האם גם אתם מרגישים מקובעים בריצה? שטווח התנועה הצטמצם? שהצעדים התקצרו? שהרגליים כבדים ונוקשים? ואולי גם עייפים? ואולי אין כבר חשק לצאת לרוץ? אם כך אתם לא לבד
מאת:ד"ר שמי שגיב
.המונוטוניות של הריצה למרחקים ארוכים, צעד ועוד צעד, מבלי שינוי באופי הפעילות, אט אט גורם להיצרות בטווחי התנועה.
אופייה החד גוני של הריצה מצמצם את הדפוסים העצביים למינימליים ביותר. במצב זה, גופנו מפתח דפוס תנועה מאוד מכניסתי. הרפרטואר התנועתי מצומצם ביותר. תנועה החוזרת על עצמה שוב ושוב, מבלי יכולת שינוי, נתפסת על ידי המוח כדיכוי.
לרוץ כמו צ'יטה
כדי לפרוץ את החסמים התנועתיים והדפוסים העצביים יש צורך להרחיב ולגוון את הרפרטואר התנועתי. האם הייתם יכולים לדמיין עצמכם רצים כמו צ'יטה? או אולי כמו איילה? או אולי לדמיין את הריצה כריקוד? לרוץ מחוץ לקופסה.המשבר הראשון שפקד אותי בתחילת דרכי כרץ למרחקים ארוכים היה בשנת 1980. חשתי כבדות איומה, עייפות בלתי מוסברת. חשתי שפשוט אין אוויר בגלגלים. הייתי יוצא לרוץ ואחרי 3-5 דקות חוזר בהליכה. הרגליים היו כבדות כמו עופרת ונוקשות כמו קרש. בשיחה עם מאמני דאז, איליה בר זאב, החלטנו שאסע למעיינות עין גדי להתאוורר ולטבול במי המעיינות ואולי, סגולות הריפוי של המים יביאו איזה מזור. לעין גדי נסעתי ושם התארחתי אצל משפחת רון המדהימה.
בעודי טובל במעיינות, פגשתי בתייר מארה"ב וכששאלתי אותו בקשר לעיסוקו הוא אמר לי שהוא מעיין פסיכולוג-תרפיסט שמטפל ברקדנים מקצועיים הנקלעים למשבר. הוא הסביר לי, שישנם רקדנים שחשים תקיעות, חסם, גופני ביכולתם לבטא, ארטיסטית, את אומנותם. חסמים אלו יכולים לנבוע מהיבט רגשי או מנטאלי, אך מתבטאים בנוקשות ומגבלות פיזיות. מיד עשיתי אחד ועוד אחד ופניתי אליו עם הבעיה שלי. הוא מיד קלט את המצב ויעץ לי להתחיל לרוץ ולחשוב כול פעם על חיה אחרת. לדמיין את החיה ולאפשר לגוף לחקות את תנועותיו(ה). כמו כן, הוא גם יעץ לי שכשאני רץ, להניע בהגזמה בכל פעם חלק אחר בגוף. לדמיין כאילו האגן הוא החלק המניע את הריצה וכשאני רץ – להניע בהגזמה את תנועות האגן. או לדמיין שיש חבל מתוח היוצא מבית החזה ואני מתקדם בכך שאני אוחז ומושך את החבל. תרגיל זה גרם תנועות כתפיים מוגזמות. כמובן שהתחלתי ליישם עקרונות אלו ומידית חשתי שחרור והקלה בריצה.
