מאת:עופר ביידה

למרות שהשתתפתי כבר בחודשים האחרונים במרתון אמסטרדם (אוקטובר 2011) ובמרתון טבריה (ינואר 2012), היה לי ברור, שגם השנה יתווסף מרתון אחד משני המרתונים של חודש מרץ – הלא הוא מרתון ירושלים המתחדש – כאשר אני שומר את האופציה, לרוץ גם במרתון תל אביב שיערך שבועיים מאוחר יותר.

גם בשנה שעברה השתתפתי באותו מספר של מרתונים באותו טווח זמן, כאשר אז ברלין הייתה העיר אותה הכרתי דרך הרגליים, במרתון אפילו יותר גדול ומדהים, מזה של אמסטרדם השנה.

כמו בשנה שעברה, ברור לי שאם זה יהיה תלוי בי, אני אסיים את המרתון המלא, כדי לא לחזור על הטעות שלי מהמרתון המלא השני בירושלים, שהתקיים בשנת 1993 אותו החלטתי לא לסיים, החלטה עליה אני מצטער עד היום.

שנה לפני כן ב-27.10.1992 סיימתי את מקצה חצי המרתון ועד היום אני שומר את התעודה עליה רשום – מרתון ירושלים הבינלאומי הראשון, כמובן שמעל כותרת זו מופיע הכיתוב חצי מרתון, כדי שמי שיראה את התוצאה שלי – 1:36:40, לא יחשוב בטעות שמדובר בשיא עולמי למרחק המלא…

בעקבות חוסר הצלחה זו העדפתי בשנת 1994 את מקצה חצי המרתון, בהחלטה שאת המרתון המלא ארוץ רק בטבריה, כנראה שאז הבנתי את מה שאני מתקשה להבין היום, שלרוץ מרתון מלא באוקטובר בירושלים, בטבריה בינואר ובמרץ בתל אביב זה לא רעיון כל כך חכם.

כמו בשנה שעברה גם השנה האקספו (יריד המציגים) נערך למשך שלושה ימים לפני יום המרוץ במרכז הקונגרסים בבנייני האומה בירושלים.

בשנה שעברה ביקרתי באקספו רק ביום השלישי (יום חמישי – יום לפני המרתון), והרגשתי כאילו ברלין בזעיר אנפין יובאה לירושלים, ולכן השנה אני מחליט להגיע כבר ביום השני (יום רביעי).

גם השנה הכניסה נראית מרשימה, גם אם הלהקה שניגנה בשנה שעברה ליד הכניסה הראשית, לא התייצבה הפעם לקבל את פני הרצים/ות והאורחים/ות.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

השנה הכותרת של האקספו היא ספורט ובריאות. וכך האולם השני אליו אני מגיע נראה קצת פחות רלוונטי לטעמי

כנראה שההגעה שלי כבר היום בשעה יחסית מוקדמת (חמש וחצי אחר הצהרים) מצדיקה את עצמה, כי אין תור לקבלת ערכת המשתתף,

או חולצת המרתון.

בדיקת הצ'יפ (שבב הריצה – מערכת זת"ר לפי האקדמיה העברית ללשון) מתנהלת גם היא ללא בעיות,
הן לשבבים הרב פעמים של רצי המרתון והן לחד פעמיים לרצי המקצים לחצי מרתון ו-10 ק"מ.

צלם "שוונג" זאב שוורץ מתעקש לצלם אותי ("הרץ המצלם" של "שוונג"),
אז אני מחזיר לו צילום עם הדיילות מטעם "שוונג" ו"ישראל היום",
שיאפשרו לרצים/ות שירצו בכך, לקבל את תמונותיהם ישירות אל הפייסבוק שלהם.

פעילויות רבות התקיימו במתחם, למשל שיעורי ספינינג!

סיבה נוספת להחלטתי להגיע כבר היום, הייתה ערב הגאלה של המרתון, שנערך השנה במלון קראון פלאזה –
אחד מנותני החסות של המרתון (בדיעבד פחות בשביל האוכל ויותר בשביל תיעוד האירוע).

שדר קול ישראל הוותיק אמנון פאר מנצח על הערב.

כמובן שמקומו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת לא נפקד מבין המברכים,
עת הוא מפרט את חזונו למרתון ירושלים בשנים הבאות.

