אחד הדברים שגורמים לכל מי שצופה מהצד בישראמן גארמין ליהנות כל כך הוא הדיסוננס שעובר בראש. מצד אחד, הוא לא מקנא במתחרה שרץ לידו והוא כל כך סובל בשלבים האחרונים של התחרות. מצד שני, הוא כל כך היה רוצה לטעום מתחושת הסיפוק ולנשום מאווירת התחרות כפי שהיא מורגשת מבפנים.
כולם רוצים לעשות שלשות. השלשה של אריאל רוזנפלד ב-2015 | צילום: צלמי שוונג
עוד כתבות לקראת ישראמן גארמין
מדוע הפודיום בקטגוריות הגיל בישראמן מושך אליו מתחרים רבים?
האם יש צורך לקיים מחנה אימונים לקראת ישראמן גארמין?
איך משלבים את האימונים לישראמן גארמין בחיי היומיום?
בדיוק בשביל זה המציאו את תחרות השלשות, שהיא ללא ספק הלהיט הגדול של ישראמן גארמין. היא פותחת את הדלת בפני כל כך הרבה מתחרים, שבסיטואציה אחרת היו מגיעים לאילת רק כדי לעודד או לא מגיעים בכלל: אנשי ברזל שמתכוננים לתחרויות אחרות, מרתוניסטים שמחפשים אתגר שונה, מרתוניסטים שעשו מרתון ומגיעים לחצי המרחק בשביל האווירה, שחייני מים פתוחים שהם בכלל קהילה בפני עצמם, רוכבי אופניים מקצועיים שביום-יום רחוקים מעולם הטריאתלון, ספורטאים חובבנים בראשית דרכם ששמעו שבכל סוף ינואר קורה באילת משהו ממש מיוחד.
להרשמה לישראמן גארמין לחצו כאן
תחרות השלשות בישראמן גארמין מעניקה לתחרות גוון נוסף של מתחרים שטובים בענף ספורט מסוים ויורדים עד אילת לתת את כל מה שיש להם על המסלול המורכב הזה. לכן ניתן לראות בתחרות ספורטאי מקצועיים שהחליטו לנסות את ההרפתקה הזו. וזה מה שיפה בתחרות השלשות, היא תמיד תהיה מיוחדת, ולמען האמת אפילו ספורטאים שרגילים להתחרות מדי שנה במקצה אישי (חצי ישראמן או מלא) פוזלים מדי פעם לשלשות כי בא להם לבדוק כמה מהר הם יוכלו לעשות את מסלול הרכיבה, אם רק יתמקדו בו או לרוץ את מסלול המרתון המפרך הזה שבכל פעם מפתיע מחדש גם את הרצים המנוסים מאוד. כמובן שאפשר לעשות את שלשה בתחרות בהרכב של שניים, כאשר מתחרה אחד למעשה עושה שני קטעים מתוך השלושה.
מי אמר שחייבים להיות לבד בישראמן גארמין? | צילום: צלמי שוונג
מסלול מרתון לא שגרתי
אבל נראה שמה שמושך יותר מהכל את מתחרי השלשות הוא ההזדמנות הנדירה לעשות משהו קבוצתי בתחום ספורט הסבולת. אם תשאלו למשל את אריאל רוזנפלד, מאמן הריצה של ZONE 3, הוא יסביר שזו אחת ההזדמנויות היחידות לאחד את כל המועדון הזה שיש בו גם רצים וגם טריאתלטים. "בגלל שזה אירוע מרכזי של הקבוצה, אנחנו יכולים להיות כולנו יחד למשך שלושה ימים וזה חשוב מבחינה חברתית. חוץ מזה, מדובר באירוע מאוד מרשים ומיוחד עבור מי שחי את ספורט הסבולת. זה אירוע שממש כיף לראות אותו ואין דרך טובה יותר מאשר לראות אותו מבפנים. חוץ מזה מסלול המרתון הוא לא שגרתי, ובתור רץ אולטרה שמחפש מסלולים מיוחדים זה מאוד מתאים לי. מדובר בריצה לא סטנדרטית ויש המון רצים חזקים שהיכולת שלהם לא באה לידי ביטוי במרתון הזה".
