הארגון, הצבא, הקור. ישראמן סמסונג 2012 היה אירוע ברמה מקצועית שטרם נראתה בישראל
מאת:רן אפק
ישראמן סמסונג 2012 היה אירוע יוצא דופן בכמה מישורים. הראשון, והבולט ביותר, היה המישור הארגוני: כאחד שנוהג להשתתף בקביעות באירועי ספורט בחו"ל, ואפילו פעמיים כפעיל בטריאתלון ניו יורק (2010 ו-2011), אני יכול לכתוב בביטחון שישראמן 2012 אורגן ברמה הגבוהה ביותר בדומה לאירועי הספורט המובילים בעולם.
חובה לציין את מארגני ופעילי התחרות, שנתנו לכל המשתתפים להרגיש כמו ספורטאים אולימפיים, לא פחות. פינוקים (החל מאחסון הציוד יום לפני התחרות), ליווי צמוד ומעודד, מתנות והשלמות ציוד, מילוי בקבוקים במים ובמשקה איזוטוני, דחיפת מים, ג'לים ומזון, לקיחת האופניים בסיום הרכיבה, כמעט כל צורך וגחמה נענו במהירות, בחיוך וברמה שטרם נראתה בישראל.
בקטע הקצר של סיום הריצה בטיילת אולי היה ניתן לבודד יותר את הרצים משאר הולכי הטיילת, לישר את הסיבובים ולשלט יותר טוב – אבל כנראה הרצון של עיריית אילת ומארגני התחרות להכניס את התחרות לתוך העיר, מסיבות תדמיתיות וחברתית, הכריע.
אירוע דמוקרטי
הדבר השני שייחד את התחרות היה הנוכחות של אנשי ביטחון לאורך המסלול האופניים וחלק ממסלול הריצה, שעבר בכביש 12 – כביש אותו סגר הצבא, בעקבות הפיגוע לפני כמה חודשים, עד לסיום בניית גדר גבול בינינו לבין מצרים. על כל גבעה לאורך הגבול במסלול ההררי נוספה עמדה של חיילים, עטופים בחרמוניות, כובעי גרב וכל לבוש החורף של צה"ל, שרים ומעודדים את הרוכבים, שמצידם היו לבושים רק בביגוד אופניים מינימאלי וקיללו את מזג האוויר הקפוא.
בהקשר זה עולים ההבדלים בין דיקטטורה, מדינה השרויה במצב חירום ודמוקרטיה נאורה. בדיקטטורה השליט מחליט יום אחד על אירוע – למשל הפגנה לטובתו, מסיבה פרטית למקורבי השלטון או מצעד צבאי – וסוגר את כל הכבישים עבורו. במדינה במצב חירום, ההגדרה של ישראל מאז ומתמיד, רק הצבא רשאי להגדיר אירועים ומצבים מסוימים כביטחוניים, ולסגור עבורם כבישים מרכזיים לתקופה ארוכה או קצרה ולשתק חלקים מהמדינה.
לעומת זאת, אחד הסממנים המובהקים של דמוקרטיה בריאה, בה המדינה משרתת את אזרחיה ולא רק להפך, הוא שסגירת כבישים והקצאת כוח צבאי ושיטור מאסיבי לטובת אירועים שוברי שגרה כאלה יכולים לקרות גם באירועים המוניים שיוזמים האזרחים ומוגדרים, שומו שמיים, לצרכי… הנאה, ספורט או אמנות!
קור באילת?!
הדבר הבא שהפך את טריאתלון סמסונג 2012 למיוחד היו תנאי מזג האוויר הקשים והנדירים. ישראמן נחשבת, גם בלי תנאי מזג האוויר, לאחת מתחרויות איש הברזל הקשות בעולם. מסלול האופניים קשה במיוחד וכולל טיפוס להרי אילת ועליות וירידות לאורך כל המסלול, שמאופיינות ברוח חזיתית משמעותית. הרי כמו בכל תחרויות הטריאתלון ואיש הברזל, האופניים הם עיקר התחרות, והשחייה והריצה הן רק מגבלות זמן וקישוטים מהנים.
