המותרת היא 70 קמ"ש…
בלית ברירה (על פי הצעתם), אני עובר לאמצע הכביש,
ואף לקצהו על מנת למצוא מדרכה.
מהר מאד אני מחליט לחזור לצד הימני של הכביש.
אולי אם עדשת המצלמה שלי תישאר רטובה,
העמוד שנראה במרכז התמונה לא יעמוד בדרכי…
אני מזהה שלט קרוב שמפנה אותי ימינה,
וכמו הרכב בתמונה פונה לשם גם כן…
אני ממשיך "לטייל" על המדרכה בעקבות השלטים,
גם כשאין מדרכה…
לשמחתי עוד קילומטר הסתיים, 1195 מ' לסיום!!!
כאשר המדרכה מופיעה שוב,
אני יכול רק לקוות שאני צריך להמשיך בה בתוואי הכביש,
ולא לפנות למשל הצידה לשביל ההליכה והאופניים…
בחלוף דקה שלט המרוץ מאשר את בחירתי.
הסיום כבר נראה באופק, או שבעצם אלו,
רק רכבים שעומדים בני לבין עוד פנייה שמאלה.
אחרי הפנייה שמאלה השטח נראה קצת יותר פנוי,
אבל לא לזמן רב…
כאשר "הפרעה" על המסלול מלווה בעידוד זה עוד סביר,
אבל אוטובוס "קצת" פחות,
לפחות ניצלתי את הזמן לדבר עם ערן דרקסלר,
שרץ היום את חצי המרתון.
כשהאוטובוס מחליט לנסוע אחורה כדי לשפר מיקום,
בדיוק כאשר אני מאחוריו, זה אפילו פחות נחמד בלשון המעטה,
אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה…
השלט עם מספר הקסם 42 מופיע מולי,
המצלמה שלי קצת התקשתה לצלם את השלט שעל המנהרה,
שבישר על 200 מ' לסיום.
ועוד יותר התקשתה לצלם את הפינאלה,
בשנה שעברה נאלצנו לבוסס על שטיח רטוב מגשם,
השנה חיכה לנו כביש סלול – כל הכבוד!!!
שער הסיום כבר כאן,
ואפילו שעון המרתון עדיין רץ,
גם עם המצלמה שלי התקשתה לזהות בו את הספרות הבאות: 6:15:37.
הזמן הרשמי שלי איטי בשנייה אחת – 6:15:38 שעות.
מחלקי המדליות מתעקשים לתת לי מדליה,
למרות שכבר יש לי אחת שקיבלתי כמתנה,
כאחד ממשתתפי ערב הגאלה של הארוע, יומיים קודם לכן…
כולי רטוב אני מגיע איכשהוא לאוהל קרוב אך נטוש משהו.
זה שהמצלמה שלי גם כבר לא בהכרה, לא מנע ממני לזהות שם תפוח,
ממש פרי גן העדן אחרי שכל היום אכלתי:
חצי חטיף אנרגיה (בבוקר בבית),
שלושה ג'לים שנשאתי איתי,
תמר עם אגוזים ומלח ים שנתן לי כזכור מוריס שטרית,
ובננה בה "זכיתי" אחרי 19 ק"מ…
גם בקבוק מים מחכה לי שם וזוכה להיכלל בתמונה האחרונה שצילמתי בארוע.
בהגיעי לגן סאקר לפני אי אילו שעות,
"התלוננתי" שאוהל הפקדת הציוד של המרתון המלא היה הרחוק ביותר,
כמובן שעכשיו אני שמח שהוא ממש קרוב,
ובעזרתו של משה אבוקרט שהגיע איתי בבוקר המרוץ וחיכה לי שם,
אני איכשהוא מצליח לסיים את היום הרטוב והמעייף הזה,
לפני שנמשיך לחניון הלאום בדרך הביתה.
שנה קודם לכן סיימתי את המרתון ב-5:22 שעות, כלומר 53 דקות יותר מהר מהשנה,
המתחם היה עדיין (יחסית) שוקק חיים,
ואפילו הספקתי לקנות פיתה עם לבנה,
השנה נאלצתי להסתפק בביקור בתחנת הדלק הקרובה…
סיכום ומסקנות:
1. האקספו (יריד המציגים) בשנה שעברה היה יותר מרשים, לדעתי ואני חושב שגם רבים אחרים מסכימים עם דיעה זו, הוספת אלמנט הבריאות על חשבון הספורט לא מתאימה לארוע כזה (בטח לא ביחס זהה בין שני אלמנטים אלו).