לצאת מהתקיעות
אז, לא הבנתי – מדעית וקלינית – מה גרם למשבר שאליו נקלעתי וגם לא יכולתי להסביר כיצד או מדוע תרגילים אלו הוציאו אותי מהתקיעות. ובכן, ההסבר לכך נובע מאופי תפקודה של המערכת העצבית. על מנת להוציא אל הפועל תנועה כל שהיא, מערכת העצבים צריכה לשדר שורה של פקודות עצביות מתואמות ומסונכרנות אל שרירי הגוף. כשדפוס התנועה הינו מונוטוני, חד גוני, כמו בריצה למרחקים, אט אט מערכת העצבים מפתחת דפוס (סדרה, רצף, של פקודות) עצבי מאוד מינימליסטי. אם תרצו כמו רצף ההצתה במכונית. מצד אחד, תכונה זו תורמת להתייעלות אנרגטית שהיא מאוד חשובה במקצועות הסיבולת, אך מנגד, דפוס זה גורם לכך שגם התנועה, שריר-שלד, תהיה מינימלית ביותר. כתוצאה השרירים וטווח התנועה קצר ובגדול, הגוף מתקבע.
בעינוי סיני, טיפת מים המכה בראש שוב ושוב ושוב, באותה נקודה, גורמת לדיכוי. זה לא עוצמת המכה, אלא הגירוי הבלתי פוסק, שמגיע באינטרוולים מדודים ומבלי יכולת לשנות תנוחה, וגורם לתחושת דיכוי. כך גם בריצה. אופי הפעולה החד גוני והמצומצם של הריצה מבלי יכולת שינוי נתפס על ידי המוח כדיכוי. במצב זה הורמוני סטרס, כמו קורטיזול, מופרשים. הורמונים אלו מחלישים את מערכת החיסון ולאורך זמן גורם לתשישות ועייפות.
מבחוץ לא יראו שאתם רצים כמו צ'יטה (צילום: Thinkstock)
כדי לשחרר את הגוף מכבלי דפוסי תנועת הריצה המונוטונית יש לחשוף את מערכת העצבים לדפוסי תנועה שונים, חדשים ומגוונים יותר. תוך כדי ריצה נסו לדמיין חיה כל שהיא ואפשרו לגופכם לרוץ. מי שיראה אתכם רצים לא יבחין בשום דבר שונה, אך בתוככם אתם חווים עולם חדש של ריצה ותנועה. כול פעם דמיינו חיה אחרת. בנוסף, כשאתם רצים, נסו לדמיין שבכל פעם חלק אחר מוביל את תנועת הריצה, כשפעם הריצה באה מהאגן, מהכתפיים, מהידיים. כאן יש ממש להגזים את תנועות הגוף. תרגילים כמו ריצה אחורית, ריצה צדית, ריצת "שאבתי מים", ריצה בדילוגים ומשחקי תנועה אף הם יכולים לשחרר את מערכת העצבים והגוף מדפוסי התנועה המוגבלים. או אולי דמיינו שהריצה היא כמו ריקוד ואפשרו לגופכם לנוע בצורה חופשית- מחוץ לקופסה.
בעבודתי כד"ר לכירופרקטיקה המתמחה ברפאות ספורט, אני מבחין שהגורם המכריע במרבית פציעות הספורט הינה מתח עצבי הגורם להתקשחות ולקיבעון השרירים. טיפול חדשני בשםNetwork Spinal Analysis , מאפשר את שחרור ושיקום המערכת העצבית. בעזרת מגעים עדינים ומדויקים, בנקודות אסטרטגיות לאורך עמוד השדרה מערכת העצבים משתחררת מהמתחים ומרפה את שרירי הגוף; מערכת העצבים לומדת לארגן ולנהל נכון יותר את הגוף ובכך לאפשר לנו לממש את הפוטנציאל. זכרו! המתח אינו בשריר, אלא במערכת העצבית! כשהגוף לא רץ נכון ,זה מכיוון שמערכת העצבית סיגלה דפוס זה. כשאנו רצים בנוקשות סימן שקיים מתח במערכת העצבית.
6.11.2012
ד"ר שמי שגיב – מומחה לרפואת ספורט
אלוף ישראל (1985, 1987) ונציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס, 1984, אלוף ישראל טריאתלון, ק. גיל.
http://www.shemidc.co.il/sport-chiro.php
