מאת:עופר ביידה
מסיבת העיתונאים שהתקיימה יום לפני מרתון טבריה, עמדה בסימן שיא משתתפים חדש – מעל 1000 רצים ורצות נרשמו למרתון.
את מרתון טבריה הראשון בו השתתפתי בדצמבר 1990 (שנה לפני העתקתו לחודש ינואר כפי שהוא מתקיים מאז) סיימו 292 רצים ורצות, אפשר לצפות ולקוות שמספר המסיימים השנה יעבור את ה-754 שסיימו בשנה שעברה.
לאונרד מוצ’רו שניצח במרתון טבריה בשנה שעברה בתור אזרח בחריין – לפני שאזרחות זו נשללה, בגלל השתתפותו על אדמת ישראל – חוזר לייצג את קנייה ומספר שהוא שמח לחזור גם השנה.
מקווה לשבור השנה את שיא המסלול.
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
ארוחת הפסטה בפתח, ראשית הברכות ולאחריהן נעבור לאוכל.
עד לפני מספר שנים היתה נערכת ארוחת הפסטה באולם יד שטרית, וכך נדרשו המארגנים להסעות – בשנים האחרונות מתקיימת הארוחה באולם האירועים של המלון המארח – גולדן טוליפ בשנה זו.
אין ספק שמספר המשתתפים לארוחה לא מתקרב ל-1000 (מספר הנרשמים למרתון), אולי תורמת לכך העובדה שרבים לא אוהבים את העובדה שאין שולחנות וצריך לאכול בעמידה…
שיפור אחד בשנים האחרונות, גם מי שמגיע אפילו כשעה לאחר תחילת הארוחה יכול למצוא אוכל בשפע – עמדת שתיה אחת בלבד עדיין היוותה בעיה במקצת.
בוקר המרוץ הגיע, כחצי שעה לפני זינוק למקצה המרתון בו אני ארוץ, יש הרבה זמן לתמונות אווירה.
אור חיפש בשבועות האחרונים מישהו לרוץ איתו בטור שלו בשוונג – בתור פייסר (מכתיב קצב) לזמן של 4:15 שעות – ניר ברק מ"שוונג" לא ירוץ איתו הפעם.
נילי אברמסקי, מעודדת מניצחונה ותוצאתה באליפות ישראל בחצי מרתון בבית שאן לפני כחודש, תנסה לקבוע את הקריטריון לאולימפיאדת בייג’ינג כבר היום, למרות שתמיד יהיה לה את פריז…
מתיחות אחרונות
כעשר דקות לפני הזינוק למקצה המרתון לאופני היד
הכרוז רוני יבלונובסקי מספר לנו מי יהיה במרוץ, וגם שנשיא ארה"ב ג’ורג בוש (שמבקר בימים אלו בישראל) לא יהיה – חבל, מעניין אם הוא יכול לשפר את ה-3:44 שעות שהוא רץ ב-1993 במרתון יוסטון…
מקצה אופני היד יוצא לדרך
ראש המשלחת הירדנית (חמישה רצים מהמועדון שהוא עומד בראשו אמורים להשתתף במרתון ובמקצה ל-10 ק"מ) מתראיין יחד עם ראש העיר טבריה זוהר עובד.
נמשיך עם תמונות האווירה – נתחיל עם נציגי צהלה,
נעבור למשטרת ישראל,
ולמשפחת זר
לאונרד מוצ’רו עם מספר המשתתף – 1 – חושב בוודאי כבר על 40,000 הדולרים המובטחים על קביעת זמן הטוב מ-2:11:59 שעות.
בזמן שאייל הורן מעסיק את הצלמים האחרים,
אפשר לתת את הכבוד לעוד רצי עילית שהגיעו אלינו מקניה.
על קו הזינוק,
מרתון טבריה הגדול ביותר יוצא לדרך.
ולאחר שאנו עוברים על שטיח הבקרה בזינוק, אפשר להתחיל לרוץ.
לאחר כמה מאות מטרים, אפשר להתרווח.
בגלל החשש מקור ורוחות, רצים ורצות רבים מתחילים את המרוץ עם בגד חם מעל חולצת הריצה (שעליה מספר המשתתף), למשל בת חן כהן – אני הסתפקתי במכנסי טייץ ארוכים.
חלק מהפייסרים של אנדיור במפגש ראשון – רן שילון וגווין קנינג.
