לקריאת טור מס' 01 | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07 | טור 08 | טור 09 |

מאז 2010 אנחנו מקיימים מחנה אימונים קבוצתי לקראת הישראמן בכל שנה. מחנה אימונים הוא הזדמנות מקצועית ואישית לעשות דברים שקשה לעשות בשוטף. לפני הכל זה כיף. כולנו חובבים שמג'נגלים את התחביב סביב החיים ולא להפך. "משחילים" את האימונים סביב המחויבויות האחרות ובעיקר משפחה ועבודה. במחנה אימונים אתה מתאמן, אוכל, וישן. חי "את החלום" לכמה ימים. כאילו שאתה ספורטאי מקצוען. אפס טרדות. הכל סביב האימונים. הזדמנות שלא חוזרת כל יום עבור מרביתנו.

הגיע הזמן להתאמן כמו מקצוענים. עמית פיין, ליאור זך מאור ואירנה מאזין | צילום: אסף ליאון ZONE3

העובדה שכל מה שאתה עושה הוא להתאמן, לאכול, ולנוח, מאפשרת "לשים על הגוף יותר עומס אימונים" בהשוואה לימים רגילים שבהם העומס מגיע גם מכיוונים אחרים בחיים. אפשר להתאמן פעמיים ביום ואפילו שלוש לפעמים. בין האימונים אתה נח או אפילו ישן, אוכל, ומתכונן לאימון הבא. במקרה של הישראמן מחנה אימונים באילת הוא גם הזדמנות להתאמן על המסלול ולבחון את הציוד "בתנאי התחרות". משהו שקצת קשה לעשות כשהתחרות מתקיימת כל כך רחוק מאיפה שרובנו גרים.

תכנון המחנה 
בכל סתיו אני מתיישב מול האקסל המקצועי השלדי שלנו ומתכנן את מחנה האימונים של הישראמן. אחד מהעקרונות המנחים שלי הוא שהמשפט "אם זה לא שבור-אל תתקן את זה" הוא לא מדויק. גם אם משהו לא שבור זה לא אומר שהוא לא יכול לעבוד טוב יותר. או במקרה של מחנה האימונים: גם אם מחנה האימונים הקודם היה מוצלח, זה לא אומר שאי אפשר לתכנן אולי מחנה טוב יותר. לכן מצד אחד אני מסתכל מה עשינו במחנה הקודם ומה היה הסיכום שלו והמסקנות בעקבותיו. אבל במקביל אני בודק מה צפוי להיות גודל המחנה מבחינת היקף המשתתפים (השנה למשל המחנה שלנו היה קטן יחסית בגלל שרבים מהטריאתלטים נמצאים בתקופת מיקוד ריצה). בוחן מהם המאפיינים של הספורטאים הצפויים להשתתף במחנה ומהם הצרכים המקצועיים שלהם. ואז אני מתכנן מחנה שיענה על הצרכים ויסייע לספורטאים להגיע מוכנים טוב יותר לתחרות. לכן בכל שנה מחנה האימונים שלנו לקראת הישראמן הוא קצת שונה. ולכן גם אין לי בעיה לפרסם את מה שעשינו במחנות קודמים ואני לא חושש שיעתיקו.

בשנה שעברה למשל התחלנו את מחנה האימונים ברכיבה ממצפה רמון לאילת דרך כביש 12 על מסלול התחרות. ביום השני של המחנה עשינו אימון ריצה על מסלול הישראמן ושני אימוני שחיה בים. וביום השלישי רכבנו בחזרה מאילת למצפה רמון דרך מסלול התחרות.

מיני מחנה עלית טרום מחנה האימונים 
 השנה התחלנו את המחנה ביום חמישי בבוהוריים באילת. אבל במקום לנסוע עם הרכב נפגשתי עם אסף וגל במצפה רמון ביום רביעי בבוקר ויצאנו עם חברי הנבחרת הייצוגית שלנו שמשתתפים השנה במקצה המלא בישראמן: אירנה מאזין ועמית פיין, לרכיבה לאילת דרך כביש 12. הזדמנות להכיר לעמית את המסלול, ולרענן אותו לאירנה ולעצמי. גלשנו במורד מעלה עצמאות והתחלנו לפדל. מזג האוויר היה אידיאלי והקילומטרים נגמעו בקצב מכובד. שתי הפסקות תדלוק קצרות, אפס תקלות ופנצ'רים, תמונה הכרחית במחסום נטפים, והגענו לעיר הדרומית לפני שמקפלים לנו את ארוחת הצהריים במלון ספורט.

הזדמנות להכיר את המסלול לעומק | צילום: אסף לאון ZONE 3

האימון הראשון במחנה תוכנן להתקיים רק בבוהוריים ולכן תכננתי לאירנה, לעמית ולי אימון ריצה ארוך מוקדם בבוקר יום חמישי. הרכיבה על מסלול התחרות ברביעי הזכירה לי כמה התחרות הזאת נושכת. הגבעות לא נגמרות והרוח לא נרגעת. הדרך מריף הדולפינים בחזרה למרידיאן הזכירה לי שגם הריצה היא לא פיקניק. מזל שקצת שכחתי כמה זה קשה. אחרת בחיים לא הייתי לוחץ "שלח" על טופס ההרשמה. השילוב של הרוח בפנים והעומס ברגליים גורם לעליה של 2% באזור הנמל להראות כמו 20%. גהנום. איך אני אוהב את זה.

