9. הסעיף מנטלי, רגשי, רוחני מאוד חשוב עוזר לנו להביא את עצמנו למצב של עוצמה פנימית.  אני ממליץ לרצים לחלק את הריצה לשלושה חלקים: 14-14-14 ובכל חלק לבחור עוגן רגשי – מנטלי שניתן להיאחז בו. למשל, אני יכול לגלות כשאני השתתפתי באיש הברזל הראשון שלי, חילקתי את קטע האופניים לשלושה חלקים. אפשר לעשות את זה גם במרתון: ב- 14 הקילומטר הראשונים, אמרו לעצמכם כל הזמן: אני צייד. אני צייד. אני צייד. ב- 14 קילומטר השניים אתם קטרים, וב-14 האחרונים – נמרים. זוהי רק דוגמה, כל אחד יכול להכין לו את הדימוי אליו הוא מתחבר ומה הוא אומר עבורו. למשל: צייד זה בהתחלת הריצה, הוא שקט, חרישי, לא מדבר, שומר על קצב קבוע, לא נסחף, יודע שיש לו עוד יום ארוך לפניו. הוא לא נסחף בריצה. הוא עירני, הוא דרוך, הוא מקשיב לגוף שלו ועוד ועוד. קטר זה בחלק שנקרא הבשר של הריצה, האמצע. קטר הוא מונוטוני, קבוע, נכנס לקצב קבוע, סוחב כי יש לו כוח, לא רץ מהר מדי ולא רץ לאט מדי. הוא רץ בדיוק בקצב. נמר למשל בסוף, כשקשה. למה נמר? נמר הוא אצילי, זוקף קומה, אכזרי, לא מוותר,יפה, חזק, לא מוותר. נמר לא מוותר, נמר לא פורש.

אולמן אומר: "תהיה צייד, תהיה קטר, תהיה נמר"

כל אחד שיבחר לעצמו את הדימוי המתאים לו וירשום לעצמו מה זה אומר. זה יהווה עבורכם נקודת אחיזה כתשאלו את עצמכם "מה אני מרגיש בפנים?”.

12. בשום מקרה לא לחשוב "כמה עשיתי? כמה נשאר?” זה הרסני. אנשים נוטים לחשוב בריצה כמו שהם חושביםבחיים, כמו שהם חושבים בפרויקטים, כמו שהם חושבים ביום עבודה. הרבה אנשיםחושבים בכל נקודה "כמה עשיתי? כמה נשאר?”זה מאוד לא טוב לתת מודע, מרפה אתרוחנו. על מה כן לחשוב? על מה שציינתי קודם – על התהילה, על הילדים. על מהשמקדם אתכם.