ליאור דיקלשפן מצלם אותי, ואומר שבגללי (והטור שלי "הרץ המצלם" ב"שוונג") הוא החליט לרוץ עם מצלמה.
אולי נציע לאיגוד להוסיף שנה הבאה קטגוריה – אליפות ישראל במרתון לרצים מצלמים…
אפרופו צילום, דייב לדרמן מ"שוונג" מצלם בווידאו – החלק הראשון כבר מופיע באתר "שוונג" (לינק בסיום סיכום זה) כולל הקטע בו אני מצלם אותו…
ודייב (מחליק רולרבליידס מצויין) ממשיך הלאה, לצלם את הרצים והרצות הבאים…
אייל בן-דוד נהנה בוודאי גם הוא מהנוף הציורי
נסיט קצת את המצלמה כדי ללכוד בעדשה גם את הכינרת,
או הרכבים שעל הכביש, נראה שהרכב מאחור הוא רכב הצלמים.
השלט לסיום הק"מ השלישי בולט לעין – 15:56 דקות לפי הגארמין ל-3.04 ק"מ (קצב של 5:14 דקות לק"מ)
זמן טוב לפייסר לבדוק אם הוא עומד בזמנים…
גם הקילומטר הרביעי קרב לסיומו – 5:29 דקות, אני עדיין רץ בקצב סביר למרות המצלמה הגדולה…
נקודת המים מחכה לנו לפני תום הקילומטר החמישי,
שבסיומו שטיח בקרה, לא מדדתי זמן ביניים בגארמין – לפי הפרשי זמני התמונות – 26:50, לפי זמן הביניים בתוצאות המרוץ – 26:54 דקות.
עמוס שליט הוותיק בדרכו לחלוף על פני.
הגארמין רומז לי שכנראה האטתי בשני הקילומטרים האחרונים – 11:49 דקות (קצב של 5:53 דקות לק"מ).
אין הרבה עליות במסלול המרתון, בינתיים אפשר לשפר קצת את הקצב ל-5:39 לק"מ הבא.
נקודת המים בשלהי הקילומטר השמיני (5:23 דקות), כוללת גם משקה איזוטוני, חשוב – כי הדרך עוד ארוכה.
מרתון הוא גם סוג של הישרדות…
"ביקשנו" עלייה, אז הנה היא מגיעה בתחילת הקילומטר התשיעי.
ראשוני המתחרים במקצה המרתון לאופני היד כבר חולפים על פנינו ,בדרכם חזרה לטבריה, לאחר שסיימו כ-33 ק"מ.
זה בטח לא קל בעלייה,
כפי שאפשר לראות מהמאמץ הנראה בתמונה
כל סוג של עידוד עוזר,
מכל גיל,
בטח אם המעודדות עם הפונפונים מתייצבות למשימה כל שנה מחדש
הגענו לשטיח בקרה נוסף המסמן את נקודת ה-10 ק"מ.
לפי הגארמין – שני הקילומטרים האחרונים ב-11:45 דקות, וסה"כ 56:09 דקות, כך גם לפי זמן הביניים בתוצאות המרוץ.
צומת צמח נכבשה גם היא, ומשתתפי אופני היד ממשיכים לעבוד קשה
במכללת עמק הירדן אנחנו סופרים את הקילומטר ה-11 – 5:30 דקות
ניפרד גם מקיבוץ מעגן ומהקילומטר ה-12 (5:48 דקות),
לפני צומת מעגן והפנייה לכיוון עין גב.
גם אילן בניסטי מברוקס – רץ מצויין בעצמו – בין המעודדים.
השמש קצת נעלמה לנו לאחר הפנייה,
אבל חוזרת כדי לאפשר לנו לצלם את דני שחור מאנדיור – כפייסר של 4:00 שעות – מוליך קבוצה מכובדת של רצים ורצות לעמוד במטרה.
אני לעומת זאת כנראה ממשיך להאט, שילוב של העייפות מלרוץ עם המצלמה והרוחות שממשיכות להתחזק – כבר לאט מ-6 דקות לקילומטר האחרון…
קצת לפני תחנת הדלק שלפני קיבוץ האון, מחכה לנו צלם "שוונג" אילן סבירסקי, כדי להנציח את החווייה.
מניסיון עבר, אני יודע שעוד מעט צפויים להגיע מובילי הריצה, אבל בינתיים ניתן את הכבוד למשתתפי המקצה לאופני היד, לצערי לא ניתן לראות את מספר המשתתף שלהם, ולכן אינני יכול לרשום את שמו של כל מתחרה אותו צילמתי.
