המאבק המתמיד במשקל זו בעיה שרבים עוסקים בה מדי יום. את חלקם היא מטרידה יותר או פחות וישנם גם כאלו שמחליטים יום אחד לקום ולעשות משהו בעניין, לנסות ולעצור את הרכבת עליה עלו, לבחור בתחנה של ריצה, אורח חיים בריא וספורטיבי ופשוט להישאר שם, להינות מאיכות החיים שעולה, המשקל שיורד וההישגים שלאט לאט מתגשמים.
"פתאום קלטתי שסיימתי מרוץ של 10 ק"מ" | צילום: אלבום פרטי
את שחר רז, 43 מזיכרון יעקב, עניין המשקל פחות הטריד, אבל יום אחד, ליתר דיוק לפני שנה ושבועיים, כשהרגיש שקשה לו לקום מהכורסה, הבין שהוא חייב לעשות שינוי. הוא עלה על המשקל הביתי והחליט שהוא מקולקל, כי לא האמין למה שראה. הוא נכנס לאינטרנט והחל לקרוא סיפורי הצלחה של אנשים שירדו במשקל ודבר אחד מרכזי עובר כחוט השני בכל הסיפורים – פעילות גופנית. הוא הבין כי אינו צריך לרדת במשקל אלא להיות פעיל יותר והירידה במשקל תהיה התוצר. תוך יומיים כבר מצא מאמן כושר אישי והחליט שהוא יוצא לדרך חדשה. במשך חמישה שבועות הוא עשה בין ארבעה לחמישה אימונים בשבוע ואז החליטו שהגיע הזמן לצאת לריצה בחוץ, "פתאום הדברים התהפכו", אומר רז, "מספורט שהמטרה שלו היא להוביל לירידה במשקל, מצאתי את עצמי אומר 'מזל שירדתי במשקל, אני יכול לרוץ'".
כתבות נוספות בנושא
לרדת בגדול: האנשים שירדו עשרות קילוגרמים בזכות הריצה
הסיפור של נטע פרסמן: "יום אחד הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי"
שקל 130 ק"ג ובקרוב ירוץ במרתון טבריה 42.2 ק"מ
תוך פחות משנה מהרגע שהחל את תהליך הירידה במשקל הספיק רז לגמוא מרתון "אני חושב שלרוץ מרתון הוא פחות משמעותי, עם כל כמה שהתאמצתי והתרגשתי לקראת זה. השינוי בשגרה שלי שקרה בשנה הזו, הוא הדבר המדהים. זה מדהים אותי מדי בוקר כשאני יוצא לרוץ".
במרץ הקרוב עומד להשתתף רז כבר באולטרה מרתון באנגליה למרחק של 60 ק"מ "אני רוצה לייצר לעצמי שיגרה שיהיה לי כייף בה ואני חושב שאהנה יותר לרוץ אולטרה מאשר מרתון, בגלל אופי הריצה השונה. רצים בקצב טיול רגוע, זה הרבה יותר כייף לי מאשר לעשות מרוץ מהיר של 10 ק"מ. לכן לשם אני שואף".
"מצאתי את עצמי אומר 'מזל שירדתי במשקל, אני יכול לרוץ'" | צילום: אלבום פרטי
איזה שינוי בשגרה עשית?
"השגרה שלי כמעט לא כוללת אילוצים או מאבקים, לא תשמעי אותי מקטר על כך שהייתי צריך לצאת לאימון. השגרה שלי הותאמה כך שהכל נינוח או לפחות לא נורא מציק. אני מתאמן בשעות שכייף לי להתאמן לא בשעות שבהן אני סובל, התזונה שלי משרתת את הפעילות הגופנית באופן די טבעי. הדברים שהיו לא נוחים בשגרה, פשוט העפתי אותם, הרגשתי שאני לא יכול להילחם במשך תקופה ארוכה, לא יכול להיות בקונפליקטים ומאבקים כל הזמן, אני כן יכול שהכל יזרום. עכשיו יש לי ארבעה אימונים בשבוע זו התקופה החמה ולא נוח לי לרוץ בערב אז אני רץ בבוקר. אני משתדל שהאימונים שלי יהיו כאלו שהמשפחה כמה שפחות תרגיש בהעדרי, למרות שזה לא יכול לגמרי לקרות. אני ממש מקפיד שאם משהו לא כייף או אם אני לא נהנה ממנו, לבדוק אולי הוא פשוט לא מתאים לי? זה צריך להיות כייף וכשזה לא כייף כנראה שהתבלבלתי. יש לי הרבה חברים שירדו במשקל ורצים. אחד המאפיינים של שמי שמצליח להתמיד לאורך זמן זו היכולת לייצר שגרה שהיא לא סוג של משטר קפדני. אצלי אין 'משטר אימונים', יש לי 'שגרת אימונים', בכייף ועם חיוך".
