בעולם שבו הכול עובד מהר וכולם רוצים תוצאות עכשיו ומיד, המזון הטכני מקבל חשיבות גבוהה מאוד. החל מג'לים לאנרגיה מידית או חטיפים למהלך אימון ועד מזונות טכניים עם כמויות מדויקות של חלבון ופחמימה שיסיעו לכם להתאושש מהר יותר. ומה קרה לכריך עם הריבה הישן והטוב? לתמרים ולצימוקים? לביצה או לטונה אחרי אימון? לאן הם נעלמו? האם הפכנו להיות עד כדי כך עצלים שאנחנו לא יכולים לעמוד דקה במטבח ולארוז כריך ובמקום מעדיפים לפתוח אריזה מרשרשת של חטיף לזמן פעילות? או שדווקא המזון הטכני פתח לנו צוהר לעולם חדש לחלוטין בו הרכב המזון המדויק בתזונה והנוחות שעוזרת לנו להתרכז באימון עצמו, מקבלים חשיבות גבוה יותר מאשר ההתעסקות בהכנת המזון.
כתבות נוספות בנושא
איך נשתמש נכון בג'לים ומשקאות איזוטוניים
כל מה שרציתם לשאול על ג'לים ולא היה לכם את מי לשאול
כיצד תחסכו כסף ותכינו בעצמם מוצרי ספורט
פנינו לגיא שלמון, דיאטן קליני ותזונאי ספורט, איש חינוך גופני ופיזיולוג מאמץ, שיעזור לנו לשפוך אור על העניין, האם עדיף לנו לצרוך מזון טכני על פני מזון רגיל בזמן מאמץ? או ההפך הוא הנכון? חשוב לזכור שלפני עידן הג'לים והחטיפים, נהגו הספורטאים לאכול אוכל אמיתי כמו בננות וכריכים. "הרעיון לפתח תזונה טכנית לספורטאים נבע מהצורך למצוא פתרונות תזונתיים לספורטאי בזמן המאמץ הנדרש לספק אנרגיה תוך כדי ריצה או רכיבה על אופניים. בעבר נאלצו הספורטאים לאכול אוכל אמיתי, בלית ברירה כי לא היה משהו אחר. רוכבי אופניים לדוגמה אכלו כריכים ופירות תוך כדי הרכיבה", מסביר שלמון.
מה היתרונות של תזונה טכנית על פני תזונה אמיתית תוך כדי המאמץ?
"בין היתר, המזון הטכני מאפשר לספורטאי נוחות ופותר אותו מלהתעסק יתר על המידה באוכל. למשל הוא אינו צריך בהכרח להחזיק את המזון בשתי הידיים, אלא ברגע אחד לקחת שלוק מתוך משקה איזוטוני או ג'ל אנרגיה, לתת ביס לחטיף פחמימתי או לצרוך בקלות כל תוסף תזונה אחר. פיתוח מזון טכני בבסיסו נועד לסייע לספורטאי לבצע את הפעילות בנוחות המרבית. כשצורכים מזון טכני, אין צורך להתעסק בקילוף בננה או פתיחת שקית עם כריך. המזון הטכני מאפשר נוחות והתמקדות באימון עצמו, קל ונוח לשאת אותו, הריכוזים שנמצאים בתוכו מדויקים ומדודים, בניגוד למזון רגיל שבו אין לנו ממש דרך לדעת".
"אנו יודעים שפחמימה מספקת אנרגיה", מסביר שלמון, "לכן בתזונת ספורט מרבית ההמלצות במהלך מאמץ מתמקדות סביב הפחמימה". על פי המחקרים שפורסמו לאורך השנים, אנו מבינים כי כמות הגלוקוז המקסימלית שמערכת העיכול יכולה לספוג בשעת מאמץ הנה 60-30 גרם לשעה. לעומת זאת, כאשר אנחנו צורכים תערובת של סוכרים, לדוגמה שילוב של פרוקטוז עם גלוקוז, הדבר מאפשר למערכת העיכול לספוג אפילו עד 90 גרם פחמימה לשעת מאמץ וזה הודות לעובדה שכל אחד מהם נספג באמצעות נשאי ספיגה שונים. בעוד שהמזון הטכני מאפשר לספורטאי להשיג יחס רצוי בין הסוכרים השונים, ובו זמנית גם להימנע מצריכה של רכיבים מעכבים (לדוגמה סיבים תזונתיים), באכילת מזון אמיתי אין באמת שליטה מלאה על כל רכיב וקשה להשיג את אותו ההרכב במנת הגשה".