והנה הרכב המבשר על מובילי המרתון המתקרבים כבר באופק,
הנה הם: לאונרד מוצ’רו מאינה, קיפקואטש קוטוט ג’קסון, קנט מבורו מוגו, אתנה טשומי גלנה, סמואל מוטורי מוגו – בדרכם לשבירת שיא המסלול והשיא הישראלי הבינלאומי (הזמן הטוב ביותר שנקבע על אדמת ישראל)
ועוד תמונה, קצת פחות מוצלחת ממה שקיויתי אולי – האם בשביל זה "סחבתי" מצלמה ששוקלת יותר מ-1 ק"ג כמעט 15 ק"מ?
אפרופו הקילומטר ה-15, הגעתי אליו לאחר 2 ק"מ אחרונים ב-12 דקןת.
כדקה וחצי לאחר המפגש עם המובילים אני פוגש את ראשון הישראלים בשלב זה – היילה סטאין, הישראלי היחיד שכבר הבטיח את מקומו במרתון באולימפיאדת בייג’ינג.
סטאין ששהה בחודשים האחרונים באימונים באתיופיה, קיווה להתמודד עם שיאו הישראלי (2:14:21) אולם הסתבך בסכסוך אזרחי שם, והואשם בהאשמות שווא, שגרמו לכך שבילה את הימים שקדמו למרוץ במעצר.
לבסוף עם התערבות איגוד האתלטיקה הישראלי, הגיע לישראל בבוקר המרוץ, והתייצב על קו הזינוק כרבע שעה לפני ירית הזינוק – לא אידאלי בלשון המעטה…
אומנם האדרנלין והמוטיבציה יכולים לפצות לפעמים על העייפות (זכור לי חצי מרתון ירושלים בשנת 1999, בו רצתי לאחר שינה של כשעתיים, וקבעתי זמן סביר לכושרי אז – 1:37 שעות) – אבל מרתון הוא לא אתגר קל גם כאשר אתה בשיא החיוניות שלך…
לא הרבה שניות אחריו, הקבוצה הבאה שכוללת את וודג’ זבדיה ואסף בימרו הישראלים, כמו גם את טמסגן יארד מקונן, לימו ניקולס מאוויו משקמוטונגי.
וגם וודג’ זוכה לצילום מקרוב
דסטאו סוונך הוא הישראלי הבא אותו אפגוש (בקירבת תחנת הדלק אותה הזכרתי קודם ליד קיבוץ האון), נקודת מים נוספת שמוקמה שם, נראית ברקע.
האתיופי יונאס נגאטו וולדסלאסי מקדים את גודראן סולימאן מירדן.
יוחאי בר שביט הוא הישראלי הבא, מועדון ארוחת הבוקר (מועדון ריצה ירושלמי) בו הוא חבר מגלה איכות מרשימה במרתון זה,
כ-20 רצים השתתפו מהמועדון במרוץ (לא ניקח בחשבון את אמיר הדדי ששימש כפייסר של 3 שעות) ומתוכם 8 סיימו בין 50 הראשונים!
גולן אוליאל ונחשון שוחט הם עוד שני רצים ממועדון זה.
גלעד דוליצקי, עומרי הולצמן וירון כהן מייצגים את מועדון איילות – 10 רצים מתוך כ-150 רצים ממועדון זה שהשתתפו במרתון, סיימו בין 50 הראשונים.
עומרי הולצמן – 2:29:21 במרתון ניו-יורק 2006, רץ היום עם נילי אברמסקי בניסיון לעזור לה להתמודד עם הקריטריון לבייג’ינג – גם ירון כהן זכאי לעוד תמונה.
באלקה קלקידאן שניצחה את נילי בחצי מרתון עין גדי האחרון, נמצאת כדקה מאחוריה, אך נראה שקרה לה משהו בין הק"מ ה-30 ל-40 והיא סיימה בזמן חלש מבחינתה – 3:15 שעות.
איציק לוי מאיילות מסיים גם הוא בין 50 הראשונים.
רות קלונבה תסיים במקום השני בין הנשים.
מלקאווי עמרו מירדן רץ עם חיים זרגרי ובני זר הוותיקים.
