לקריאת פרק 01 | לקריאת פרק 02 | לקריאת פרק 03 

רון דרמון הוא הטריאתלט הישראלי הראשון שהצליח להשיג את הקריטריון הבינלאומי והישראלי כדי להשתתף בענף הטריאתלון במשחקים האולימפיים. דרמון הצליח להוכיח יכולת מקצועית ומקצוענית ממושכת בתהליך מדורג רווי הצלחות ומשברים, פציעות ותהליכי שיקום, תוך שיפור מתמיד של יכולות פיזיות ומנטליות. השתתפות במשחקים האולימפיים הינה יעד על כמעט לכל ספורטאי הרואה עצמו בפסגת הספורט העולמית. המנגנון האולימפי הספורטיבי מונע ומניע בעיקר תהליכים כלכליים הקשורים במדיה, תקשורת ופוליטיקה, כשכל אלו מהווים מקור משיכה, הנעה ובעיקר מימון לענפי ספורט וארגוני ספורט כמעט בכל מדינה בעולם.

ביום חמישי הוא יסיים דרך מאוד ארוכה אל ההשתתפות במשחקים האולימפיים. רון דרמון | צילום: באדיבות הוועד האולימפי בישראל

עוד כתבות בנושא 
כל מה שרציתם לדעת על רון דרמון לקראת ריו 2016 
צפו בראיון וידאו עם רון דרמון 
סיכום טריאתלון המבורג, האחרון לפני ריו 2016 

מהם חוקי המשחק האולימפי?

בשוק הספורט הישראלי בו התקציבים הציבוריים מצומצמים, ההשתתפות במשחקים האולימפיים מאפשרת שיפור ארעי של מצב כלכלי, הן של הספורטאי והן של ענף ספורט (האיגוד), במספר צינורות מימון. לפיכך, יעד ההשתתפות במשחקים האולימפיים אינו רק הישגי-ספורטיבי אלא גם הישגי-כלכלי ומאפשר מרחב פעולה, גם אם זמני, למינוף פיתוח הספורט והמקצוענות בענף על ידי האיגוד, ופיתוח ההעצמה האישית תוך שיפור תנאי האימון והתחרות לספורטאי. כדי שספורטאי יוכל להגדיר השגת קריטריון להשתתפות במשחקים האולימפיים כיעד-על בקריירה הספורטיבית, יש לשחק לפי חוקי המשחק האולימפי, גם אם חלק מהדרך להשגת המטרה אינה מבטאת הצטיינות ספורטיבית מוחלטת או יכולות מקצועיות אבסולוטיות בזמן נתון, אך זו חלק מהאסטרטגיה בה יש לפעול.

בענף הטריאתלון במשחקים האולימפיים של ריו, ישתתפו נציגים ונציגות מ-42 מדינות, לעומת 39 בלונדון 2012, 37 בבייג'ינג 2008, 33 באתונה ו-34 בסידני. מתוך 42 המדינות, שש השיגו לראשונה את הקריטריון האולימפי והן ישראל, אזרבייג'ן, ברבדוס, ירדן, נורבגיה ופוארטו ריקו. מה הם חוקי המשחק המאפשרים הגעתם של טריאתלטים חדשים למשחקים האולימפיים? כיצד המדינה והמסגרות התומכות מסייעות בכך?

חוקי המשחק כוללים:

1. אזרחות ומגורים.
2. מימוש הקריטריון ההישגי הנדרש להשתתפות של איחוד הטריאתלון הבינלאומי (ITU), הוועד האולימפי הישראלי והאיגוד הענפי במדינה.
3. בחירת תחרויות למסלול ההצלחה – ספרינט וסטנדרט, רמת התחרות, שיפור דירוג וקביעת הישג, התאמת התחרויות ליעדים לעיל בשילוב הישגים אישיים נדרשים.
4. מימון המסגרת התחרותית להשגת הניקוד/הישגים הדרושים להשגת הקריטריון, מימון המעטפת המקצועית והאימונים שתביא להישגים הדרושים בתחרויות היעד.
5. ניהול מאורגן ושילוב המערכות התומכות.

