מסתמן כי ריצת הסליחות בירושלים נמצאת בצד השני של ריצות האתגר והאולטרה, ולא רק כי חלק מהרצים עוצרים, או הולכים. במקביל ליידיש קייט והמימד הרוחני של ריצות הלילה שלפני תחילת יום הכיפורים בסמטאות ירושלים הקסומות, נמצאת הלחמניה,פיתה, לאפה. "שתהיה שמחה גם לבטן", מודה דודו חסון מקבוצת רצי רעננה.
הפריסה שלפני הפריסה הגדולה. רצי רעננה | צילום: צלם הבית עומר מנוס
הן בקבוצה מרעננה והן בקבוצה של איש הברזל לשעבר, שי פיפמן, מדברים על "פריסה" בתום הריצה הקלה. בדף הפייסבוק של הרעננים מבקשים מהחברים שולחנות, וכל הכיבוד המתוכנן, שקיומו הוא דווקא הגיוני בסיום כל ריצה, הרי שבריצת הסליחות של ירושלים הוא רק הקינוח לבצק שיילעס במאפיות שבדרך.
אצל רעננה, אגב, זה לא חדש שמחברים בין שריפת הקלוריות לבין צבירתן. ביום הארוך בשנה הם מקיימים ריצה שמסתיימת בארוחת חומוס, וביום הקצר בשנה מסתיימת הפעילות עם ערב מרקים בשטח. "מחפשים כל פעם אטרקציה ומחזירים את הקלוריות", מסביר חסון.
פה זה לא תל אביב
בין בקלאווה לפיתה בוכרית, בין לחם כורדי לסמבוסק, יבקרו החברים בבתי כנסת בהם יש אווירה מיוחדת בלילות הימים הנוראים. הריצה אמורה להתחיל בשעה 2 לפנות בוקר, וכמו הצנחנים ב-67', יסיימו הרעננים והפיפמנים בכותל המערבי. כ-15 ק"מ, כשבאמצע עוצרים גם להסברים מאת יובל קפלינסקי, מדריך מנוסה ורץ מנוסה – צדיק על פי הגדרת הקבוצה, שנותן הסברים מתנשפים בכל אתר בזמן שהחבר'ה עומדים ולוקחים אוויר.
"זוהי ריצה חברתית", מדגיש חסון, "בקצב איטי. אנחנו רוצים לספוג את האווירה המיוחדת בירושלים, ויובל (קפלינסקי) בונה כל פעם מסלול חדש".
מוכנים לכבוש את ההר. רצי רעננה | צילום: צלם הבית עומר מנוס
ולא פחות חשוב, הקבוצה כוללת נשים, שיצטרכו להיות מצוידות בכיסוי ראש ובלבוש בעל מאפיינים צנועים משהו כדי שלא לבלוט יותר מדי בקריה הקדושה. איתן דן, יו"ר ועד רצי רעננה, הוא זה שהוביל את הקבוצה אל המרוץ הראשון לפני שלוש שנים, והחליט לחזור כל שנה ולהפוך אותו למסורת מיוחדת כששמע יותר ויותר את המשפט: 'איתן, יש פה אווירה של קדושה'.
דן מתאר את ההארה: "העיר מלאה כמו באמצע היום ויש התרגשות כאילו משהו קדוש קורה. מעין הארה. יש בריצת הסליחות המון ריגושים שלא היו יכולים לקרות, נגיד, בתל אביב, או בכל מקום אחר. זהו סוג של חוויה דתית גם אם אתה לא דתי. פה אתה שומע שופר, שם אתה רואה מתפללים יוצאים מבית כנסת, שמה אתר קדוש, הכותל ועוד".
איתן מודה כי שאב את הרעיון לראשונה מהרץ הוןתיק רן שילון, אבל הוא והרעננים הפכו אותו למשהו מסודר עם פריסה. בשנה הראשונה, כשעוד היו מעטים, יצאו מגבעת התחמושת. נקודת הפתיחה בשנה שעברה היתה בכלל העיר מודיעין, משם רצו 35 ק"מ עד העיר ועוד 15 ק"מ בעיר עצמה, כל זאת, כאימון לריצת אולטרה בהמשך השנה. יותר ויותר אנשים פנו אליהם דרך הפייסבוק בבקשה להצטרף, והסיפור הפך לפרויקט שכולל הדרכה ופריסה, ובהמשך גם קבוצות נוספות חברו אליהם.
ריצה על החומות בחזרה
שי פיפמן הביא לסמטאות השוק ורחבת הכותל את הרצים שלו לאחר סיור לילי שהרשים אותו אישית: "כל כך הרבה אנשים בלילה. לא ידעתי שזה משהו מאוד חי. ירושלים ממש חיה בלילה שלפני יום הכיפורים והאווירה היא אחרת".
רצים לשוק. שי פיפמן ותמי שהם | צילום: באדיבות שי פיפמן
תמי שהם, מנהלת הקבוצה: "שי סיפר שהיה מדהים, התלהבתי מהתאורים שלו ורצינו לארגן משהו אותנטי. נפגשים ב-1 בלילה בבנייני האומה ומגיעים אל הכותל בערך ב-3 בבוקר. בדרך רואים כפרות בשוק מחנה יהודה, עוברים במאה שערים החרדית, ודרך שער יפו אל העיר העתיקה, הרובע הארמני והכותל".
התוספת אצל פיפמן היא חזרה מהכותל בריצה על חומות העיר העתיקה אל שכונת ימין משה, הכרכרה של מונטיפיורי, ממילא, ודרך גן סאקר בחזרה לבנייני האומה. "זהו סוג של ריצה-טיול. עוצרים, קונים פיתה, לאפה, שתיה, ובסוף כיבוד קל בפריסה", פיפמן מרגיע.
שהם: "אנחנו מעריכים כי יבואו 40-50 איש, אבל תמיד יש הפתעות ומגיעים עוד". מתברר כי חלק מהמצטרפים הם דתיים, שנשארים לבסוף לסליחות בכותל עד עלות הבוקר, ופיפמן משאיר להם מפות והנחיות כיצד לחזור ולהתחיל יום חדש כשהם שבעים רוחנית, ובכלל עושה רושם, כולם כולם שבעים למדי.
צילום דף הבית: צילום: Michimaya