היום הראשון במחנה האימונים 
קבענו בשעה 10:30 אבל חצי שעה לפני כן כבר כולם היו מוכנים. בראיה שלי הסטנדרטים נקבעים כבר מהדברים הטכניים הקטנים לכאורה. זמנים הוא אחד מהם. האימון מתחיל בזמן. תמיד. זה לא צבא אבל גם באזרחות אין סיבה שלזמן לא יהיה ערך. אחרת המדרון הוא מאוד חלקלק. לא במקרה לאוסטרלים ולגרמנים יש בכל שנה מאות נציגים באליפות העולם באיש הברזל ולנו רק אחד או שניים. זה לא גנטיקה או תנאים. למרות שזה מה שאולי נח לנו לחשוב. זה התרבות והסטנדרטים.

למרות שאזור הרחצה בים מתוחם בחבל לכל אורכו נכנסנו למים ושמנו מצופים כדי לתרגל ניווט ולשחות בהקפות. האימון כלל סטים של 500 מטרים בדבוקות לפי קצבים בעצימות של חצי איש הברזל ובדגש על ניווט ודרפטינג.

אחר הצהריים יצאנו לאימון רכיבה ספציפי על העליה של נטפים. השילוב בין השיפוע לבין הרוח שקיבלה את פנינו היווה הזדמנות מצוינת לבדוק את יחסי ההעברה באופניים. פלטות וקסטות. כל מי שהתקשה לטפס בישיבה בסל"ד של לפחות 55-60 קיבל ממני המלצה חמה להחליף לקסטה עם יותר שיניים בגלגל הגדול לקראת התחרות. חלק מהחבר'ה לא המתינו יותר מדי וקפצו לחנות האופניים המקומית כבר באותו ערב בכדי לבצע את ההחלפה. אהבתי. רצינות זה רצינות.

היום השני במחנה האימונים 
למחרת מוקדם בבוקר ביצענו "משחה הדמיית תחרות" בחוף ובשעה של הזינוק בישראמן. עם זינוק "המוני" וכל הבלאגן. מי שבחר להשתמש במשקפת שחיה עם עדשה כהה קצת הצטער על זה. בצדק. עוד שיעור חשוב לקראת התחרות. בבוהוריים המתין לנו אוטובוס שתואם מבעוד מועד ולקח אותנו למחסום נטפים. את התדריך לקראת אימון הריצה בירידה העברתי במערכת השמע במהלך הנסיעה. סיטואציה קצת הזויה שלקחה אותי אחורה בזמן לימי הניווטים והאימונים האחרים בצבא. חילקתי את החבר'ה לדבוקות והסברתי באיזו עצימות רצים בכל שלב במסלול.

את אחר הצהריים של שישי הקדשנו להרצאה שאני קורא לה:"איך מפצחים את הישראמן?". הכנה לתחרות איש/חצי ברזל בדגש המסלול והתנאים הספציפיים והייחודיים של התחרות הזאת.

היום השלישי במחנה האימונים 
בבוקר שבת ביצענו את האימון האחרון במחנה. אימון משולב של רכיבה וריצה על מסלול התחרות. אחרי חימום משותף קצר התחלנו לטפס את העליה לנטפים ומחזה מעניין התגלה לפנינו. מאות טריאתלטים היו פרוסים לכל אורך מסלול הרכיבה עסוקים במלחמה בקור העז וברוחות שאיימו לקחת לך את הגלגל הקדמי העמוק לתהום הקרובה. לא שלא ידעתי שנפגוש הרבה ספורטאים למעלה. אבל אפילו אני הופתעתי מהכמות. אחרי האימון גל אמר שאפשר כבר היה לקיים את התחרות וזהו. גם ככה כמעט כולם היו על המסלול. צודק.

מוקדם בבוקר עוד התלבטתי מה ללבוש לקראת האימון. מצד אחד לא התחשק לי לסבול ובטח לא להיות חולה. מצד שני בהנחה ואכן הפציעה בכתף תחלים ואשתתף בתחרות היה חשוב לי לנסות אופציית לבוש חדשה שאני מתכנן להשתמש בה. אוי כמה שאני סבלתי למעלה. הדיווחים על הטמפרטורה היו קצת סותרים אבל כנראה שהמספר המדויק נע באזור 4-6 מעלות. לא כיף כשאתה גולש במהירויות גבוהות. לא כיף.

שמחתי לעבור לריצה והכי שמחתי להיכנס למקלחת החמה. ארוחת צהריים, סיכום קצר, והיידה צפונה הביתה. חמש שעות של מחשבות על מחנה ישראמן 2016.