חוץ מזה רוזנפלד היה בשנה שעברה גם חלק מהשלשה המנצחת במרחק המלא, כך שאפשר להגיד שהוא מכיר מקרוב את כל היתרונות של תחרות השלשות. "אין ספק שלחלוק את הניצחון עם אחרים זה נהדר. אני אוהב אירועים קבוצתיים במיוחד אם אתה חולק אותם עם אנשים שהם משמעותיים עבורך. זה כמו מרוץ שליחים וזה משהו די שונה ודי לא קיים. הפעם אתחרה בשלשה עם נועה עמית ששחתה בשלשה שלי בשנה שעברה, ומי שתרכוב תהיה דורה הלר שבעיני זה משמעותי כי שנינו מאותה קבוצה".
הלר היא באמת דוגמה לאשת ברזל שמתחרה קבוע מדי ישראמן, בין אם במרחק המלא או בחצי. השנה היא השתתפה באליפות העולם בהוואי, וכנראה שבשבילה זו באמת הזדמנות מצוינת להתחרות בשלשה ולעשות משהו שהוא לא בהכרח פשוט יותר וזה לרכוב 180 קילומטר בהרי אילת. וכמוה אפשר למצוא באופן קבוע בתחרות השלשות שחיינים מנבחרת ישראל במים פתוחים, רוכבים מקצוענים מ"סייקלינג אקדמי", מרתוניסטים בכירים שבדרך כלל מגיעים לרוץ חצי מרתון, ואת רצי האולטרה הטובים בארץ שמגיעים לרוץ 42.2 קילומטר.
יש גם שלשה משפחתית
ולצידם, תראו בשלשות גם את ה"מכורים" החדשים. כאלה שרק לאחרונה הצליחו להגיע ליכולת של חצי מרתון או של רכיבה של מספר שעות בעליות – אבל גם הם רוצים להיות חלק מהחגיגה. למעשה, ההשתתפות בחגיגה הזאת תגרום לחלק גדול מהם לחזור לישראמן ולחפש בעתיד אתגרים גדולים יותר, ואם לא אז לחזור באותה המתכונת. העניין הוא שכמעט כולם חוזרים לתחרות השלשות. השנה נראה לצדו של אבי פרידריך שהתחרה כבר פעמיים במרחק המלא, את אשתו אפרת ואת בנם הבכור איתי בן ה-16, שיככבו בשלשה משפחתית בחצי המרחק.
שלשה של הורים ובן. משפחת פרידריך | צילום: עידו שחם
אבי משתתף בימים אלו באתגר האולטרמן, והוא החליט שבישראמן גארמין הוא בעצם יפצה את משפחתו על השעות הרבות שבהן לא היה בבית. השאלה הגדולה היא למה הם כל כך רוצים להשתתף בשלשה? "מה שגרם לי לרצות זה בעיקר השמחה אחר כך", אומר איתי שיהיה הרוכב בשלשה: "כשאתה צופה בתחרות רואה את כולם מתאמצים ובסוף שמחים. וזה גם לחוות את הסבל הזה ואת המאמץ, כל האימונים, לפעמים מפספסים בית ספר וזה כיף. בסך הכל אני רוצה להיות כמו אבא. יצא לי לראות את המסלול, נראה שהוא מאוד קשה: רוחות, עליות, אין דראפטינג ואני מקווה שאני אעמוד בזה. האמת שזה מגניב כי אנחנו הראשונים, וזה מגניב שמי שהכניס אותי אז אתו אני עושה את התחרות רכיבה הראשונה שלי. זה כבוד להיות לצדם בזמן התחרות".
אשתו של אבי, אפרת, תרוץ את חצי המרתון בסיום אחרי שבנה יעביר לה את הצמיד בסיום הרכיבה המפרכת שלו בנטפים. "אין ספק שהתחושה תהיה שונה", היא אומרת: "אחת מנקודות האושר שלי תהיה לראות אותו מסיים את המסלול הזה כי הוא מחכה וסופר ימים. לראות אותו מגיע וצולח זה יהיה רגע של אושר". בהתייחס לעובדה שהם יעשו סוג של היסטוריה כשלשה משפחתית של הורים ובן היא אומר: "התגובות מפתיעות, אנשים אומרים לנו שאנחנו עושים להם חשק להיכנס לספורט, שואלים שאות. ואנחנו קמים בבוקר ועושים ספורט, זה נותן לנו לפרוק מתחים ואנרגיות להמשיך את היום. התמיכה מסביב היא נדירה וזה נותן אנרגיות".
