לפי מחקר חדש שבדק את הקשר בין כושר גופני לבין תמותה נמצא שלהיות בכושר חשוב לא פחות לאריכות ימים מלהפסיק לעשן. בנוסף, המחקר הזה גם בדק האם יש גבול לכמה אפשר להתאמן והתשובה בעניין הזה היתה פשוטה – לא.
עוד כתבות בנושא
הוכח סופית כי פעילות גופנית טובה מאוד לנפש
יותר כושר אירובי, פחות מחלות לב
מחקר: לזכרים שעושים ספורט יש צאצאים חכמים יותר
הקשר בין הסבולת לבין אריכות ימים
אף אחד לא יופתע מהעובדה שאנשים בעלי כושר אירובי גבוה ששומרים על אורח חיים בריא, נוטים לחיות יותר מאשר אנשים לא בכושר שמנהלים אורח חיים ישבני. כבר היו מחקרים שקישרו בין פעילות גופנית לאריכות ימים ומהם הסיקו שאנשים שמתאמנים נהנים מחיים ארוכים ובריאים יותר. במחקר החדש שפורסם החודש, קבוצת חוקרים ופיזיולוגים מקליבלנד חיפשה דרכים יותר אובייקטיביות לאמוד את הקשר בין הסבולת לבין אריכות ימים. מאחר וחלק מהחוקרים היו בעצמם ספורטאים, הם קיוו לגלות האם עודף של פעילות גופנית עלול להשפיע לרעה על אריכות הימים.
הם קיבלו נתונים של יותר ממאה אלף נשים וגברים שביצעו בדיקות מאמץ על מסילה. בבדיקות אלה, רצים על המסילה עד שמגיעים לדופק גבוה מדי בכדי להמשיך באותו הקצב. החוקרים שמו יד על תוצאות של 122,007 בדיקות מאמץ. הם חילקו את האנשים לפי רמת הכושר שלהם, לפי 4 סוגים של רמות כושר שהם קבעו: אלו שהיו בתחתית, אלו שהיו מתחת לכושר הממוצע, מעל לכושר הממוצע ואלו שהיו בכושר טוב מאוד. בנוסף, החוקרים סימנו את שני האחוזים בעלי התוצאות הטובות ביותר והגדירו אותם כ"ספורטאי העילית".
לאחר שלמדו את הנתונים, החוקרים בדקו את מקרי המוות של הנבדקים בעשור שאחרי הבדיקה. המספרים היו ברורים ולימדו שככל שהאדם בכושר גופני גבוה יותר, כך סיכוייו למוות בטרם עת נמוכים יותר – ולהפך. ההקשר הזה היה נכון לכל אחת מרמות הכושר. זה אומר שאנשים בעלי כושר גופני גרוע היה סיכוי למות לפני אנשים בעלי כושר גופני מתחת לממוצע, שלהם סיכוי גבוה יותר למות מאנשים בעלי כושר גופני ממוצע, וכך הלאה. 2 האחוזים של האנשים בעלי הכושר הגופני הגבוה ביותר נהנו מהאחוזים הנמוכים ביותר למות, ולמעשה הסיכוי שלהם להימנע ממוות היה גבוה ב-80 אחוז מהסיכוי של אנשים שהיו בתחתית הרשימה מבחינת רמת הכושר שלהם.
"אנשים ללא כושר גופני נמצאים בסיכון כמו מעשנים"
"לא מצאנו שום אינדיקציה לכך שבן אדם עלול להיות יותר מדי בכושר", אמר ד"ר וואל ג'אבר שהוא קרדיולוג שערך את המחקר בבית הספר לרפואה בקליבלנד. מה שהיה מפתיע במחקר הוא כשהחוקרים חיפשו גורמים לאריכות ימים הם מצאו שכושר גופני טוב נמצא במעלה הרשימה.
כמובן שאנשים שעישנו או שהיו להם מחלות לב היו בעלי סיכוי גבוה יותר למות בגיל צעיר יותר לעומת כאלו שלא, אבל הבשורה של המחקר הזה היא שאנשים שאין להם כושר גופני נמצאים בדיוק באותו סיכון שבו נמצאים המעשנים. במילים אחרות, מי שלא עושה פעילות גופנית מסכן את עצמו בדיוק כמו מי שמעשן.
ועם זאת ד"ר ג'אבר רמז שהנתונים עלולים לבלבל, מכיוון שלפי הנתונים אפשר היה לדעת על כל אדם רק אם הוא אי פעם עישן, ולא כמה הוא מעשן ובמשך כמה שנים. חוץ מזה, המחקר הזה גם לא מוכיח או מלמד שמי שמעשן ומבצע פעילות גופנית מפחית את סיכוייו למוות מוקדם. למחקר יש עוד כמה הסתייגויות כמו למשל תפקידם החשוב של הגנים בכל הסטטיסטיקה הזו, מה שמשפיע באופן מכריע על הכושר הגופני. "יכול להיות שחלק מלהיות בריא זה גם להיוולד להורים הנכונים", אומר ד"ר ג'אבר.
גם מצב סוציואקונומי ועוד כמה פקטורים יכולים לשחק תפקיד. ועוד דבר, המחקר הזה לא בדק בכלל את הפעילות עצמה אלא רק את העובדה אם האדם בכושר או לא. זה אומר שהוא לא באמת יכול לספק לנו הנחיות לגבי כמה אנחנו צריכים לזוז. וזו מסקנתו של עורך המחקר ד"ר ג'אבר: "מחקרים אחרים מלמדים אותנו שאפשר לשפר את הכושר הגופני באמצעות אימונים. אז לפי המחקר הזה ומחקרים אחרים אפשר לומר שזה רעיון מצוין לבצע פעילות גופנית אם אתם רוצים חיים בריאים וארוכים".
מחקרים תצפיתיים אלו הינם רטרוספקטיבים. אין הם מוכיחים קשר סיבתי בין כושר גופני והפחתה בתמותה. לא ניתן לבודד במחקרים אלו, גם אם מאד משתדלים, את ההשפעה של גורמי סיכון ותחלואה נלווית.
מי שמעשן וסוכרתי יעשה פחות mets במבחן המאמץ כמו גם מי שיש לו דלקת פרקים וכו'…. מי שמצבו הסוציואקונומי גבוה יותר יעסוק leisure time sport יותר בגיל מבוגר, וכו'