2. קשה לי להעריך האם שינוי המסלול השנה הקל עם הרצים והרצות, אך עושה רושם שהוא הקטין לפחות בחלק מהמקרים את "ההתנגשות" בין רצי המקצים השונים.
3. לא ברור לי למה רק בארץ חושבים ששלוש תחנות ריענון בהם יש משקה איזוטוני זה מספיק.
במרתונים הראשונים בהם השתתפתי בתחילת שנות ה-90 אכן לא היה משקה איזוטוני,
אבל העולם התקדם מאז, ובמרתונים בעולם בהם רצתי עד היום (ניו-יורק, ונציה, ברלין ואמסטרדם)
הוגש משקה איזוטני כל בערך 5 ק"מ, כלומר שמונה תחנות!!!
4. שתי תחנות כיבוד או אפילו שלוש מתוכננות, לא ממש עומד בסטנדרטים שקיימים היום בחו"ל.
בברלין היה בכל תחנה של משקה איזוטני גם בננות ותפוחי עץ (כלומר 7 או 8 תחנות),
ובאמסטרדם אולי רק תחנה אחת פחות.
אם המטרה שיבואו "ג'וגרים", זו אחת הדרכים "למשוך" אותם, לפחות מנקודת מבטי כרץ.
זמן הסיום שלי בברלין לפני שנה, בתנאים דומים לירושלים של השנה (גשם וגודל מצלמה),
היה 5:08 שעות זמן אישי, ואפילו 4:48 שעות, של זמן ריצה נטו שמדד הגארמין שלי,
שהיה מכוון לעצירה אוטומטית, בכל פעם שעצרתי מלכת.
זהו הבדל של יותר משעה שלא יכול להיות מוסבר רק בקושי המסלול,
ומרמז שלכמות ואיכות תחנות הריענון (איוטוני ובננות) היה חלק בכך.
באופן דומה ניתן להשוות את התוצאה שלי במרתון אמסטרדם השנה – 4:41 שעות
לזו של מרתון טבריה השנה – 5:33 שעות…
5. פתיחת כבישים אחרי פחות מ-6 שעות,
כאשר מבטיחים שמסלול המרתון יהיה פנוי לטובת הרצים במשך 7 שעות,
היא בבחינת זילזול, גם אם מדובר על רצים בודדים.
אם המארגנים והמשטרה יודעים שהם לא מסוגלים לעמוד בהבטחה כזו אל להם לתת אותה!!!
6. באופן אישי ברור לי שהעובדה שזינקתי גם השנה למרתון המלא עם המצלמה הגדולה (גם אם ב-10 הק"מ האחרונים כבר לא צילמתי איתה),
אחרי ששנה שלמה אני "מבטיח" לעצמי, כמו גם לכל מי ששאל שאני לא מתכוון לעשות זאת,
הייתה החלטה גרועה במיוחד, בוודאי בהתחשב במזג האוויר .
כבר לפני הזינוק התלוננתי בפני לא מעט רצים ורצות שאני מכיר, שנראה שהגשם רודף אחרי כמעט לכל מרתון עוד ממרתון ברלין 2010…
על זה אולי כתבה שלומית כהן-אסיף, זוכת פרס ביאליק לשנת 2010 את "שיר הגשם":
"הגשם רדף אחרי.
גשם מלפני
גשם מאחורי
גשם מעלי.
"די!" צעקתי,
"אני רטוב כמו דג,
חכה שאגיע לאיזה גג."
7. אני שוב "מתחייב" לא לרוץ בשנה הבאה את מרתון ירושלים עם המצלמה הגדולה,
האמת שסעיפים 4,3 ו-5 לעיל, קצת מוציאים לי את הרצון ליהנות,
מכל שאר הדברים הטובים והמדהימים שיש למרתון ירושלים להציע.
בתקווה להתראות במרתון ירושלים גם בשנה הבאה.
קישורים קשורים
תמונות מרתון ירושלים, כולל כל התמונות מכתבה זוכאן וגם כאן
2 סרטונים שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן וגם כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