לאחר הברכות והאתנחתות המוזיקליות, מגיע שלב גביעי ההוקרה לספונסרים,
שבלעדיהם האירוע לא היה אפשרי

למשל מנהלת המרכז לרפואת ספורט בהדסה אופטימל, ד"ר נעמה קונסטנטיני

חלק גדול בהצלחת המרתון, תלוי במסלול מעניין ברחבי העיר, וזה כמובן מחייב שיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל.
נראה שיש שיתוף פעולה כזה, בין ניר ברקת למפקד מחוז ירושלים ניצב ניסו שחם.

ערב הגאלה מסתיים כמו גם ביקור ראשון באקספו .

אני מחליט להגיע גם ביום הבא (יום לפני המרתון), גם כדי להיות בערב/ארוחת פסטה, וגם בתקווה לפגוש רצים ורצות נוספים, שבוודאי ימלאו היום את האולמות השונים.

בין הראשונים להיקלט בעדשת המצלמה הם גבי אטל ורעייתו קארין.

גם היום ניתן לצפות או להשתתף בפעילויות שלא קשורות לריצה, למשל אימון קראטה לילדים.

דוכני האוכל והמוצרים הקשורים לאוכל כחלק מיריד הבריאות, משכנעים אותי להמשיך אל השלב הבא,

ארוחת הפסטה.

אחרי האוכל וההנאה מהמוזיקה,

כמובן שנחמד לפגוש רצים ורצות מוכרים במיוחד אלו שזה המרוץ הביתי שלהם.
למשל, הדס שניידר שתתחרה במקצה ל-10 ק"מ בין הנערות ואסרט ממו מהסוללים י"ם, שמועמד לנצח גם השנה במרתון המלא מבין הישראלים.

עשר שעות חולפות מהר, ובוקרו של יום שיש כבר כאן.

גם השנה רצי המרתון המלא מקבלים תו שיאפשר לנו לחנות בחניון הלאום, שנמצא קרוב יחסית למקום הכינוס של המרתון – גן סאקר.

לאחר סיבוב מיותר לכיוון חניון אחר שמבזבז דקות מיותרות, אפשר לצאת לדרך לגן סאקר,
אבל לא לפני תמונה ראשונה של עומר מנוס ואורית שצברג מרצי רעננה, יחד עם משה אבוקרט שאירח לי לחברה בנסיעה מתל אביב, בשעת בוקר מוקדמת זו .

למרות האובך, אפשר להתרשם ממתחם האירוע, שנגלה לעינינו.

גם השנה, הבוץ לא מרחם עלינו, בדרכינו אל מתחם שמירת החפצים, לרצי המרתון המלא.

חצי שעה לפני הזינוק, אני כבר מוכן לריצה,

ותוך דקות ספורות, התיק עושה את דרכו למקום מבטחים,

ומאפשר לי להתחיל את דרכי אל אזור הזינוק.

התור לשירותים משכנע אותי שצריך לחפש אופציה אחרת…

אני יכול רק לקוות, שזו תהיה ההתקלות היחידה שלי היום עם אמבולנס…

שער הזינוק כבר נראה באופק.

אזורי הזינוק למרתון המלא מתחלקים לשניים: A לרצים מתחת ל3:30 שעות ו-B לשאר.

מצד שני כאשר יש לך תג של תקשורת (בתור צלם) אז למה לא לנצל זאת,

בערך רבע שעה לפני הזינוק,

יש לי עוד זמן לתפקיד הצלם לפני שאעבור הסבה לרץ…

נראה שגם הרצים הזרים לא ממש נהנים ממזג האוויר החורפי.

אחד הסדרנים שמזהה את המצלמה הגדולה שלי ותג התקשורת כהוכחה שאני צלם, "מגרש" אותי אל מעבר לשער הזינוק, אבל אני מצליח לשכנע אותו שאני רץ והולך לכיוון ההפוך שם נמצאים "הרצים הפשוטים".

בהגיעי לשם אני שמח לפגוש את קרן ומארק גודלבלט, הפעם בתור רצים ולא מארגני מרוץ אתגרי כלשהוא.
לכבודם (ולכבוד הגשם כמובן), אני שולף את אחת המצלמות הקטנות, היותר טובה במקרה זה, למרות ששתיהן מסוגלות לצלם בגשם ללא מורא.

אני מביט בהתרחשויות מבעד לשורת הסדרנים בעיניים כלות,

ובסוף מחליט שמאחר והזינוק עוד לא יצא לדרך, יש טעם לחזור להיות צלם.
אני מנפנף בתג לפני אחד הסדרנים, כדי לעבור אותו בדרך חזרה אל רצי ורצות העילית.