תומר אלמוג מרצי רמה"ש, שייך גם הוא למועדון שלו נציגות מכובדת בין 50 הראשונים – 4 מתוך כ-27 רצים ממועדון זה, שהשתתפו במרתון, סיימו ביניהם.
גם דובב מזור מצטרף לרצי איילות שסיימו בין 50 הראשונים.
לוריס מנדלוביץ (גם מאיילות), תסיים במקום הרביעי הכללי, והשני בין הישראליות תוך שיפור שיאה הקודם לגילאי 45+
הזכרתי את אמיר הדדי ממועדון ארוחת הבוקר, אז הנה הוא מוביל את קבוצת ה-3:00 שעות.
את אורנה בלאו ושרון ויסבלום אני פוגש לאחר עוד כשלושה קילומטרים איטיים שלי – 19:35 (קצב של 6:30 דקות לק"מ).
בריצת האימון בגן שמואל למרחק 36 ק"מ לפני כשלושה שבועות – באירגונו המוצלח של צפריר גולן – לא הצלחתי לצלם את צפריר בריצה עצמה – הפעם הוא בתמונה.
נקודות השתייה בדרך כלל ממוקמות ליד צמתים על המסלול של המרתון
עכשיו התור של הפייסרים ל-3:15, גווין קנינג ורן שילון, גם במקרה זה הקבוצה עדיין מכובדת.
דורית שובלי בדרך למקום השמיני הכללי בין הנשים, והרביעי מבין הישראליות.
שי פרומקיס ממריא והריצה שלי לא כל כך…
אבל הנה שביב אור בקצה הכביש, דייב אותו פגשנו בתחילת הריצה מצלם פה – לפי מה שסיכמנו מראש, אני מעביר לו את המצלמה הגדולה (שמשקלה כזכור יותר מ-1 ק"ג), ונשאר עם המצלמה הקטנה (רק 150 גרם).
זה לקח כמעט 2 דקות (החלפת כרטיס וכו’), אבל לבסוף, אפשר לצלם את דייב בסיום ההחלפה, לפני שאמשיך בדרכי.
אני מרגיש כמי שאבן נגולה מעל ליבו, את ההבדל באיכות התמונות, אפשר לראות מהר מאד…
העיכוב בגלל החלפת המצלמה כמובן גרם לכך, שהקילומטר הבא שלי יהיה איטי (8:33 דקות), מה שלא הפריע לי לפגוש את קבוצת הריצה של ה-3:30 שעות בהובלת קובי סיט מאנדיור.
שירה גולדברג מארה"ב מתארחת גם היא במרתון טבריה
יש רצים ורצות (כמו קרן שראל למשל) שיש להם כישרון טבעי, ואצלם החלק הקשה הוא להחליט לרוץ מרתון, אבל כאשר מחליטים אי אפשר לטעות – להתראות במרתונים הבאים, קרן!
שלום לרוני בירם – בשביל לרוץ טוב צריך להיות מצויין…
מצעד הפייסרים ממשיך, הפעם עם אביב כפיף (אנדיור) ורצי ה-3:45 שעות.
ומהצד השני מגיעים אלי אור והקבוצה של 4:15 שעות.
המשקה האיזוטוני ביד של הרץ שמולי מאשר שאני לא מדמיין ואכן נקודת השתייה באופק בעוד כ-100 מטרים סוף סוף אולי תחזיר לי קצת אנרגיה.
אני שותה 3 כוסות משקה איזוטוני, אבל האם אין זה מעט מאוחר מדי…
העובדה שיש רק עוד 500 מטר לסיבוב לא כל כך מעודדת אותי.
את הפייסר והקבוצה של ה-4:00 לא הנצחתי כמו שצריך בדרכם חזרה, אבל עם אור והקבוצה של ה-4:15 זה יותר הצליח.
השנה המרתון מהווה גם אליפות צה"ל במרתון, ולמעלה מ-100 רצים ורצות השתתפו בו, ביניהם גם הסא"לים נורית שרביט ואמיר יעקובי.
אני מגיע סוף סוף לנקודת הסיבוב ולהפתעתי שומע קריאות עידוד קצובות: "הרץ המצלם, הרץ המצלם…" – התמונה לא כל כך הצליחה,
אז נודה על העידוד עם עוד תמונה…
אולגה חתן-דדון מציינת שכמו במרוצים קצרים יותר (למשל אשקלון) נוכל לרוץ באותו קצב את החצי השני של המרתון, אבל אני כבר יודע שזה לא יקרה,
שעון (רשמי?) נצפה כ-100 מטר לאחר נקודת הסיבוב.
