רוברט קיפקואץ' צ'ריוט הקנייתי, שטיפס מתהומות העוני לפסגות עולם הריצה (ארבע פעמים מנצח מרתון בוסטון), הוא השם הכי גדול במרתון טבריה
מאת:אילן גולדמן
מאות רצים אתיופים וקנייתים נודדים מדי שנה ברחבי העולם בחיפוש אחרי הפרנסה במרוצים. תוכלו למצוא אותם נאבקים בסמטאות מאובקות עמוסות גורדי שחקים במזרח הרחוק, תחת כנסיות עתיקות יומין בערים נידחות במזרח אירופה, אפילו במדבריות במזרח התיכון. הרצים האפריקאים מתחלקים לקבוצות – נגזרת של איכותם כרצים. הזוטרים, בבואם למרוץ, מסתפקים בדרך כלל באירוח, סכום השתתפות צנוע שלעיתים לא עולה על אלף דולר, ומיטה חמה. השמות הגדולים, לעומת זאת, יכולים לקבל סכומים שמגיעים עד חצי מיליון דולר רק עבור השתתפות במרוץ.
רוברט קיפקואץ' צ'ריוט, הרץ הקנייתי בן ה-34 שאמור להתחרות במרתון טבריה ביום חמישי, הוא אחד מאותם שמות גדולים – למרות שהוא כבר בשלב אחר בקריירה. מצד אחד, צ'ריוט כנראה מגיע לישראל כדי לנסות לזכות בפרס הגדול (50,000 דולר למקום הראשון) ואולי על הדרך למשוך את המתחרים המקומיים לשיאים לאומיים. מצד שני, הקנייתי לא בדיוק עונה לסטריאוטיפ של הרץ האפריקאי שיחצה יבשות בשביל פרסים ודמי ההשתתפות: הרץ הגבוה (1.90 מטר), שהמיר את דתו לאסלאם ושינה את שמו לעומר אחמד, הוא מיליונר שברזומה שלו אפשר למצוא ניצחונות במרתון בוסטון (ארבע פעמים), מרתון שיקגו (פעמיים) ומרתון מילאנו.
התוצאות של צ'ריוט נחשבו לאיכותיות בעולם עד לפני כמה שנים. במרתון בוסטון 2006 הוא קבע שיא מסלול (2:07:14 שעות, שיא שנשבר על ידי "רוברט הצעיר" – רץ באותו שם שצעיר מצ'ריוט המקורי ב-10 שנים). באותה שנה צ'ריוט גבר על בן ארצו דניאל נג'נגה במרתון דרמתי בשיקגו, וקבע זמן של 2:07:35 שעות כשהוא חוצה את קו הסיום בנפילה על הראש שהביאה לפינויו בכסא גלגלים. הניצחונות בשני המרתונים העניקו לו את הפרס גדול ביותר בעולם הריצות הארוכות – חצי מיליון דולר שמקבל מנצח סדרת "חמשת הגדולים" (ניו יורק, בוסטון, שיקגו, לונדון, ברלין).
דולר וחצי לשבוע
הטיפוס של צ'ריוט לצמרת עולם הריצה התחיל מהמקום הכי נמוך: רצפת העפר מחוסרת הגג שעליה נאלץ לישון אחרי שאביו, סוחר קרקעות, מכר את החווה בה גרו ונטש את בנו לחסדי הרחובות של העיר מוסוריוט שבעמק הריף. צ'ריוט, כמו רוב הרצים למרחקים ארוכים מאפריקה, התחיל לרוץ כדי להגיע לבית הספר לפני שנשר בגיל צעיר "כי לא יכולתי לעמוד בשכר לימוד אחרי שאבי ואמי עזבו".
מוואפריקה, כמו שצ'ריוט מכונה בסווהילית בשל עורו השחום, נאלץ לעבוד במספרה תמורת דולר וחצי בשבוע. " גדלתי ללא אוכל, מחסה או מישהו לפנות אליו", אמר צ'ריוט אחרי הניצחון השני בבוסטון, "ההכנסות שלי הספיקו לי בדיוק לארוחה אחת ביום ולסיגריות. במשך זמן רב אכלתי דקסטרוסול (גלוקוז שמגיע בשקיות) במקום ארוחות ועישנתי כמו קטר. בשר ותה היו מותרות. כל מה שהיה לי ללבוש זה חולצה אחת וזוג מכנסיים בודד".