ספר על המרוץ הראשון שלך.
"המרוץ הראשון שלי היה כחודשיים וחצי אחרי שהתחלתי לרוץ", נזכר רז, "נרשמתי למרוץ קריית שמונה, ראיתי פרסומים של המשפחה שעומדים לבטל את המרוץ כי אין מספיק נרשמים. כאב לי הלב והחלטתי לרוץ שם. שאלתי את המאמן האישי שלי והוא אמר לי להרשם לעשרה קילומטר. הגעתי עם הבת שלי ליומיים בקריית שמונה, כי כל כך התרגשתי שלא רציתי לעשות את הנסיעה הזו בבוקר. ביתי שאלה אותי אם אני יודע כמה זמן זה יקח לי ואמרתי לה שאני לא יודע אם אני אסיים. היא ישבה וחיכתה לי בקו הסיום כשהיא יודעת שיש סיכוי שלא אגיע לשם בירידה. פתאום קלטתי שאני רץ ולפני העיקול של הסיום רואים את הקהל ואת קו הסיום, שומעים את המוזיקה ונשאר רק כמה מאות מטרים ופתאום קלטתי שסיימתי מרוץ של 10 ק"מ. רצתי בספרינט והבת שלי צילמה אותי ורואים חיוך ענק, אחרי כמה ימים נרשמתי לחצי מרתון במרוץ העגור".
"כשנמצאים בתהליך ירידה במשקל יש הצלחות" מוסיף רז, "יש כישלונות קטנים בדרך, יש אתגרים. הריצה סיפקה לי בתחילת הדרך עוגן – הצלחות קטנות שנתנו לי עוד מוטיבציה וכוחות. בשבוע שבו היה קשה עם התזונה אבל היתה ריצה נהדרת, לא חוויתי חוסר הצלחה פשוט כי הריצה איזנה את זה. ובנוסף, די מהר מצאתי את עצמי מוקף ברצים, ובאווירה מאוד תומכת ומפרגנת"
עדי גוט בסיום מירוץ גבעתיים 2014 עם המאמנת צאלה אברוני ובמשקל 103 ק"ג |צילום: אלבום פרטי
עדי גוט, 20 מרמת גן, מסיימת בימים אלו שירות לאומי בצער בעלי חיים אחרי שעברה בשנים האחרונות שינוי עמוק ומשמעותי בחייה. היא תמיד סבלה מעודף משקל, חבריה לכתה היו מציקים ומרביצים לה בגלל משקל גופה, "המשקל היה חלק מאוד גדול בחיים שלי מהגן ועד התיכון" מספרת גוט, "השפלות בלי סוף כל יום. לפעמים היו מרביצים לי ועושים עלי חרם כי אני שמנה ואי אפשר להיות חברה של ילדה שמנה. נידו אותי חברתית והרגשתי מאוד בודדה. לא הייתי חזקה אז ספגתי ולרוב שתקתי כי ידעתי ששום דבר לא יעזור לי. צוות בית הספר כבר היה מיואש מהתלונות שלי על ילדים שהציקו ולא נעשה דבר. אני אדם מאוד רגיש אז כל דבר מאוד מאוד פוגע".