גם את אהרון לוי ממשטרת ישראל פגשתי כבר בלא מעט מרוצים בעבר.
כ-500 מ’ לאחר הסיבוב, אני (די כצפוי) עובר להליכה, לאחר כעוד 500 מ’ אני מגיע לנקודת השתייה (סוף הקילומטר ה-22) ואוסף בקבוק משקה גייטורייד.
קסם על ים כנרת…
לאחר שגמעתי מבקבוק המשקה האיזוטוני בנדיבות במשך עוד כ-500 מ’ – אני חוזר לרוץ.
את ארבעת הקילומטרים האחרונים רצתי בכמעט 37 דקות – קצב ממוצע של יותר מ-9 דקות לק"מ.
אברהם גרוס יסיים גם הוא את המרתון, כי כל מי שמתמודד עם המרחק הוא מנצח!
השלט של הקילומטר ה-24 ניסה כנראה להתחבא, אבל אחרי כ-6:30 דקות מצאתי אותו…
משה נח שהשתתף כמעט בכל המהדורות של הקפת התבור, לא מוותר גם על מרתון טבריה.
עוד כקילומטר וחצי עובר בקצב דומה לקודם, כבר אין לי כל כך את מי לצלם…
האנרגיה שצברתי מהמשקה האיזוטוני בתחנת השתייה הקודמת כבר פגה (בין אם מסיבה פיזיולוגית או מנטלית…) ואל תחנת השתייה עם משקה איזוטוני (לקראת סוף הקילומטר ה-27) אני מגיע שוב בהליכה, שני ק"מ אחרונים ב-15:13 (קצב ממוצע איטי מ-7:30 דקות לק"מ).
לא מזמן חלפנו על פני רמקול שהשמיע משירי ארץ אהבתי וגם רמקול נוסף שמוקם בנקודה אחרת, לא בדיוק הופכים את מרתון טבריה, לרוקנרול מרתון (אפילו לא חצי…)
הקילומטרים ממשיכים לחלוף די לאט ושוב ההליכה מובילה אותי לקצב של כ-8:30 דקות לק"מ.
אחרי החזרה לריצה (אחרי התדלוק בתחנת השתייה האיזוטונית האחרונה) הקצב משתפר ל-6:20 דקות לק"מ.
אם חשבתי לפני מספר חודשים שאחת המטרות שלי תהיה לנסות להשיג qualifying time למרתון בוסטון, והבנתי בריצת האימון בגן שמואל שבינתיים אלו בגדר אשליות – הרי שהשגתי ברגע זה את הזמן (פחות מ-3:20:59 שעות), העובדה שהמרחק הוא רק 30 ק"מ ולא 42.195, היא כבר פרט שולי…
עוד כ-6:30 דקות חולפות ואני פוגש עוד רצה – סא"ל מיכל תשובה – לא קל לה, אבל למרות כאבים בכף הרגל היא מחליטה לסיים את המרתון הראשון שלה ויהי מה.
זו הדרך שבה היא בחרה להיפרד מתפקיד מפל"ג כ"א בבסיס חיפה – האישה הראשונה בתפקיד זה!
לא תמיד אני זוכר את כל מה שאומרים לי תוך כדי הריצה (בטח במרתון), אבל אם כן וזה מעניין, אז למה לא לשתף גם אחרים…
מיכל מתקדמת, ואני בחלוף מספר דקות וכ-10 ק"מ לסיום, חוזר להליכה.
שרון מיכל ודוד שולר לא מוותרים – גם אם נראה שתשעת הקילומטרים האחרונים לא רוצים להיגמר.
נחמד לראות שגם אחרי כ-3:40 שעות יש עדיין צופים/מעודדים על המסלול.
דוד ואני מנהלים שיחה על הא ועל דא תוך כדי הליכה (אחרי שהבנו שכדי לרדת מ-5 שעות נצטרך לרוץ…),
למשל איך צריך להתאמן למרתון, קצת מצחיק כשזה בא ממי שלא ממש מתאמן – כמוני…
קצת לפני סיום הק"מ ה-35, מגיעה עוד נקודת משקה איזוטוני.
אחרי שאני מצלם את Maenpaa Olavimatias, הוא מסמן לי שהוא מבקש שאתן לו את המצלמה,
וגם לי יש תמונה למזכרת – Kiitos (תודה!)
