לקריאת טור מס' 01 | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07 | טור 08 | טור 09 |

לפני כמה ימים נכנסתי למים אחרי למעלה משבועיים של יובש בגלל הפציעה בכתף. אמנם יותר שכשכתי במים מאשר שחיתי אבל בכל זאת נהניתי מכל רגע. חשבתי כמה התגעגעתי לבריכה ונזכרתי בזה שפעם ממש לא אהבתי לשחות. כמו רבים מהטריאתלטים החובבים שלא היו שחיינים בילדותם, הייתי שחיין גרוע למדי בשנים הראשונות שלי בספורט.

רבים מהטריאתלטים החובבים לא היו שחיינים בילדותם | צילום: thinkstock

נקודת המפנה בשחייה שלי 
בשנת 2003 שברתי את האגן ועשיתי ניתוח. במהלך השיקום הרופאים ציוו עליי לא לרכוב ולרוץ לפחות שלושה חודשים אבל הם אישרו לי לשחות. אז שחיתי. החלטתי שאני אהפוך את המשבר להזדמנות. החלטתי לעשות "פרוייקט שחייה". לנצל את הפציעה והשיקום כדי לנסות לשנות את פני השחייה שלי. קראתי על שחייה, ראיתי 200 סרטוני וידאו על טכניקה, וחקרתי תפיסות של מאמנים ואימונים ספציפיים. למעשה "התיידדתי" עם השחייה. הענף הכי פחות אהוב עליי בטריאתלון עד אז. וזה עבד. השתפרתי בשחייה ובעיקר התחלתי לאהוב את זה.

בשחייה יותר חזק זה לא בהכרח יותר מהר  
שחייה היא מקצוע טכני ולא אינטואיטיבי. אם ברכיבה ובריצה כשאתה מתאמץ יותר אתה גם מתקדם יותר מהר, בשחייה זה לא ממש עובד ככה. לפעמים אפילו להפך. אם הטכניקה שלך ממש גרועה, יש מצב שאם תתאמץ יותר אתה תתקדם יותר לאט. או לכל הפחות באותה מהירות.

מרבית הטריאתלטים החובבים בישראל מתחילים לעסוק בתחביב הזה בגיל שבו היכולת לרכוש טכניקת שחייה טובה היא מוגבלת יחסית. המוטוריקה כבר לא משהו, הקואורדינציה לא בשיאה, ומערכת העצבים כבר קצת שחוקה. לך תתחיל לשחות בגיל הזה ולך תנסה להשתפר בזה. לא פשוט.

אני מאמין שצריך להביא את הטכניקה לרמה סבירה ואז פשוט להתאמן. להמשיך לשייף את הטכניקה אפשר גם 10 שנים. אבל גם אז היא לא תהיה מושלמת והתמורה השולית של זה לא תצדיק את ההשקעה.

לשחות יותר קילומטרים "גרוע" 
אז אם קשה לשפר את הטכניקה אולי פשוט נשחה יותר וככה נשתפר. "תרגול הופך משהו למושלם". מכירים את האימרה הפופולארית והנדושה הזאת? עזבו את זה שהיא נדושה, הדבר היותר גרוע הוא שאנשים מפרשים אותה לא נכון. הם מניחים שבתרגול הכוונה פשוט לשחות. לשחות עוד. לשחות הרבה.

שחיין גרוע ששוחה יותר קילומטרים, פשוט שוחה יותר קילומטרים גרוע | צילום: thinkstock

ברכיבה וריצה הגישה הזאת עשויה לעבוד. אם תרכוב יותר ותרוץ יותר יש מצב שתשתפר בזה. בשחייה כמעט אף פעם לא. שחיין גרוע ששוחה יותר, פשוט "שוחה יותר קילומטרים גרוע". הוא לא בהכרח משתפר. (הדבר היחיד שהוא כן משפר בוודאות הוא שהוא יוצא יותר רענן מהמים). לדעתי הדרך היחידה להשתפר בשחייה בגיל מבוגר היא "לגדול לאהוב אותה". חייבים לגדול לאהוב את הענף הכל כך שנוא הזה. כל עוד השחייה תתפס כעונש היא תמשיך להיות כזאת. כדי לשנות את זה צריך לעשות משהו דרמטי.

תקופות מיקוד 
בלי שידעתי ומבלי שתכננתי, מה שעשיתי בשנת 2003 נקרא בשפה המקצועית: "תקופת מיקוד". כשמתאמנים בשלושה ענפים במקביל (שחיה, רכיבה, ריצה) בחלוקה די שווה בניהם, קשה לעשות קפיצות מדרגה משמעותיות ביכולת. בתקופת מיקוד אתה מתאמן בעיקר בענף אחד ושם את הענפים האחרים במוד של "שימור" או "צמצום נסיגה" (סביר שתהיה נסיגה מסוימת ביכולת בענפים האחרים). נניח 5 אימונים בשבוע בענף ספציפי, ואימון אחד בשבוע בכל אחד מהשניים הנותרים.

בסיומה של תקופת המיקוד חוזרים להתאמן "כמו טריאתלטים" בכל הענפים במקביל. בדרך כלל תוך כחודשיים שלושה היכולת בשני הענפים שהיו במוד של שימור חוזרת למה שהיא הייתה. אבל היכולת בענף שהיה במיקוד היא טובה יותר מאשר בעבר ובסך הכל אתה טריאתלט טוב יותר.