ציון נגר ויורם ולד הוותיקים מוכנים אף הם לעוד מרתון,

למקומות,

רוץ!!!.

מזג האוויר הסגרירי, מקשה על המצלמה הגדולה שלי להפיק תמונות יותר טובות, במיוחד מאחר
שאין לה מצב ספורט/אוטומטי, ולכן צריך לשנות כיוונים תוך כדי תנועה.

אני רואה ושומע צלם ווידיאו שקורא בשמי,

ומזהה שזהו עומר בנוביץ, שמוכר בוודאי לצופי ערוץ הספורט, אותו פגשתי (בתור רץ) בחצי מרתון ירושלים, לפני מספר שנים.

אני ממשיך "לשחק" עם הכיוונים של המצלמה (מהירות תריס, צמצם ורגישות חיישן הצילום).

הייתי שמח אם כמו לחלק מהרצים בתמונה, היה לי גם ניילון להגנה מהגשם – לי וכמובן גם למצלמה הגדולה…

פייסר (מכתיב קצב) לארבע שעות חולף על פני,

זמן קצר לפני שאנחנו פוגשים את השלט שמציין את סיום הקילומטר הראשון.

את שעון הגארמין 305 שלי השארתי מאחור (נראה שהוא עוד פחות בכושר ממני),
ואני משתמש ביישום החינמי Endomondo לטלפון הנייד שלי (שרק חושב שהוא חכם) בתור תחליף,
אני מקווה שהעובדה שהוא "מתחבא" באחד מהתיקים של המצלמות שלי, לא תקשה עליו ל"הידבר" עם הלוויינים הרלוונטיים…

את נעמי וויינשטוק אני תמיד שמח לפגוש, בין אם זה במרתון טבריה או במקצה המלא בישראמן אותו היא סיימה בעבר
 
אחרי עוד כמה דקות של ריצה, נעמי נפרדת מהסווצ'ר, כדי להראות למצלמה את מספר המשתתף שלה.

המכוונים ושילוט המרתון מראים לנו את הדרך הנכונה.

מדי פעם אני אפילו מצליח "לדאוג לכך", שהשמיים יראו כחולים ולא לבנים…
 
משה אבוקרט (שכזכור הגיע איתי למרוץ) עובר אותי השנה, בשלב מוקדם יותר (למיטב זכרוני) משנה שעברה.
 
במרוצים גדולים בשנים האחרונות, אני נתקל לא פעם, ברץ שמנצל את המצלמה שלו, לצלם את "הרץ המצלם"…

גם הפייסר של 4:15 שעות משאיר אותי מאחור.

קובי אורן מאיילות, שבשנים האחרונות מרחק המרתון שימש לו כריצת חימום לאיזה אולטרה מרתון מטורף, "התלונן" בפורום ריצה וטריאתלון בתפוז, על כך שלא היו במרתון ספוגיות לריענון ומתזים לצינון הרצים, מזל שאני הבנתי בזמן, את חוש ההומור המוזר שלו…

אם כבר אולטרה, מה תגידו על דניאל קרן שרץ מתל אביב לירושלים, בדרך לקו הזינוק של המרתון…
מצד שני, מה זה לעומת מרתון הסהרה או מסעות אתגריים אחרים (חפש באנטרקטיקה), בהם הוא השתתף בעבר.


לא קל לרוץ בעליה הנוכחית, אז עדיף לצלם את מי שמתמודדים איתה יותר טוב, כמו ערן טל למשל.

כזכור פגשנו את אורית שצברג מרצי רעננה בחניון לפני שיצאנו לגן סאקר, הפעם היא והחברים לריצה, עושים את מה שהם יודעים הכי טוב, לרוץ!

את Sonja Landwehrואת Borowitz Martin פגשתי כבר במרתון ירושלים בשנה שעברה, כמו גם בחצי המרתון המדברי באילת בדצמבר 2011.

כרגיל Sonja רצה גם היא עם מצלמה ואנחנו מצלמים זה את זו וזו את זה…

 
שיטה אחת לנסות להתגבר על השמיים הבהירים כאשר אני מצלם את הרצים והרצות שלידי (באופן זמני בהחלט), היא לצלם מהצד.

4 דקות חלפו מאז פגשנו את אורית שצברג מרצי רעננה, והנה גם הצלע השנייה מהתמונה בחניון הלאום מצטרפת – עומר מנוס, הידוע גם כצלם הבית של רצי רעננה.