שרון ואני "מתווכחים" כמה קילומטרים נשארו לסיום
השלט שהפעם עומד במקומו, עונה על השאלה
שמואל נחמולי מתחיל גם הוא את 5 הקילומטרים האחרונים במרוץ.
עוד 3 קילומטרים ודי!
פאתי העיר טבריה נגלים לעינינו.
ולבסוף גם השער הגואל מופיע.
סיכום הריצה שלי – 5:03:56 לפי הגארמין ו-42.520 ק"מ, זמן זהה לפי התוצאה הרשמית, ומהיר יותר ב-6 שניות לפי הזמן האישי (מרגע חציית שטיח הזינוק).
מקום 867 מתוך 900 שסיימו ו-149 מתוך 154 בקטגוריה שלי.
ניתן כבוד לעוד מסיימים כמו אהרון לוי,
ודוד שולר
נעבור לטקס הסיום
נתחיל עם הוותיקים במקצה ל-10 ק"מ – עודד עינב, אבנר ארד וחנוך שחר.
נעבור לצעירות באותו המקצה – מאור טיורי, רוני בן יעקב ואביבה טקה.
מנצחת המרתון נילי אברמסקי (כרגיל עם הבת ליאל) השיגה תוצאה מכובדת בדרך למטרה – להשיג את הקריטריון לאולימפיאדת בייג’ינג, במרתון פריז בחודש אפריל הקרוב.
אסף בימרו – אלוף ישראל בעבר והיום במקום השני מבין הישראלים, ינסה כנראה להשיג גם הוא את הקריטריון במרתון נוסף כמו נילי, דסטאו סוונך במקום השלישי אחריו.
אל נילי מצטרפות לוריס מנדלוביץ שקבעה שיא חדש לגילאי 45+ ואורנה בלאו להשלמת 3 הישראליות הראשונות.
וגם אלוף ישראל החדש וודג’ זבדיה לא נפקד, נאחל גם לו בהצלחה בהשגת הקריטריון לבייג’ינג.
איציק לוי, בני זר ויורם איינר מקבלים את הגביעים לקטגוריה 40-44 (הקטגוריה שלי) עם זמנים מצויינים – יש למה לשאוף…
לסיכום, מרתון טבריה מנסה ואף מצליח להשתפר בשנים האחרונות, אבל אם באמת רוצים להפוך אותו למושך יותר רצים עממיים – ג’וגרים – יש אולי עוד עבודה, למשל:
1. ארוחת הפסטה כאירוע חברתי היא אולי נחמדה, כארוחה מאורגנת קצת פחות…
2. שני רמקולים לא ממש יכולים להיחשב כתחליף לתזמורות עידוד.
3. ילדי בתי ספר מדי פעם, או אנשים אחרים לא יכולים לתת עידוד כמו מאות אנשים (אנחנו בטבריה ולא בניו-יורק, אז נסתפק במועט)
4. כמות גדולה של משקה איזוטוני (גייטורייד) ואף בקבוקים – זה טוב, אבל לא מצויין.
המרחקים בין תחנת שתייה איזוטונית אחת לבאה אחריה (כ-5 ק"מ), היו גדולים מדי לדעתי.
לרצי עילית או רצים מאומנים זה פחות משמעותי, אבל לרצים ששלא מורגלים במרחק, ויהיו על המסלול למעלה מ-4 שעות, זה בוודאי משמעותי.
5. בריצת האימון בגן שמואל לפני כשלושה שבועות, בננות שהיו בחלק מתחנות השתייה, "הצילו" לי את הריצה – מה שטוב למרתון וונציה (בננות חתוכות בתחנות השתייה מאמצע הריצה) – יכול להיות טוב גם למרתון טבריה.
6. לא ראיתי אם היו כלי רכב שאספו רצים שפרשו – צריך שיהיה – למרות שאני מניח שיש רצים שאולי היו פורשים, ובסופו של דבר היו מתחרטים על כך.
בלא מעט מרתונים בטבריה – סיימתי את המרוץ, כי לא היה לי אילך להגיע חזרה למלון…
עדיין צריך לאפשר למי שרוצה לפרוש, לעשות זאת בכבוד, ולא להזדקק לטרמפים למיניהם.
להתראות בשנה הבאה במרתון הגדול האיכותי והיחיד (בינתיים) בישראל!
קישורים קשורים
תמונות מרתון טבריה כולל תמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