דוגמה טובה לתקופת מיקוד כזאת אפשר יהיה לראות במרתון טבריה בשבוע הבא. רבים מאנשי הברזל בקבוצה שלנו ישתתפו בו כחלק מתקופת מיקוד ריצה. כן, לתקופה מסויימת הם הפכו "רצים" ופחות "טריאתלטים". לדעתי זאת הדרך הטובה ביותר להשתפר משמעותית בריצה. לא המרתון עצמו הוא הדבר החשוב. אלא חמשת החודשים שקדמו לו. המרתון הוא רק התירוץ. אמצעי יותר מאשר מטרה.

לגדול לאהוב את השחייה 
מה קורה כשאתה מקדיש 5 אימונים בשבוע לענף ספציפי במשך תקופה? מניסיוני קורים שני דברים במקביל. קשה להבחין באיזה סדר (למעשה זה לא ממש משנה). אתה מתחיל להשתפר בענף הזה. ואתה מתחיל ליהנות מהענף הזה. אותו ענף שקודם גם לא אהבת וגם לא היית כל כך טוב בו, פתאום הופך להיות נעים יותר. אתה מתיידד אתו. "גדל לאהוב אותו".

בסופו של דבר גם מי שהוא לא שחיין במקור יוכל ליהנות | צילום: צלמי שוונג

אבל כדי שזה יקרה, כדי שתתחיל להשתפר בשחייה ותגדל לאהוב אותה, לא מספיק רק לשחות 5 פעמים בשבוע. צריך לשחות במודעות גבוהה. להיות מגוייס בכל אימון ובכל גריפה. לפתח אכפתיות מהשחייה. להיות מוכן לזה שחלק מהאימונים יהיו משעממים, סיזיפיים, וארוכים. אחרי הכל 6 פעמים 400 זה לא הדבר הכי מסעיר בעולם.

צריך לקחת את שיפור השחיה כפרוייקט אישי. הכי טוב לעשות את זה בעיתוי שבו אין תחרות גדולה בפתח. כך שאפשר להתמקד בשחיה מבלי להרגיש שכתוצאה מזה תרכוב ותרוץ גרוע בתחרות. לשחות לבד ולשחות עם טריאתלטים אחרים באימונים קבוצתיים ייעודיים לטריאתלון. להוביל חלשים ממך במסלול, לשחות כתף אל כתף עם שחייניים ברמתך, ולשבת על הרגליים של שחיינים מעט חזקים ממך. לשחות רגוע ולשחות חזק. לשחות סטים קצרים וארוכים. לשחות בתדירות תנועות גבוהה ובתדירות נמוכה. לעשות טסטים כדי לנטר את ההתקדמות. כל גריפה קובעת.

ציוד שחייה 
אני חסיד גדול של ציוד בשחייה. טריאתלון, ובעיקר טריאתלון ארוך כמו איש הברזל, הוא ענף ספורט של כוח הרבה יותר מאשר של מהירות. כדי לסיים את התחרות בזמן טוב אתה צריך להיות חזק, לא מהיר. במרבית האיירונמנים שוחים עם חליפות ובעיית הציפה נעלמת. ואז המשמעות של הכוח במים רק גדלה. המשימה להתחזק עוברת לדעתי דרך הרבה אימונים עם סנפירים, פולי, וכפות. לשחות "חזק" בעצימות נמוכה יחסית. אימון השחייה הכי שכיח בתכנית האישית שלי לקראת איש הברזל הוא אימון ציוד באורך של 5 ק"מ. לפעמים אני עושה אותו פעמיים בשבוע.

כמה מילים על שחייה במים פתוחים בטריאתלון  
נניח שהשתפרנו בשחייה בבריכה. אחלה. התחלה טובה. תנאי הכרחי אבל לא מספיק. עכשיו צריך לתרגם את היכולת הזאת למים פתוחים ולשחייה בתחרות. שלושת הדברים החשובים לדעתי הנם הזינוק, יכולת ההתמצאות/ניווט, והדרפטינג. מי שיודע לעשות את שלושתם מצליח לתרגם את הזמנים שלו בבריכה לזמנים בים. לפעמים אפילו לשחות יותר מהר.

התייידדנו עם הבריכה עכשיו צריך להתיידד עם הים. לשחות בים כמובן. אבל את זה כולם עושים. הטעות הגדולה בעיני היא שהרבה אנשים מתאמנים בבריכה אבל בים הם "רק שוחים". סתם שוחים. למה? צריך להתאמן גם בים. עם מצופים, עם זינוק אגרסיבי והמוני, עם סטים מוגדרים במרחקים ועצימויות מגוונות. בתנאים נוחים ובתנאים פחות נוחים. לתרגל ניווט ולתרגל דרפטינג. להפוך את הדברים כמעט לטבע שני כדי שיהיה קל לבצע אותם גם בתחרות. לא במקרה בכל שנה עם בואו של  האביב אנחנו "נוטשים" את הבריכה ונודדים לים כדי לבצע את האימונים הקבוצתיים שלנו. שם מתחרים, ושם צריך גם להתאמן.