אפשר גם להשתמש במצלמה (GoPro?) שקשורה אל הגוף עם רתמה מיוחדת, ומשאירה את ידי הרץ (הרצה במקרה זה, בתמונה הבאה) להתעסק עם דברים אחרים .

אולגה דדון, לא מוותרת בדרך כלל כל כך בקלות, על המפגש עם הרץ המצלם…

את שטיח המדידה והבקר המופיעים בתמונה הבאה, אני מזהה מיד ככאלה, שאמורים לקרוא את השבב שקשור לשרוכי נעלי, בניגוד לשבבים החד פעמים, איתם ירוצו רצי חצי המרתון והמקצה ל-10 ק"מ,

אבל היו רצים שפספסו אותו ונקראו ע"י רצים אחרים לשוב על עקבותיהם…

אני שמח לראות את השלט שמבשר על הגעתה של נקודת ההתרעננות הראשונה בעוד 200 מ'.

אומנם מזג האוויר החורפי והגשם אהוב על חלק מהרצים (פחות עלי ועל המצלמה הגדולה שלי),
אבל ברור שאני לא מוותר על מים לשתייה (בבקבוק קטן).

בדרך כלל אחרי ביקור בתחנת התרעננות, אני משתדל לזכור לנגב את העדשה של המצלמה.
במקרה הזה של המצלמה הגדולה, ההצלחה תהיה חלקית בלבד.

גם הפנייה הבאה זכורה לי מהמסלול של שנה שעברה.
השינוי הבולט, הוא בכך שסדר הרחובות בהם אנו רצים השנה, שונה משנה שעברה,
בין היתר כדי לווסת טוב יותר את המפגש (העתידי), בין רצי שלושת המקצים התחרותיים.

ואם כבר הזכרנו את המקצים השונים, הרי שהשלט בתמונה הבאה,
מראה לנו שבנקודה זו, ירוצו כל רצי המקצים הללו.
צבעי החיצים מתאימים לחיצי מספרי המשתתף:
ירוק ל-10 ק"מ, אדום לחצי המרתון וכחול למרתון המלא.

אולה הדר מעודדת אותי – תודה אולה!
היא כנראה לא תרוץ היום ומחכה לעודד את בן הזוג רפי.

דגל הטריקולור מככב בתמונה הבאה.

את Stephanie Schneider,פגשתי כבר מוקדם יותר היום בריצה,
לידה יובל רייז מ"איילות", בשלב זה אני עדיין לא מזהה אותו,
למרות מפגש בתחנת הריענון של איילות במרתון טבריה האחרון, שעליה הוא היה אחראי…

דורה הלר, מנצחת המקצה המלא בישראמן לפני שנה, שסיימה לפני כחודשיים גם כן את המקצה המלא, במקום השני, מלווה היום בריצה את מייק מילגרם .

ניר ברק מ"שוונג", לא שוכח אף הוא, לעודד את "הרץ המצלם" של "שוונג".

יצחק אברהם רץ (לפי החולצה) למען מגן דוד אדום אנגליה – כל הכבוד!

לא מעט בני/ות זוג מחכים לרוץ עם החצי השני שלהם.

אפרופו בני זוג, גליה בירן מנסה להסביר לי למה היא רצה היום במרתון.

ועכשיו התמונה מתבהרת.

לפני דקה פגשנו בצומת את בת הזוג והנה גם החצי השני כמובטח, אבל היי, הצלם נמצא מקדימה…

השלט שמסמן את סיום הקילומטר החמישי מופיע לפתע וזמני צילום התמונות מחשבים לי זמן של 33:50 דקות.
Endomondo מתעקש שעברתי מרחק גדול יותר, הזמן שאני מגלה בדיעבד בעת כתיבת סיכום זה, הוא רק 33:16 דקות.

לאחר מאמץ קטן, שני המצולמים מביטים לאותו הכיוון ואל עבר המצלמה.

מוזר קצת לנוע רגלית לכיוון מנהרה, שבדרך כלל מוכרת לך מביקורים רכובים בירושלים…

צלמים של "שוונג" עם חולצות מזוהות בצבע לבן (חולצת "הרץ המצלם" שלי שודרגה לצבע כחול) בפעולה.

כך זה נראה יותר מקרוב.

איכשהו אני מצליח לתפעל את המבזק (פלאש).

