זינוק בעלייה: האם נכונה הסברה כי אופי אימוני האופניים לקראת ישראמן נגב 2014 צריך להיות רק אימוני עליות?
מאת:תום מרמרלי ואיתי הירש
• עמוד ישראמן נגב 2014 בשוונג
• אתר ישראמן נגב 2014 כאן
אין זה סוד, כי מסלול הרכיבה בישראמן נגב 2014 הוא מסלול מאתגר, שמתחיל בטיפוס אימתני וארוך, מהחוף הצפוני שבעיר אילת לעבר מחסום ומעבר גבול נטפים. אנשי המרחק המלא נדרשים לטפס, במהלך כל מסלול הרכיבה, לגובה מצטבר של כ-3,000 מ'. אנשי חצי איש ברזל, מטפסים גם הם לא מעט ובסה"כ חווים כמעט 2,000 מ' של גובה מצטבר.
ישראמן נגב 2011. ג'ונתן שרון בעלייה האחרונה לנטפים צילומים: יאיר בן עמי
בהינתן האמור, הסברה הבסיסית היא כי לקראת הישראמן, רובם של אימוני הרכיבה אמורים להיות אימוני עליות, הכוללים טיפוסים ארוכים וכואבים במסלולים כדוגמת נס הרים, צובה, נשר, בית אורן וכדומה. אולם אם נבחן וננתח את מסלול הרכיבה בישראמן ונלמד מלקחי העבר, נדמה שאופי אימוני הרכיבה לקראת הישראמן אמור להיות שונה מהתפיסה הנהוגה לפיה יש להתאמן על עליות, עליות ועוד עליות.
עוד כתבות בנושא
> השילוש הקדוש: מאבק איתנים בשלשות ישראמן נגב 2014 קצת מספרים
מסלול הרכיבה הן במקצה המלא והן במקצה החצי, כולל טיפוס מתמשך של כ-15 ק"מ, מיד עם תחילת הרכיבה. הטיפוס מתחיל למעשה כבר בכיכר טורונטו ובקילומטרים הראשונים הוא מתון למדי עד בואכם כיכר שחמון. מכיכר שחמון ועד לנטפים ומעט אחר כך, פסגת הגובה של הר חזקיה, נותר טיפוס של כ-8-9 קילומטרים, שלמעט אמבטיה קטנה באמצעו, הוא מאופיין בעלייה, בלתי פוסקת. ככל שמתקדמים לכיוון נטפים, מגמת השיפוע הולכת וגדלה.
לאחר סיומו של הטיפוס המתמשך, מקבל המסלול אופי של רולינג הילס טיפוסי – עליות קצרות יחסית ולאחריהן ירידות בשיפועים תלולים למדי. במהלך מסלול הרולינג הילס בישראמן, שעבור אנשי החצי מגיע לקצהו בצומת סיירים וחוזר חזרה לנטפים (בסה"כ למעלה מ-70 ק"מ) ועבור אנשי המקצה המלא מגיע גם עד שיזפון (בסה"כ למעלה מ-160 ק"מ), אנו נוכחים כי רוב העליות אורכות כמה עשרות שניות בלבד והעליות המשמעותיות הספורות שישנן אורכות מספר דקות בודדות.
המשמעות היא למעשה, שכ-80% ממסלול הרכיבה של חצי ישראמן וכ-90% ממסלול הרכיבה של הישראמן המלא, הינם מסלולי רולינג הילס טיפוסיים, שאינם כוללים עליות ממושכות. העלייה המיתולוגית לנטפים, המהווה למעשה את הטיפוס הארוך והמשמעותי היחיד לאורך כל מסלול הרכיבה, מסתיימת בשלבים מוקדים מאוד מבחינת זמן הרכיבה, הן במסלול החצי ולא כל שכן במסלול הישראמן המלא.
השפעות מזג האוויר
ב-3 מתוך 5 אירועי הישראמן האחרונים, נתקלו הרוכבים בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד. בשנת 2009 היתה זו הסופה הגדולה, שהתאפיינה ברוחות צד אימתניות, שהובילו עימן סופות חול ועשו שמות ברוכבים על המסלול. ב-2012 היה זו הקור העז שאפיין את מסלול הרכיבה בהרי אילת. ב-2013, היכתה ברוכבים רוח דרומית משמעותית ביותר, כאשר אנשי החצי נאלצו להיאבק בה במשך כ-35 ק"מ בחזרה מסיירים לנטפים בעוד אנשי הברזל, רכבו מולה במצטבר כ-80 ק"מ.