איש לא חזה שמימד הקור יהיה כל כך משמעותי בתחרות השנה. קור באילת? ובגלל חליפות השחייה והאופי של הריצה, הקור היה רלוונטי במיוחד לחלק האופניים. יום התחרות היום הקר ביותר השנה וככל הנראה גם בשנים האחרונות באילת. אומרים שהטמפרטורה בהרים למעלה הייתה 5 מעלות, והרוח הערה נתנה תחושה שקר בהרבה. קר עד כדי כך שמספר לא מבוטל של מתחרים נאלצו לפרוש.
מרגע מסיום התחרות, הקור מהווה פקטור מרכזי בכיווצי שרירים וזמן השיקום. חלוקת מגבות ומרק חם היו התחלה טובה להצלת השבוע הקרוב למי שרוצה להמשיך ללכת. בסיום התחרות, כשמזג האוויר קר, חייבים למצוא מקום חם, לעשות מתיחות מינימאליות, מקלחת או אמבטיה חמה ועיסויים לפי הצורך, ואחרי כמה שעות או למחרת לנסות הליכות מתונות או שחייה.
צ'ופר קליל
אם הקור אכן הפריע לרכיבה על האופניים, הרי שבמסלול הריצה הוא היה מבורך. טמפרטורה נמוכה היא דבר טוב לריצה. בריצה, של ספורטאי סיבולת מיומן, המגבלה היא בדרך כלל הטמפרטורה החיצונית שכן שרירי הלב וסיבולת הלב-ריאה מפותחים מספיק לעמוד במרחק ובמהירות שהתכוננו אליהם. עיקר הדאגה בריצה היא ההאטה, הנובעת מהטמפרטורה העולה של הגוף, והתחממות יתר כתוצאה מהפעילות הגופנית המאומצת.
אין אני מקנא ועדיין אינני מבין את תעצומות הגוף והנפש הדרושות למרחק איש ברזל מלא, אבל לרצי החצי איש ברזל הייתה עדנה. אמנם בחלק אופניים סבלנו מהעליות, מהקור ומהרוח, שבלעדיהם הייתה לנו תחרות חביבה ומהנה, אך חלק הריצה היה ממש צ'ופר קליל בגלל מאפייניה הייחודיים לתחרות זו.
לכאורה היה מדובר בחצי מרתון, או 21 ק"מ וקצת, אבל מעל מחצית ממסלול הריצה היה בירידה, מהרי אילת לגובה פני הים, דבר שחייב את הרצים שביקשו לשמור על הברכיים לרוץ לאט, להטות את הגוף אחורה ולפעיל כמה שפחות את השרירים שמשמשים לבלימה. בריצה במורד לא צריך להפעיל כמעט בכלל את שרירי הריצה, וכך החלק האמיתי של הריצה בתחרות התחיל רק למטה, ונמשך כ-10 ק"מ בלבד. עבור טריאתלט ריצה של 10 ק"מ אינה מסובכת ולכן ניתן היה לסיים את המסלול במהירות (יחסית) ובחדווה.
הנאה היברידית
למשתתף בתחרות כמו איש ברזל, ואפילו במסלול החצי כמוני, יש מספיק זמן לחשוב ולהעלות תיאוריות ותהיות בזמן התחרות. למשל: למה ומתי נעלמו האלמוגים מים סוף והפכו למושבות אצות ירקרקות על קרקעית הים? למה לא נשארתי עם חליפת השחייה גם ברכיבה על האופניים כדי לא לקפוא מקור? כיצד ארבעת חבריי שעקפו אותי במסלול האופניים בהפרש של שעתיים, שעה, חצי שעה ועשר דקות, עדיין התלבשו לריצה בשטח ההחלפה בנטפים כשהגעתי אליו לבסוף?
לסיכום, ישראמן סמסונג 2012 היה אירוע ברמה מקצועית שלא נראתה עדיין בארץ. מרגע סיומו התמלאה אילת באנשים בלבוש היברידי (בגדים רגילים ובגדי ספורט). רובם נבדלו משאר בני האדם בכך שהיו בעלי פס שפשוף אדמדם בעורף, במקום ללכת היו מדדים לאיטם בטיילת במין הליכת ברווז מוזרה, ועל פניהם חיוך מאושר וכואב בו זמנית.
צילומים של איתי כהן: רן אפק ביציאה מהמים ובקטע הרכיב על האופניים.
רן אפקטריאתלט מזה 10 שנים, מאמן מוסמך ( מטעם NFPT) בספורט הסיבולת, חושב על ספורט, אוכל והנאות אחרות