חלק 1: האם הספורטאי חייב להיות אזרח המדינה אותה הוא מייצג?

האם המדינה אותה מייצגים משמשת ככלי להשגת יעד השתתפות אולימפי? האם אימונים במדינת השייכות הם כלי להשגת היעד?  את אזרבייג'ן מייצג רוסטיסלב פבצוב, טריאתלט רוסי (דרוג 18 עולמי – אוג' 16) המתגורר ומתאמן באוקראינה ש"אומץ" על ידי איגוד הטריאתלון האזרי. את ירדן מייצג לורנס פאנוס, טריאתלט בן 31 (דרוג 121 עולמי אוג' 16) שנולד בעמאן אך מגיל 6 מתגורר באנגליה. את ישראל מיצג הטריאתלט רון דרמון (דרוג 38 עולמי – אוג' 16) שנולד וגדל בישראל, אך מתגורר באוסטרליה וספרד מזה כ-7 שנים לצורך אימוניו.

חבר בקבוצת חנית בוינגייט. שחר שגיב | צילום: באדיבות שחר שגיב

חלק מהטריאתלטים והטריאתלטיות המובילים בעולם מתאמנים במדינות שונות מסיבות רבות ובהן יריבי אימון חזקים, אזורים בעלי טופוגרפיה ייחודית ותורמת, עלות מתקני אימון ומגורים, מיקום של מאמנים יעודיים וקבוצות אימון ועוד. דרמון התאמן במסגרת האקדמיה למצוינות במכון וינגייט עם הקמתה, אך החל מגיל 17, בהיותו הטריאתלט המוביל בארץ, חיפש שדה אימונים שונה שיוכל להביאו, על פי תפישתו, להישגים טובים יותר. בדיעבד, לשיקול זה יש תוצאות מוכחות, אך האם המשמעות היא כי הדרך שתביא להצלחה היא לצאת מהארץ?

הטריאתלטים שצויינו לעיל מאזרבייג'ן וירדן מייצגים מדינות בעלות תשתית פיתוח טריאתלון נמוכה ובבנייה. כיום, מסגרת המצויינות בוינגייט וקבוצת חנית שהינה קבוצת אימון לבוגרים, יחד עם קבוצות נוספות שהוקמו ומסגרות נוספות לבודדים, מהוות פתרון טוב לטריאתלטים ולטריאתלטיות מובילים בארץ, אך אלו אינן הדרכים היחידות. לאחר השירות הצבאי, מוטב כי טריאתלטים הישגיים יאתרו מסגרת הישגית ותחרותית המתאימה לרמתם בחו"ל, לצד ספורטאים מובילים בקבוצות מקצועניות שייצרו אווירה הישגית מתמשכת כגון הליגה הצרפתית והליגה הגרמנית. רון הוא 100% ישראלי שעשה בחירה נכונה לאותה תקופה, הן בבשלותו האישית והן בבשלות פיתוח ענף הטריאתלון בישראל.

חלק 2: מהו הקריטריון ההישגי להשתתפות?

האם הטריאתלטים המשתתפים במשחקים האולימפיים הם הטובים בעולם? מה הערך הספורטיבי בהשתתפות כשהסיכוי למדליה הינו מזערי? 

הקריטריון הבינלאומי (ITU): במשחקים האולימפיים בריו יזנקו 55 טריאתלטים ו-55 טריאתלטיות במקצים נפרדים. הקריטריון של ITU מגדיר את הרשימה האולימפית עם מקומות מובטחים בודדים עבור אלופי עולם, אלופי יבשת, והשאר על פי דירוג אולימפי ייעודי אך לא רק.

מסע של שנתיים להשגת הקריטריון. רון דרמון | צילום: באדיבות רון דרמון

מהו עיקורן הסולידריות?