לפני שהמנהרה "נגמרת"…

כמובן שעכשיו לאחר שיצאתי שוב אל האור, התמונות שוב יצאו בהירות מדי,
מה שלא יפריע לי לצלם את רמ"ח כושר קרבי היוצא של צה"ל אל"מ ד"ר אבי מויאל,
שירוץ בהמשך היום את המקצה ל-10 ק"מ.

אני מצליח להפחית את האור כדי ל"תפוס" את הצד השני של שער הסיום,
שאליו ייכנסו בהמשך רצי חצי המרתון והמקצה ל-10 ק"מ.

כמו שההזכרתי כבר, רוב המקומות בהם רצנו עד עתה,
זהים למרוץ של שנה שעברה, אבל הסדר ולפעמים כיוון הריצה השתנו.

גם בשנה שעברה, עברנו ליד שער הסיום אבל בכיוון ההפוך ורק לאחר 28 ק"מ,
רק בגלל סיפור המרתון שהפסקתי בירושלים 18 שנה קודם, הצלחתי לשכנע את עצמי לא לפרוש.

כמובן שאני שמח, שהשנה חסכו לי את ההתלבטות הזאת, לפחות בינתיים.

צילמתי את מסך הווידיאו הגדול, בתקווה שגם דמותי תיראה בתמונה,
אבל כנראה שבניגוד למרתון ניו-יורק (בשנת 2004) בו המצלמה הייתה קרובה למסך,
פה היא מוקמה במקום אחר אותו לא זיהיתי…

רחלי ולד שמלווה כמעט בכל מרוץ את בעלה יורם – רץ מצטיין – מחכה לו גם הפעם,
אני מודה לה על העידוד עם תמונה.

הכביש הרחב מאפשר לי קצת לצלם תוך כדי ריצה לאחור,

לפני שאני מזהה את אורן אהרוני מ-Ynet,
שנראה שמכוון את מצלמת הווידיאו שלו בכיוון הכללי בו אני רץ,
ועונה לו באופן דומה.

מספר משתתף בצבע אדום, כמו שכבר הזכרתי מלמד על רצי חצי המרתון,
הזינוק שלהם מתוכנן רק לעוד כ-45 דקות, בשעה 08:30.

החיצים הכחולים מסמנים לנו את הנתיב הנכון.

הצלם בתמונה (במרכז הכביש) מצלם קדימה,
לכן, כנראה שמתן גולן (בחולצה הירוקה בצד ימין) קפץ דווקא למראה המצלמה שלי…

אני מנסה להבין ממנו ומחבריו, האם ברור להם שאנחנו רק בתחילת הריצה,

אבל לא נראה שזה ממש אכפת להם.

עוד תחנת ריענון מופיעה בזמן,
את בתי השימוש הכימיים שמסתתרים מאחורי תחנת האוטובוס אני רואה רק עכשיו,
מה שאומר שכנראה לא ממש נזקקתי להם בשלב זה של המרתון…

אני לא שוכח להודות למעודדים בתמונה,

יובל רייז מזכיר לי סוף סוף מאיפה הוא נראה לי מוכר,
הוא נתן לי בננה בתחנת ריענון של "איילות", במרתון טבריה האחרון.

אני מוריד בפניו את הכובע – או שזה היה להיפך???

אני מתלבט איזה תמונה תשקף יותר את הקושי של העלייה הבאה – מבט קדמי,

או אולי מבט אחורי,

ההתלבטויות מסתיימות עת אני מזהה ברגע האחרון, את השלט של סוף הקילומטר השמיני.

53:04 דקות לפי זמני צילום התמונות,
Endomondo כרגיל ממשיך לטעון שרצתי יותר וטוען שעברתי 8 קילומטר ב-52:17 דקות.

אוסקר טוזמן הוותיק, מראה לי שגם הוא משתתף במרתון ירושלים במקצה המלא!

האם בסוף העלייה הופיעה ירידה, כנראה שכן…

רצתי כבר במרתונים בהם העידוד היה גדול יותר,
לכן מגיע כל הכבוד, לכל מי שיוצא ביום גשום לעודד את הרצים והרצות!!!

האם הניידת הלוויינית של חברת RRsat עם הלוגו של חדשות ערוץ 10, אומר שהם שידרו קטעים מהמרתון בשידור חי?
כנראה שכבר לא אדע את התשובה לכך…

לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים, גם נטע פרסמן מ"איילות" זוכה לתמונה,
לפני שהיא תשאיר אותי הרחק מאחור.

