הרצה למרחקים ארוכים, נילי אברמסקי, השתתפה בסוף השבוע האחרון במרוץ הלילה של נייקי, אך הפעם היא ליוותה לראשונה רץ עיוור. החוויה מבחינתה הייתה כפולה

מאת:נילי אברמסקי

בעוד מספר שעות נגיע לכיכר. מרוץ הלילה של נייקי מתקיים הלילה. וההתרגשות תלך ותגדל ככל שיגיע הזמן. כמובן שזהו לא המרוץ הראשון שלי. אבל זהו המרוץ הראשון שיהיה לי הזכות ללוות רץ עיוור. את המרכז הישראלי לכלבי נחיה זכיתי להכיר לפני למעלה מ-10 שנים. הגעתי לשם כדי להתנדב. מקום חריג בנוף הישראלי שבו העובדים עושים זאת מתוך תחושת שליחות באהבה רבה ובנתינה.

אומנם ההתנדבות שלי שם נמשכה רק כשנתיים שלוש, אך הקשר ההדוק עם המרכז נמשך בזכות הריצה. היחיד שהיה לו את האומץ לרוץ איתי היה נח מנכ"ל המרכז (ואחד מהמייסדים). אומנם גרמתי לו לרוץ מאז במספר מרוצים ל- 10ק"מ וחצי מרתון, אך לשמחתי לא גרמתי לו להדבק בחיידק התחרותיות והסיבה בגללה הוא רץ נותרה כשהייתה.

האהבה לריצה יכולה פשוט להישאר כדרך ולא כמטרה. הסיפוק יכול להישאר מהחוויה עצמה בלי הצורך בריגושים של תחרויות ושיאיים אישיים. אין כמו לרוץ בטבע ולראות את החצבים הראשונים, או לרוץ לגבעת האירוסים בעונה. לרוץ ולראות חיות בר או לרוץ על גבעות הכורכר לקלל את העליות והחול
אך ליהנות מהטבע שלדאבונינו הולך ונעלם.

והכי כיף זה לרוץ עם שותף לריצה שיש לו עולם ומלואו של עשייה ללא קשר לריצה. אדם שנושם וחי ומלא בתחושה של יעוד ושליחות בכול הנושא של כלבי נחיה. היות שכמו שכתבתי נח לא מאוד מתלהב ממרוצים עירוניים התפלאתי מאוד כאשר הוא נרשם למרוץ הלילה, ואז הוא סיפר לי שהוא ירוץ שם לבקשתו של גדי.

גדי נעזר בכלב נחיה כבר הרבה שנים. לריצה הוא נכנס ברצינות רק לאחרונה. כמעט שאת כל הריצות שלו הוא נאלץ לבצע על מסילה. לפני מספר שבועות ביצעו השניים ריצה משותפת בקצב שגרם לי להתפעל (ולקנא). ואז לפני כ- 10 ימים החלטתי להיות שותפה לריצה איתם. באסרטיביות חסרת בושה וחצופה הודעתי לנח שאני נוטלת על עצמי את ההובלה.

בשבוע שחלף רצנו שלושתנו שלוש פעמים כדי לתרגל את הריצה ביחד. זה לא כל כך פשוט ללוות רץ עיוור ותחושת האחריות היא עצומה. אך גם הסיפוק הוא בהתאם. בריצה השלישית סוף סוף ברוב הפעמים הודעתי על פניה או מכשול בזמן ולא כמו בריצות הראשונות שהאזהרות היו שנייה אחת מאוחר מידי. יכולת הפטפוט שלי תוך כדי ריצה הולכת וחוזרת. אם בריצות הראשונות כמעט ולא יכולתי לדבר מרוב לחץ וריכוז אז לאט לאט הלחץ ירד. אני מקווה שעוד יצא לנו לרוץ ביחד ואז גדי המסכן ילמד להכיר את יכולות הדיבור הבלתי נגמרות שלי. שאם הן לא גורמות לכאב ראש אז לפחות הן מעבירות את הריצה במהירות וכיף. לריצה הערב אני מגיעה בהתרגשות.

אני לא רק הולכת ללוות בפעם הראשונה אלא גם להיות שותפה לחוויה ראשונה של רץ במרוץ. ואין כמו מרוץ הלילה של נייקי כדי להיוודע לחוויה במלוא עוצמתה. אני לא חושבת שגדי היה מודע בבחירה שלו לגודל האירוע. החוויה והעוצמה של המרוץ הזה היא ללא ספק ברף הכי גבוה שיש. זה לא מוריד מהחוויה של מרוצים אחרים גדולים וקטנים, אך ללא ספק מרוץ זה שונה מכולם.