נקודת השפל הגיעה כשנאלץ ללכת 60 ק"מ עד העיר איטן, אחרי שקרוב משפחה שאירח אותו תקופה קצרה "זרק אותי לרחוב. הלכתי כדי לבקש מאחי, שהיה שוטר, הלוואה לשכר לימוד. כשהגעתי גיליתי שבקושי יש לו כסף להאכיל את עצמו. למחרת חזרתי ברגל את כל המרחק שהלכתי". זו הייתה התקופה הגרועה בחייו של צ'ריוט. "דברים כמו התאבדות חלפו לי בראש", הוא נזכר, "בסוף החלטתי לחכות ולתת לגורל לקבוע. אחרי מה שעברתי אני מאמין באלוהים. אני פשוט לא מצליח לתפוס שמוואפריקה של היום זה אותו מוואפריקה של לפני שש שנים".
הנעליים של טרגט
אחרי שמצא בית יציב אצל קרובת משפחה צ'ריוט, שהיה אתלט מצטיין בבית הספר, השתחל לבית הספר לריצה של מוזס טאנווי – לשעבר אלוף עולם ומנצח מרתון בוסטון בעצמו. כדי להתקבל לבית הספר של טאנווי צ'ריוט היה צריך לרכוש ציוד ריצה, שאותו הוא מימן ממכירת "כמה ק"ג של תירס". מהר מאוד הכישרון הטהור שלו ניכר באימונים, אבל "המאמן לא אהב אותי. הוא טען שאני אוכל יותר מדי ולא מתאמן מספיק".
למזלו, הבעלים טאנווי כן אהב אותו, ודרש שהנער המורעב יישאר למרות מחאות המאמן. נקודת המפנה הייתה כשפול טרגט – שיאן העולם לשעבר במרתון – הגיע לביקור בבית הספר. "אני זוכר שהסתכלתי על האיש", נזכר צ'ריוט, "והבטחתי לעצמי שיום אחד אהיה כמוהו". למחרת באימון טרגט אגדת נתן את נעליו לצ'ריוט, שזמן קצר לאחר מכן ניצח במרוץ 10 ק"מ. הוא זכה ב-10,000 שילינג ולראשונה הבין שרגליו יכולות לפרנס אותו.
מיד אחרי אותו ניצחון (שנת 2001) צ'ריוט יצא לאיטליה לסדרה של מרוצי כביש. הוא חזר לקניה עם 40,000 שילינג (7,500 דולר) שקנו לו "קרקע ושש פרות". בשנת 2002 צ'ריוט עשה הסבה למרתון. בגיל 24 – ילד במונחי מרתון – הוא ניצח במרתון הראשון שלו (במילאנו). שנה אחר כך הוא כבש את בוסטון בפעם הראשונה מתוך ארבע, ובהמשך הגיע להישגים מעולים במרתון ניו-יורק – תחרות הריצה הגדולה בעולם – כשסיים פעמיים בחמישייה הראשונה (מקומות 2 ו-5).
צ'ריוט מגיע לטבריה אחרי שיאו, אבל עדיין כפייבוריט. לפני חודש, במרתון שנחאי, הוא סיים שביעי בזמן של 2:12 שעות. רגליו כבר לא מכניסות אותם סכומים, ואולי הרץ שאמר פעם שהוא "לא חושב על הכסף" בכל זאת מתחיל לחשוב על היום שאחרי. אך עדיין צריך לזכור: אם צ'ריוט באמת ישתתף במרתון טבריה, זה יהיה אירוע שווה ערך להשתתפות של אלוף הטור דה פראנס במרוץ ישראלי – משהו שקורה, אם בכלל, מקסימום פעם בחיים.
צילומים: George Roberts
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
