אם אתם חלק מהעולם של ספורט הסבולת החובבני, קרוב לודאי ששמעתם דרך מישהו שאתם מכירים על אותו בן אדם שמשתמש באופן קבוע בחומרים אסורים כדי להשיג תוצאות טובות יותר, אולי זה בכלל המכר שלכם, אולי זה אתם? מה שבטוח, הדבר הזה קיים גם בקרב הספורטאים החובבנים בארץ וכמעט בכל מקום בעולם שבו ספורט הסבולת הוא תחביב של אנשים שמוכנים להשקיע בו הרבה כסף.

גם די קל להשיג היום חומרים אסורים | צילום: WIKIMEDIA COMMONS

ב"גרדיאן" הבריטי הקדישו לנושא הזה כתבה, שעוסקת בעיקר בשימוש בחומרים אסורים בקרב רוכבי אופניים חובבנים, ושם נשאלת השאלה מדוע לעשות את זה? הרי חובבנים לא מתחרים על מקום במשחקים האולימפיים או על כסף גדול, אבל מסתבר שיש דברים אחרים שעלולים לגרום לאחוז מסוים מהספורטאים החובבנים לרצות להיות הטובים ביותר בכל מחיר, גם במחיר ההגינות והנזק שהם עושים בעיקר לעצמם.

עוד כתבות סמים בשוונג
מה עושים בעולם כדי למנוע שימוש בסמים בספורט? 
עוד שערוריית סמים: אלופת העולם ב-1,500 מטר הושעתה
10 סיבות מצוינות לא לגעת בחומרים מסממים בספורט 

בתחילת הכתבה מסופר על רוכב בריטי שטיפס על הר במאיורקה כשלפתע נעקף בקלות על ידי רוכבת עם אופניים שהשמיעו רעש מוזר. זה היה מנוע קטן, ושום דבר לא פסול בזה מכיוון שזו לא היתה תחרות. מה שכן, זה הצביע על בעיה מסוימת שיש כיום בעולם. מצד אחד, לספורטאים מקצוענים יותר קשה לרמות היום. מצד שני, אף אחד לא בודק את הספורטאים החובבנים.

ויש כל כך הרבה דברים שאותם חובבנים יכולים לעשות ממנוע עזר ועד לחומרים האסורים היעילים ביותר לשיפור ביצועים בספורט סבולת כמו ה-EPO, שמעודד ייצור של כדוריות דם אדומות. ושוב נשאל, למה להשתמש באמצעי עזר אם המטרה שלנו כחובבנים היא לשפר את כושרנו הגופני? ולמה לסכן את בריאותנו בנטילת חומרים שהם סמים מסוכנים לכל דבר אם אנחנו יודעים שלא נהיה אלופי העולם או לפחות אלופי הארץ?

בבריטניה זו מגיפה 

בדו"ח שפורסם בשנה שעברה על ידי ההתאחדות הבינלאומית לרכיבה על אופניים נכתב שהשימוש בחומרים אסורים בקרב רוכבים חובבנים הפך למגיפה, ושאנשים מעל גיל 40 שהם מנהלים בכירים ביום יום מתאמנים בצורה מקצוענית בזכות החומרים מתוך ידיעה שהסיכוי שהם ייבדקו וייפסלו הוא כמעט אפסי.

לפי הכתבה ב"גרדיאן", הסיבה שגורמת לכל כך הרבה ספורטאים לרמות טמונה ברשתות החברתיות, ביכולת שיש לנו לשתף כל אחד ב"הישגים הספורטיביים" שלנו. הכוונה בהישגים היא לא רק אם עשינו פודיום במרוץ מסוים אלא כמה רכבנו היום? באיזה קצב? כמה טיפסנו? מי עוד טיפס את העלייה הזאת בזמן כזה? מייקל האצ'ינסון הבריטי, לשעבר רוכב מקצוען וכיום סופר ועיתונאי, הסביר את זה בצורה פשוטה ואמר: "אנחנו רואים כיום הרבה יותר אנשים שרוצים שיחשבו שהם יותר מהירים ממה שהם באמת. הספורט הפך להיות אתגר חברתי הרבה יותר מאשר אתגר פרטי".

פתאום ספורט הסבולת הפך יותר לאתגר חברתי מאשר אתגר פרטי | צילום: Thinkstock

דייויד מילר, עוד רוכב עבר בריטי מקצוען עם רזומה של ניצחונות בקטעים בטור דה פראנס, הג'ירו והוואלטה, משמש כיום כיועץ למניעת סמים בספורט וזה אחרי שבמהלך הקריירה שלו הוא הושעה לשנתיים אחרי שהודה בנטילת סמים אסורים. מילר אומר שמבחינתו צריך עוד לחקור את הנושא לעומק כדי להבין עד כמה התופעה חמורה בקרב החובבנים, אבל מבחינתו השימוש היום הפך לקל, אפילו קל מדי. "בימים עברו, היו זקוקים להרבה מאוד מידע כדי לדעת איך לעשות את זה בלי שידעו, אבל כיום דרך הגוגל אפשר למצוא בקלות מידע שפעם עלה הרבה מאוד כסף אצל אנשי מקצוע".

לפי תחקיר של תכנית הטלוויזיה "פנורמה" ברשת BBC הבריטית ניתן למצוא בקלות לא רק את המידע, אלא גם את החומרים עצמם. באותו תחקיר הוכיח כתב המגזין עד כמה קל להשיג EPO ולהשתמש בו, והמקרה המצער בעקבות אותו תחקיר היה של אלוף בריטניה לנוער ברכיבה נגד השעון, גבריאל אוואנס, שנתפס על שימוש בחומרים אסורים והטענה שלו היתה שהיה מאוד סקרן בעקבות אותו תחקיר.