כאשר רצי חצי המרתון יגיעו לנקודה זו, הם יפנו שמאלה לשני הקילומטרים האחרונים במקצה שלהם,
אנחנו ממשיכים בינתיים ישר אל הלא נודע…

מעודדים וליצני רחוב מטעם המארגנים הם בהחלט חידוש מבורך במרתונים בארצנו.

חלק מהרצים משתפים איתם פעולה,

חלק מהליצנים אולי היו רוצים בכלל לרוץ בעצמם…

עוד מספר דקות חולפות ותוך כדי צילום תמונה בה נראה אייל כהן,
אני מזהה שלט מורה על סיום הקילומטר ה-26,
לצערי השלט נמצא בצד השני של הכביש ובכיוון הריצה הנגדי.

השלט שמקדים את תחנת ההתרעננות בהחלט עוזר ל-200 מ' הבאים להיות יותר קלים.

10 ק"מ כבר עברו ,לפי זמני צילום התמונות הגעתי לנקודה זו אחרי בערך 1:07:56 שעות.
Endomondo סימן 10 ק"מ ב-1:05:22 שעות, וזמן הביניים שלי לפי התוצאות הרשמיות הוא 1:11:04 שעות,
אולם מאחר ונראה שלא צילמתי את שטיח המדידה, אני לא יכול להתחייב האם הוא מוקם ליד נקודה זו.

אני לוקח בקבוק מים בתחנת ההתרעננות,

ומשום מה נשאר בה למשך כחצי דקה,
האם הייתה זו התחנה בה לקחתי את הג'ל הראשון מתוך שלושה אותם נשאתי?
לא בטוח, אני כן זוכר שלא אהבתי במיוחד את הטעם של הג'ל הראשון,
לצערי אני כבר לא זוכר איזה מבין שלושת הטעמים זה היה…

אחרי שעה ותשע דקות של ריצה עם המצלמה הגדולה (שוקלת 1.7 ק"ג),

שכמובן כבר רטובה לא מעט מהגשם,
אני מכניס אותה לתיק שלה ומוציא את אחת משתי המצלמות הקטנות – היותר משוכללת.

יש מי שהגיעו יותר מצוידים ממני למזג אוויר של היום,
אני הסתפקתי בחולצה תרמית ומעליה חולצה קצרה ומכנסי טייץ ארוכים.

זה כנראה לא מפריע לחלק מהרצים לרוץ עם בגדים קצרים…

אחד הקטעים שאני זוכר משנה שעברה הוא הריצה במתווה הנסיעה של הרכבת הקלה.

צלם שמצלם אותי מצלם אותו עם המצלמה הקטנה,

גורם לי (ללא ידיעתו כמובן) לחזור למצלמה הגדולה…

לפני שנה כאשר חלפתי במיקום זה וצילמתי את מסך הווידיאו,
היה זה כבר הרבה אחרי שהמנצחים סיימו את המרתון המלא,
הפעם גם להם נותרה עוד דרך לא קצרה עד לסיום.

אולי פעם גם אני אנסה לצלם בגובה הקרקע,
אבל לא הפעם.

אחרי 12 ק"מ אותם עברתי ב-1:23:18 שעות אם להאמין למצלמה שלי
ו-1:21:20 שעות אם להאמין ל-Endomondo,

אני כבר לא תמיד זוכר לנגב את העדשה של המצלמה מהגשם.

החולצה של מרתון ונציה אותה לובש Adriano Boldrin,
מזכירה לי את המרתון היחיד שרצתי בו בלי לעצור בכלל,
בו קבעתי את גם את שיאי האישי (3:34:52 שעות אם זה חשוב),
וכן במקרה (או שלא ממש במקרה),
זה גם המרתון היחיד מתוך למעלה מ-20 מרתונים שסיימתי,
שהתאמנתי אליו…

תחנת ההתרעננות בתמונה הבאה, כנראה כל כך מצאה בעיניי,
שהתעכבתי בה עד שהצלחתי ל"תפוס" את התמונה "המושלמת"…

האם זכינו סוף כל סוף בירידה?
את התשובה לכך נקבל בחלק השני של סיכום זה…

החלק השני של הסיכום שלי למרתון ירושלים 2012 כאן

קישורים קשורים
תמונות מרתון ירושלים, כולל כל התמונות מכתבה זוכאן וגם כאן

2 סרטונים שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן וגם כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר