אווו מאמה ליגה. הסיפור שלי הוא סיפורה של הליגה למשחי מים פתוחים. המשחה האחרון בליגה, פוסידון, התקיים ב-7.11.14. דבר שהיה: יום רביעי 28.10 אני גולשת בפייסבוק כשלפתע נתקלות עייני בצמד המילים הזה: Seven eleven.

אחרי ההצלחה בתנינים, התואר היה במרחק נגיעה. אבישג טורק | צילום: צלמי שוונג

בשנייה שהמוח שלי הצליח לתרגם את מה שראו עייני ,השתוללתי, הזיזו לי את המשחה. לא אל הים מר פוסידון , ולא מר אשלגי (לשיטתכם שוונג) נענו להפצרותיי, המשחה אינו עומד להתקיים כפי שתוכנן ב-30.10.14. תחזית הים מצביעה שהמשחה ידחה רק בשבוע, לזמן השהייה שלי במחנה אימונים של מים פתוחים באילת. השתוללתי ,כן השתוללתי.

ביני לבין הגביע הענק והמוזהב שלי (מקום ראשון בליגה),מפרידות ארבע נקודות, התרגום הפשוט אומר שאני חייבת לשחות בפוסידון בכדי לזכות בנקודות האלו. מספיק שאהיה מקום רביעי  בגילאי 30-39 והליגה שלי.

אבל עזבו אתכם משטויות, כל הליגה הזו החלה ב-3.6 בביכורי-ים, ערב שבועות. ים למיטיבות לכת, מאתגר בדיוק באופן שאני אוהבת, ראינו מצופים ואחר כך לא ראינו, 10 ק"מ שנגמרו ב- 11 ק"מ לכל הפחות, עד ל-5 ק"מ ראשונים שחיתי במחיצת ענבל לבבי (שחיינית על). עצרתי לאכול את הג'ל הראשון שלי והיא נעלמה אל האופק. אגיע אל החוף שלישית מתוך הנשים.

יעברו מספר ימים או ליתר דיוק מספר שבועות, שלהי ספטמבר, ה-19.9 המשחה השני של הליגה מגיע, על אף הקשיים הרבים שמוערמים על שוונג מאחורי הקלעים, המשחה מתקיים. מחוף לחוף ,תרגום מאוד חופשי שלי ל-p2p. המשחה מתקיים בתל-אביב. אנחנו נשחה מדרום לצפון, אנחנו מתחילים את המשחה בחוף צ'רלס קלור, ומסיימים אותו בחוף מציצים. 4.5 ק"מ של נוף תל-אביבי נפרש מולנו, הגלים יתעתעו בנו ובקושי נבחין במצופים.

שני עיסוקים עיקריים תופסים את זמני במהלך המשחה, עיסוק אחד הוא לשמור על הקצב של השחיין אייל שכנר שאליו חברתי בתחילת המשחה, והעיסוק השני הוא ליהנות מנופה של תל-אביב. מגיעה אל החוף ושומעת את המאמן שלי אורי סלע צועק לי, "ראשונה בנשים".

ראשונה בנשים. עם המאמן אורי סלע | צילום: צלמי שוונג

ה- 15.10 מגיע ועמו המשחה השלישי בליגה ,משחה תנינים בחופו המרהיב של קיבוץ מעגן מיכאל. הזמן בהחלט עובר מהר כשנהנים, בתרועת רעמים וברקים יוצא לדרך משחה תנינים. ממטרים מקדימים את שריקת הפתיחה, והשמש? היא כבר מציצה. הייחוד של משחה תנינים הם איים שמבצבצים בתוך הים, והמשחה הוא סביבם. אני שועטת אל המים, הים מלטף, אני מקיפה את האיים שלוש פעמים שיסתכמו ב-4.5 ק"מ.

בשני הסיבובים הראשונים אני נהנית ממקצב שחייה מצוין  של החבורה צפריר פרקיס, יוחאי קלוגמן ,וג'וש זילברשטיין, בסיבוב השלישי יכנס המקצה הקצר ואאבד את החבורה בהמון השוחה.

3 משחים בליגת זוגס חלפו, אני מדורגת ראשונה במדרגת הגיל שלי 30-39,ומובילה. בחישוב מהיר ,זה ברור, חסרות לי 4 נקודות להבטיח את המקום הראשון, ההכרעה חוזרת למשחה פוסידון, המשחה הרביעי והאחרון בליגה, ואני חייבת להשתתף.

6.11, יום חמישי, מחנה אימונים של קבוצתי עולם המים באילת אחרי יום ארוך שחפן בחובו שני אימוני ים. מחר משחה פוסידון. ואני צריכה להגיע בין המקום הראשון למקום רביעי בגילי (לא כללי),בהתייעצות עם המאמן שלי אורי סלע, האימונים שלי מתקיימים כסדרם. השעה 20:30 בערב, אני עולה לטיסה שתקרב אותי, כך אני מקווה, לחגיגת הסיום.

Seven eleven הגיע, משחה פוסידון בפתח. במרינה של הרצליה אנחנו השחייניות עולות לסירה, ומפליגות ללב ים שם נמצאת נקודת הזינוק. בתפריט עלינו להקיף סירות ומצופים במבנה מלבני, הקפה ארוכה והקפה קצרה, כשבסיום נשחה אל חוף הנכים. סך הכל 3,800 מטרים.

השנה במשחה כששחינו לכיוון צפון שחינו נגד כיוון הגלים, כששחינו  לכיוון דרום שחינו  עם כיוון הגלים, כל המשחה שחיתי כתף אל כתף עם נינה פקרמן (ואני רציתי לשבת בחושך לבד),בסוף נינה משיגה אותי בארבעים שניות. הדרך מלאה באמוציות. שחיינית מול טריאתלטית (ליתר דיוק אשת ברזל), ממש לא משעמם.

הגעתי אל החוף רביעית מתוך הנשים (ממש אוף), מקום שני במדרגת הגיל 30-39 שלי , הייתי צריכה 4 נקודות ויש לי 12. וזה בדיוק הזמן לסוף טוב, הליגה הסתיימה, אני פוסעת אל עבר הפודיום ועולה על מדרגה מספר 1, מניפה את הגביע אל על, לצידי עומדת חברת הנפש שלי מרב ברנר במדרגה מספר שתיים. ייקח לנו עוד שש שנים לשחות באותה קבוצת גיל שוב. היש סוף מאושר מכך? אענה בקצרה, לא.

סוף טוב על הפודיום | צילום: צלמי שוונג

14:30 אני עולה על המטוס לאילת וחוזרת בדיוק בזמן לאימון הצהריים של מחנה האימונים האגדי. תם ונשלם הסיבוב שני של ליגת זוגס , השנה הליגה כללה 4 משחים אחד יותר משנה שעברה. אז כן, שמתי לב שמתחת לאף של כולנו הרימו פה הפקה ראויה לציון ולשבח. ליגה ססגונית, שכוללת משחים אשר לכל אחד מהם יש את המאפיין המיוחד שלו. ליגה שאפשרה את  הבחירה אם לשחות תחרותי או לשחות עממי, ובעיקר העניקה את האפשרות לשחות. ליגה שניצלה את משאב הטבע הנפלא הזה שלנו – ים תיכון. ליגה שגרמה לנו לפגוש זה בזה, ובאגדות שחייה מקומיות כגון שחייני בריכה אולימפיים, אלופי עבר והווה, אוהבי ים, בנות אדם ובני אדם יפים. ליגה אשר סיפקה לנו רגעי מתח מסעירים והישגים מתוקים. אווו מאמא ליגה. להתראות בשנה הבאה.