"בשבילי היה זה מקום מפלט לצאת מהמציאות לשעה ולהנות" | צילום: אלבום פרטי
בגיל 11 נחשפה לראשונה לעולם הרכיבה הטיפולית והחלה לרכוב על סוסים, "רכיבה על סוסים פתחה אותי ברמות שאין לתאר. לשבת על חיה גדולה יפה ואצילית ולשלוט בה. זה מה שהרים את רוחי באותה תקופה". באופן טבעי עברה גוט מהרכיבה הטיפולית לרכיבה ספורטיבית ואחרי השחרור היא כבר נרשמה ללימודי רכיבה טיפולית בסמינר הקיבוצים.
לפני שנתיים הגיעה גוט לשיא חדש במשקלה, 104 ק"ג עד שפגשה את המאמנת האישית, צאלה אברוני שכיכבה כמאמנת הכושר הגופני בתוכנית הריאלטי "לרדת בגדול". החיבור בין השתיים היה כמעט מידי וגוט החלה להתאמן, "בהתחלה עבדנו על סיבולת אירובית כדי להכניס אותי לספורט. באימון הראשון עשינו ריצה של דקה והיה לי מאוד קשה. היא עבדה איתי עם רצועות TRX, מדרגות, שיווי משקל וקצת הרמת משקולות כדי להתחזק. היה לי קשה בהתחלה אבל התמדתי. ציפיתי וחיכיתי לאימונים האלו שהיו פעם בשבוע. בשבילי היה זה מקום מפלט לצאת מהמציאות לשעה ולהנות. היא נתנה לי משימות לבצע בבית לדוגמה פעמיים הליכה בחוץ או תרגילים. בהתחלה היא בנתה לי תפריט ואחר כך עברתי לדיאטה בשם 'חרמון-מן', דיאטה ללא פחמימות, קשה, אני מכורה לפחמימות".
"הגוף נראה הרבה יותר טוב" | צילום: אלבום פרטי
היא החלה להתאמן גם בקרוספיט ומרגישה איך גופה מתעצב ומתחזק משבוע לשבוע, "הגוף נראה הרבה יותר טוב, זה לא כמו בתקופה שהייתי ב'שומרי משקל' ולא עשיתי שום פעילות גופנית, אז כל השומן יצא החוצה, גם כששקלתי באותו המשקל כמו שאני שוקלת עכשיו".
מתי התחלת לרוץ?
"באימונים צאלה ביקשה ממני לנסות לרוץ חמש דקות רצוף ואחר כך 10 דקות. לרוץ על הליכון עם 103 קילו זה מאוד קשה. התחלנו לרוץ יחד בחוץ וזה בעצם היה האימון. ביקשתי ממנה לעשות אימונים בחוץ כי כבר הרגשתי שאני יכולה לעשות ספורט ליד אנשים, בעבר היה לי מאוד קשה להראות את עצמי בציבור כשנראתי כך. האימונים היו מאוד מאתגרים ומהנים".
"רכיבה על סוסים פתחה אותי ברמות שאין לתאר" | צילום: אלבום פרטי
יום אחד פתחה גוט את הדואר ומצאה שם פרסום למרוץ גבעתיים 2014, זו היתה הפעם הראשונה שנחשפה לעובדת קיומם של תחרויות ריצה. היא יצרה קשר עם צאלה ושאלה אותה מה דעתה והאם כדאי להירשם. צאלה ביקשה ממנה להירשם יחד ל-5 ק"מ. עדיין היא שקלה 103 קילו ומאוד התרגשה מהמעמד. היא התכוננה שלושה חודשים למרוץ באמצעות ריצה, חיזוק השרירים והרבה שיחות. היא הצליחה לסיים את מרוץ ה-5 ק"מ הראשון שלה באושר גדול "ההתרגשות בסיום היתה גדולה, והדבר הראשון שאמרתי 'אני רוצה את החויה הזו שוב פעם' רציתי שוב. זה היה מרגש ומעצים". מאז השתתפה במרוצים נוספים כשהיא מרגישה שנכנסה לקצב וסחפה אחריה את אביה. כיום היא כבר רצה 10 ק"מ וממשיכה לרדת במשקל, אבל חשוב יותר מכל, היא נהנת לעשות ספורט, לרוץ ולהתאמן בקרוספיט.