האם יש חסרונות בצריכת מזון טכני?
"החיסרון של מזון טכני מתבטא בעיקר במאמצים ממושכים מאוד. קשה מאוד להסתמך אך ורק על מזון טכני באירועי סבולת לב ריאה ארוכים, דוגמת אולטרה. מרבית הספורטאים מדווחים על אי נוחות בקיבה ובחילות כי חסר מזון מוצק שייתן נפח בקיבה. קשה מאוד להסתמך על מרקם דליל ונוזלי לאורך שעות ארוכות של מאמץ, לכן אין מנוס מלשלב בשעות המאוחרות יותר של המאמץ גם מזון אמיתי. נדגיש כי במאמצים הנמשכים עד שעה לכל היותר אין צורך בשום צריכת מזון, למעט נוזלים. כאשר יוצאים לפעילות גופנית שעורכת שעתיים או שלוש, אפשר להסתמך על מזון טכני, אך כשמדובר במאמצי אולטרה ממושכים הנמשכים מספר רב של שעות, אין מנוס מלהתחיל לשלב במאמצים אלה גם מזון אמיתי. חשוב למצוא את המזונות המתאימים לכל ספורטאי שיהיו נוחים לעיכול. כל זה כמובן צריך להיעשות בהתאמה אישית".
האם קיים הבדל בהעדפת מזון טכני בין ענפי הספורט השונים?
"לא. אנחנו לא מתייחסים לסוג המאמץ, אלא יותר למשך המאמץ, הזמן הוא זה שקובע".
ספורטאים רבים סובלים מכאבי בטן בעקבות צריכת מזון טכני, למה זה קורה?
"הפרעות במערכת העיכול עלולות להופיע לאחר אכילת כל מזון במאמץ, כתלות בכמותו ומידת עיכולו. מערכת העיכול אינה אופטימלית לעבודה במאמץ, בשונה מהמערכת הקרדיו-וסקולרית, מערכת השרירים והריאות, שהן מערכות המתגייסות במאמץ, מערכת העיכול מטבעה לא אמורה להתגייס במאמץ. זה מתבטא בהפחתה של זרימת הדם אל מערכת העיכול, הפחתה בהפרשת מיצי עיכול, ירידה בהתכווצויות המעי וכדומה. ספורטאים רבים מדווחים על אי נוחות במערכת העיכול בזמן מאמצים המשלבים אכילה. הדבר נובע כיוון שמצד אחד אנו מנסים לספק לגוף את רכיבי התזונה הדרושים למאמץ הגופני ומגבירים את כמותם, אך מצד שני מערכת העיכול מהווה מגבלה ולא מצליחה להתמודד עם הכמויות המסופקות לה. כאשר מגדילים את כמות רכיבי המזון, נוצרת הפרעה בדרכי העיכול כיוון שרכיבי המזון לא נספגים או מתעכלים כמו שצריך. במקרה הזה מזון טכני שעבר תהליך עיבוד והוא מפורק, יכול להקל על מערכת העיכול מאשר מזון מלא שדורש עיכול משמעותי".
האם אפשר "ללמד" את הגוף לצרוך מזון טכני?
"מסתבר שכן, היום ישנם מחקרים העוסקים בתחום Training The Gut, לאמן את המעי. מסתבר שמערכת העיכול יכולה לעבור אדפטציות, הסתגלות פיזיולוגית, כמו כל מערכת אחרת בגוף האדם. אם חושפים אותה באופן הדרגתי, מדי פעם באימונים, לאכילה של מזון, ניתן יהיה להרגיל אותה להסתגל לצריכת מזון בכמויות שעולות עם הזמן. האימון נועד להפחית את תסמיני אי הנוחות תוך כדי מאמץ. נכון להיום עדיין אין פרוטוקול ברור שמגדיר מה צריך לצרוך, באיזו כמות ומתי, הנושא עדיין תחת מחקר".