יום אחד קם אדם בן 60 עם סוכרת נעורים ומחליט לרכוב מהונג קונג לסינגפור על אופניים, במטרה לחזור הביתה, לישראל
מאת:תומס הולזה
איך לחזור הביתה?
שמי תומס הולזה. כיום אני מתגורר בישראל, לאחר שהתגוררתי ועבדתי בשנחאי ובהונג קונג למשך יותר מחמש שנים. אז איך חוזרים הביתה?
חלומי היה לדווש מהונג קונג לישראל. מהסיבות הידועות זה בלתי אפשרי, אז החלטתי לעשות לפחות חלק מהדרך על אופניים.
כחולה סוכרת סוג 1 אשר תלוי באינסולין, הייתי צריך להתמודד עם בעיה עיקרית והיא אספקת אינסולין במהלך הנסיעה. בסופו של דבר הצלחתי לאגור את הכמות הדרושה ולאחסנה בתיק אשר שמר על הטמפרטורה המתאימה.
רכיבת מבחן
האם אני מסוגל לעמוד בנסיעה של כמה אלפי קילומטרים? החלטתי להגשים חלום ישן ולעשות "נסיעת מבחן" מלאסה, בירת טיבט, דרך הרמה הטיבטית ונפאל עד להודו. במידה ואצליח בכך אנסה לרכוב מהונג קונג לסינגפור.
הטיול היה הצלחה אדירה ותענוג צרוף. לאסה היא מקום מרשים. בטיבט ישנם הרבה פסגות הרים מושלגות, מקדשים ומנזרים יפים, אך אין מספיק אוויר. בגובה של 4000 מטר זה כמו לרכוב עם בלמים לא משוחררים. לעבור מעברי הרים של מעל 5000 מטר עם בלמים לא משוחרים לא היה פשוט, אך היה כיף לא רגיל. אחד משיאי הטיול היה להגיע לbase camp של האוורסט.
עוגיות וקולה
אחרי זמן מה מצאתי שאם אני לא נהנה מהרכיבה זה סימן ברור שאני בהיפו, מצב של רמת סוכר נמוכה בדם, שניתן לטפל בו על ידי אכילת מתוק: עוגיות וקולה. הבאתי עמי מספיק עוגיות וקולה בכדי לטפל במצבי ההיפו הבלתי נשלטים. בממוצע שמונה דקירות ביום (לצורך בדיקות סוכר) עזרו לי לשמור על רמת סוכר טובה בדם.
בהודו, עברתי את ה KhardungLa, המעבר הסלול הגבוה בעולם הנמצא ב-5600 מטר. הגעתי לדלהי לאחר 4 חודשים ו-4000 ק"מ רכיבה. אחרי "נסיעת המבחן" שעברה בהצלחה ובהנאה חזרתי להונג קונג והתחלתי משם את המסע לסינגפור דרך סין, ויאטנם, קמבודיה, לאוס, תאילנד ומלזיה. הטמפרטורות היו מאוד גבוהות.
לא רק שאפילו לא בקבובקון אחד של אינסולין התקלקל, גם פנצ'רים לא היו.
אני והאופניים עברנו את הטיול ללא בעיות רציניות למעט היפו' רציני באחד הבקרים בבנקוק. כאמור, היפו' הוא מצב של רמת סוכר נמוכה בגוף. מצב שכל סוכרתי מכיר היטב: גופי היה משותק לחלוטין חוץ מיד שמאל שבעזרתה הצלחתי להגיע לעוגיות ותוך עשרים דקות הצלחתי לחזור להיות בשליטה. בנוסף היה התקף היפו' אחר בלאוס, שהביא איתו סיפור מטורף בפני עצמו והסתיים בתחנת משטרה, מכיוון שלא האמינו לי שה"סם" אותו אני מזריק הוא אינסולין. התקרית הסתיימה בשלום אך בתשלום של 500 דולר ומעצר של 24 שעות!
לאחר יותר משמונה חודשים ו-11,500 ק"מ הגעתי לסינגפור.
האם הטיול היה משעמם? אפילו לא לרגע אחד! פגשתי הרבה אנשים, ראיתי הרבה נופים עוצרי נשימה ונהניתי מהרבה זמן לחשוב ולשיר.
האם גבר בן 60 חולה סכרת סוג אחד יכול לעבור מסע שכזה? בוודאי!