עקרון הסולידריות האולימפית (The Olympic Solidarity) מאפשר מתן הזדמנות ספורטיבית (אך לעתים פטרונית) לאומות וספורטאים שאינם בהכרח מהמובילים בעולם. על פי עיקרון הסולידריות, ניתנת הזדמנות ל"דגל חדש" מכל יבשת – מדינה שטרם השתתפה בטריאתלון במשחקים האולימפיים, ועדה שתקבע ספורטאי או שניים נוספים. בנוסף, לכל מגדר מוגבל מספר המשתתפים מכל מדינה ל-3. באופן זה, אם למשל למדינה מסוימת שמונה טריאתלטים בצמרת הדימהו רוג האולימפי, רק השלושה הראשונים יהיו ברשימה הסופית שתכיל את חמשת הבאים שבמורד הדרוג האולימפי.

משך קמפיין האולימפי

בענפים ספורטיביים מסוימים כגון אתלטיקה, נדרש להשיג הישג מינימום (גם אם פעם אחת) בתקופת הקריטריון כדי להשתתף במשחקים האולימפיים. בטריאתלון נצבר ניקוד לדירוג אולימפי במשך שנתיים, מאמצע מאי 2014 ועד אמצע מאי 2016, בתחרויות מסוג WTS (סדרת הטריאתלון העולמי – תחרויות היוקרה של הטריאתלון) ובתחרויות ITU World Cup (סדרת גביע העולם של ITU – תחרויות רמה ב') בלבד. המסע להשגת הדרוג האולימפי העולמי בתקופת הקריטריון נמשך חודשים בודדים עבור טריאתלטי הצמרת העולמית. לעומתם, המתמודדים על המקומות 35-50 ימצאו עצמם במרדף לצבירת ניקוד שיימשך כשנתיים מתישות על מנת להבטיח את מקומם בחודשיים האחרונים לקראת סגירת הרשימה.

מהעקרונות שלעיל מובן כי חוקי המשחק מאפשרים:

1. השתתפות טריאתלטים בעלי שתי אזרחויות כדוגמת הטריאתלט הירדני, לייצג מדינה פחות מפותחת מאחר ולמדינה השנייה יש טריאתלטים רבים טובים יותר (בריטניה);
2. הדירוג האולימפי המעשי של 55 המזנקים במשחקים האולימפיים בטריאתלון עשוי להשתרע עד המיקום ה-75 ואף נמוך מכך.
3. הטריאתלטים המובילים בצמרת העולמית עשויים להבטיח מקומם אף כשנה לפני המשחקים.

הקריטריון של הוועד האולימפי הישראלי

בכל תחרות יש ספורטאי או קבוצה שמגיעים במקום האחרון, אך האם לא ראוי לשים רף מקצועי הגיוני ומדיד שינווט את ספורטאי הצמרת הישראליים אל הצמרת העולמית רק אם הם עומדים בתחומים המכונים "הישגיים"? האם כל ספורטאי שעשוי להיות אלוף הענף במדינתו ראוי להתחרות בתחרות בינלאומית כשהוא נמצא בשולי שוליה, או עליו לשפר את הישגיו הבינלאומיים ורק לאחר מכן להתמודד בתחרויות הדגל?

בכל מקרה רון דרמון יביא דגל חדש לריו | צילום: באדיבות רון דרמון

עד שנת 2014 הקריטריון האולימפי הישראלי לטריאתלון היה גבוה משמעותית מהקריטריון של ITU. ללונדון 2012 הקריטריון האולימפי הישראלי לטריאתלון היה: "דירוג אולימפי 35 בתאריך 31 במאי 2012 ,או פעמיים עד מקום 20 בסבב אליפות העולם, בין התאריכים 1 בינואר 2011 לתאריך 31 במאי 2012."החלק האחרון היווה הקלה מקריטריון 2008 לצורך מתן הזדמנות לאחים דן ורן אלתרמן.