בכל שלושת התחרויות הללו, תנאי מזג האוויר לא השפיעו כלל על הרוכבים שעה שטיפסו לנטפים. גם אם היתה לקור ב-2012 השפעה כלשהי במהלך הטיפוס לנטפים, שהרי היא היתה זניחה לחלוטין לעומת הקור העז בפסגות הגבוהות שביניהן מתפתל כביש 12. לרוחות הצד של 2009 ולרוח הדרומית של 2013, היתה השפעה אך ורק במקטע הרכיבה הארוך שהתחיל בסיומו של הטיפוס לנטפים.
תובנות
בהתבסס על הנתונים העובדתיים האמורים, עולה שהעלייה לנטפים, מיתולוגית ככל שתהא, אינה אלא סיפתח חביב, אולי מרתיע במעט, של מסלול הרכיבה. דומה שעבור רוב רובם של הרוכבים לא יותר מכך. מסלול הרכיבה והתחרות המשמעותית בישראמן, עבור שני המקצים, המלא והחצי, מתחילים לאחר הגעת הרוכבים לסיום הטיפוס הארוך ואיכות הרכיבה, אופייה, הקצב שלה ומיקומם של הרוכבים ביחס למתחריהם, נקבע באופן כמעט מובהק על תוואי הרולינג הילס שבין נטפים – לסיירים – לשיזפון ובחזרה לנטפים.
לאור המסקנה האמורה, עולה שאימוני עליות ברכיבה לקראת הישראמן, אכן נחוצים במידת מה. אימוני עליות ככלל מומלצים תמיד, לצורך חיזוק. אולם הכנה מקצועית מיטבית לישראמן, צריכה שתכלול אימוני רכיבה רבים במסלולי רולינג הילס טיפוסיים וככל שניתן, מסלולים בהם תנאי מזג האוויר ומשטר הרוחות יכול לדמות את שעשוי להתרחש בקטע שבין נטפים לשיזפון ובחזרה.
על מנת לרכוב את מרבית הרכיבה בישראמן באופן יעיל ביותר, יש לתרגל ולחזור ולתרגל רכיבה בתוואי טופוגרפי דומה. הדגש על אימוני עליות קלאסיים מרובים, עשוי לפגום בהכנת הרוכב לקראת התחרות, שכן כאמור, רובו המכריע של מסלול הרכיבה, אינו בעלייה רציפה וארוכה.
על מנת לרכוב באופן יעיל במסלול הגבעות של הישראמן, יש צורך ברכישת מיומנות ספציפית ברכיבה מסוג זה תוך הבנה של תוואי המסלול וניצול אופטימלי של הטיפוסים הקצרים יחד עם הירידות התלולות והתאוצה שניתן לתפוס בהן. רוכב חזק, שעבד קשה בעיקר באימוני עליות לקראת התחרות, יכול למצוא עצמו בפיגור אחר רוכבים חלשים ממנו, המיומנים בטכניקת רכיבה יעילה במסלול של גבעות, תוך שהם מנצלים טוב יותר את שינויי התוואי והגבהים התכופים שבמסלול שכזה.
מסלולים מומלצים לאימון
כאמור, חשוב מאוד לשלב אימונים במסלולים בעלי אופי דומה למסלול הישראמן ולאו דווקא מסלולי עליות קלאסיים:
> הקפת האליפות בבית גוברין – סיבוב באורך של כ-25 קילומטרים עם כ-400 מטרים גובה מצטבר, הדורש לכל אורכו עבודה מאומצת, כמעט ללא הפסקה בשל ריבוי העליות הקצרות ולעתים תלולות שיש בו שבסופן ירידות, לעתים טכניות בהן יש לנצל את הכח שהושקע בעלייה.
> כביש בית גוברין – לכיש – להבים – מאופיין בעליות קצרות אך בעלות שיפועים משמעותיים. בחלקו של הכביש דומה מאוד לקטע הכביש שבין הר חזקיה לצומת סיירים.
> צומת חטרורים – צומת ציחור – כביש דרומי, שמתחיל בצומת חטרורים (כ-6 קמ' מערד) וממשיך כ-25 ק"מ במגמה דרומית לכיוון צומת ציחור. מסלול ישראמן טיפוסי, מדברי, שלצד אופיו הטופוגרפי מאופיין במשטר רוחות שעשוי לדמות מצויין את מסלול הרכיבה בישראמן.
למסלול זה ניתן להוסיף בתחילתו את הטיפוס מים המלח, עלייה של כ-15-16 קמ' ובכך לדמות באופן מובהק את מסלול הרכיבה בישראמן שמתחיל בעלייה לנטפים.
> כביש הצפון: אמנם, מכיוון צומת בצת במערב, לכיוון מזרח, מתאפיין הכביש בטיפוס מצטבר משמעותי למדי, אך לרוב אין מדובר בטיפוס רציף כי אם במסלול מתגלגל הכולל גם ירידות לא קצרות.