האינטרנט, לפי הכתבה ב"גרדיאן", הפך לכלי שעוזר לכל הרמאים אבל לא רק, אלא גם מדרבן אותם. הדוגמה שמובאת שם היא של אפליקציית "סטרבה" (STRAVA) שגרמה לאנשים להיות הרבה יותר תחרותיים ממה שהם אמורים להיות. ב"סטרבה", כל מי שמעלה את המסלול שעשה באימון שלו מדורג על ידי האפליקצייה מול ספורטאים אחרים שעשו מסלול זהה או דומה.

ל"סטרבה" יש 150 אלף משתמשים חדשים מדי שבוע, ועשרות מיליוני אנשים מעלים כחצי מיליון פעילויות ספורטיביות (בעיקר ריצה ורכיבה על אופניים מדי יום). בזכות ה"סטרבה" לא מעט אנשים חושבים שהם אמורים להתמודד על המקום הראשון בתחרות המטפס הטוב ביותר של גבעה מסוימת, או לרוץ הכי מהר במסלול ה-10 קילומטרים הקרוב לביתם. אומרים שכל רוכב שנראה כיום במהלך טיפוס כמו כריס פרום באלפים בזמן הטור דה פראנס, הוא רוכב שמנסה להשיג משהו ב"סטרבה".

יש הרבה אנשים שהם מספיק טפשים ויש להם מספיק כסף | צילום: thinkstock

אפילו האצ'ינסון, שהיה בעבר אלוף בריטניה ולא צריך להוכיח כלום לאף אחד, מודה ש"סטרבה" מצליחה להוציא ממנו את הספורטאי התחרותי שבו. "יש מקטע של 2.5 מייל בסמוך למקום שאני גר בו. אני רוצה לחכות לרגע המתאים כדי לרכב שם הכי חזק שאני יכול. אני לא משווה את זה לרכיבה אמיתית, אבל זו עדיין תחרות, שיש לי חשק להיות חלק ממנה".

מצד שני, האצ'ינסון מסביר שאפשר למצוא הרבה נתונים לא אמינים ב"סטרבה": "אתה מסתכל על ריצות מסוימות ואתה יודע שהבן אדם לא עשה את זה, כי אם הוא היה עושה את זה הוא היה יכול להתחרות בצמרת במרתון לונדון. זה נורא קל לרמות, אני עשיתי את זה פעם בטעות כששחתי לכבות את המחשב כשעליתי על הרכבת בסיום רכיבה".

אבל הנקודה שמנסים לעלות עליה בכתבה היא לא שאפשר לרמות באפליקצייה, אלא שהתחרותיות שהאפליקצייה הזאת יוצרת גורמת לספורטאים חובבנים להשתמש בחומרים אסורים. מספרים על רוכב בלוס אנג'לס שכינה את עצמו בשם "טורפין ססקוואץ'" ואף אחד לא הבין מי הוא, מה שכן, ידעו שם על רוכב שנראה כמו מקצוען לכל דבר בעלייה הקשה ביותר שליד סנטה מוניקה והביצועים שלו עליה הפכו אותו לסוג של אגדה ב"סטרבה". רוכב בשם פיטר פלקס חקר את העניין ומצא שאותו טורפין ססקוואץ' הוא ניקולס ברנדט-סורנסן, רוכב חובבן שנכשל בבדיקת סמים ואף הואשם במכירת EPO לרוכבים חובבנים אחרים.

אז מצד אחד זו ה"סטרבה" ומצד שני אלו יכולות להיות תחרויות אחרות לחובבנים כמו "גרנד פונדו" או אירועי אופניים של מספר ימים שהם לא הכי תחרותיים אבל כן מציעים חולצה למוביל בכל יום. כריס פוק, רוכב חובבן מנוסה מאוד שהתראיין לכתבה סיפר: "אני רואה רוכבים שמגיעים לביצועים לא הגיוניים, כי אם הם היו מצליחים לעשות את זה נקיים הם היו מתחרים כמקצוענים. אני גם יכול להבין מאיפה זה בא. אתה מתרגל להתאמן בצורה מסוימת ואפילו מגיע להישגים, אבל פתאום אתה מחויב יותר לעבודה ונהיה חלש יותר ופתאום אתה אומר לעצמך 'מה אם הייתי מנסה?…'".

לפי הכתבה, הגישה של רוכבי האופניים החובבנים לחומרים בלתי חוקיים הפכה לנגישה יותר בגלל שאותם רוכבים מתאמנים כיום יותר ברצינות באופן כללי ונוהגים לבקר יותר בחדרי כושר, שם קל יותר להשיג את החומרים האלו. לפעמים, כך מספרים, הם בכלל לא חושבים שהם רמאים. "הם עושים את זה כדי להתגבר על חולשה, פתאום הם רוכבים מהר יותר ומרגישים פחות חלשים ביום-יום", מסביר פלקס.

המסקנות הן שגם בספורט החובבני לא הכל נקי, וכנראה שכל אחד צריך לתת לעצמו דין וחשבון ולחשוב טוב כדי להבין שהרחק מן המקצוענות אפשר אולי להשוויץ בפני כמה אנשים אבל הקורבן הוא בסופו של דבר מי שמשתמש ועובד בעיקר על עצמו. קשה להאמין שמישהו ירצה לבדוק אי פעם ספורטאים חובבנים, וגם דייויד מילר מסכים עם זה ואומר: "הספורטאים החובבנים המבוגרים שמשתמשים הם אנשים טיפשים עם יותר מדי כסף ואגו, אני מעדיף שישקיעו כספים ומשאבים בהגנה על הדור הצעיר של הספורטאים".