לקראת סוף שנת 2014 ביקש איגוד איגוד הטריאתלון הישראלי להקל על הקריטריון של הוועד האולימפי הישראלי וזכה לשיתוף פעולה. ההגדרה החדשה שתוקפה למשחקים האולימפיים בריו עודכנה לקריטריון ITU פרט ל"דגל חדש". חוקי המשחק מאפשרים לוועד האולימפי בכל מדינה להחמיר את הקריטריון העולמי ובישראל כבר נדונה מזמן השאלה האם יש לשלוח כל ספורטאי שעומד בקריטריון הבינלאומי או להגביה את הרף. מדובר במדיניות של השגת יעדים מקצועיים, יכולות כלכליות לתמיכה בספורטאים וחלוקת משאבים אך מה המדיניות הנכונה? במידה והיו תקציבים גדולים או בלתי מוגבלים, ניתן היה לתמוך בספורטאים ובארגונים רבים אך אין זו המציאות במדינתנו וגם לא בעולם, אלא עניין של סדר קדימויות ועדיפויות. מבחינת הוועד האולימפי הישראלי חשוב להשיג הישגים ובאמצעות היחידה לספורט הישגי מגדירים את הרמה הנדרשת בעבודה מקצועית ומבוססת תוך בקרה תהליכית.

במהלך הקמפיין האולימפי ביקר דרמון מספר פעמים בהגדרת "דגל חדש", אך מובן היה כי דירוג זה לא יהא מספק ועליו הוטל לשפר את דירוגו גבוה מכך. למעשה, מקומו בדרוג האולימפי הובטח רק לאחר התחרות האחרונה לצבירת הניקוד. בתחרות זו לא רק שדרמון התחרה טוב מהרגיל, אלא גם יריביו הקרובים לו בדירוג נכשלו.

הקריטריון של איגוד הטריאתלון במדינה

איגוד ענפי בכל מדינה הוא גורם מקצועי המוסמך לפעול מול הוועד האולימפי בכל מדינה. במדינה בה אין עומק תחרותי במשחקים האולימפיים, סביר שהמטרה העיקרית של האיגוד הענפי היא השתתפות. במדינות בהן קיים ותק אולימפי תחרותי ו/או קיימים מספר מועמדים אפשריים בדירוג האולימפי, יציב האיגוד הענפי קריטריון פנימי ממספר סיבות ובהן: הצבת רף מקצועי גבוה, מגבלות מימון ותמיכה, יצירת תחרות פנימית שתני הישגים ועוד.

בגרמניה למשל, בעלת מדלית הזהב האולימפית בטריאתלון מבייג'ינג 2008, הוגדר קריטריון פנימי לנשים וגברים בקמפיין האחרון. שערורייה פנימית באיגוד עקב טענות לשחיתות בין הארגונים האזוריים בגרמניה והעדפת מקורבים באיגוד, הובילו לכך שהוועד האולימפי בגרמניה החליט לפני שבועות ספורים לפסול את הקריטריון ולשלוח טריאתלטית אחת למשחקים האולימפיים בריו.

בישראל 2016 רון דרמון היה המוביל בתחזית האולימפית וזכה לתמיכה וגיבוי מלא מאיגוד הטריאתלון הישראלי, מ-ITU, מהוועד האולימפי וממשרד הספורט ורוב המשאבים ההישגיים הופנו אליו ובדיעבד – הצלחה. כמו שנראה כיום, לטוקיו 2020 עשויים להיות שניים עד שלושה מועמדים גברים, האם שלושתם יזכו לתמיכה הנדרשת מהמדינה בשווי של מאות אלפי שקלים מדי שנה? האם המשאבים הכלכליים בתקופה העתידית יאלצו את האיגוד לקבל החלטה מוקדמת ולתעדף תקציב מוגבל? ברור כי תקציב שלא ייתן את המרב לספורטאי מוביל, אלא יחולק בין מספר מועמדים לא יוביל להצלחה.

לכתבת ההמשך – היכנסו